שני ישעיהו?
נכתב על ידי איתיאל, 25/5/2021
מבקרי המקרא טוענים לקיומם של שני נביאים: ישעיהו הראשון, שנבואותיו מרוכזות בפרקים א-לט, ו"ישעיה" השני - נביא מאוחר יותר, מימי בית שני, שנבואותיו נספחו לסוף הספר, מפרק מ-סו.
ניתן לסכם את ראיות בעלי שיטה זו:
א. הבדלי נושא - החלק הראשון של הספר עוסק בתחומים שמאוד מחוברים למציאות ההיסטורית. ישעיהו מגיב לפוליטיקה. בחלק השני הנבואות "מעורפלות" ונוגעות לאחרית הימים, לרעיונות כלליים.
ב. הבדלי סגנון - בחלק הראשון הנבואות מתוארכות וניתן להם אפילו מיקום. באיזו שנה, לאיזה מלך, היכן נאמרה הנבואה (במסילת שדה כובס למשל). בחלק השני אין שמות, אין מיקומים, אין תאריכים. נבואות "אנונימיות".
ג. הבדלי תקופה - בחלק הראשון מופיעות נבואות מימי מלכי יהודה מסוך עוזיהו ועד חזקיהו, בהקשר למציאות הפוליטית של אז (בעיקר עליית אשור). בחלק השני מופיעות נבואות המתאימות לימי הבית השני. מוזכר המלך כורש - מלך פרס, שבימי בית ראשון עוד היתה ממלכה שולית בצפון. נבואות נחמה על החורבן, קריאה לבניין בית המקדש וביסוסו.
יש לומר שעיקר הקושיות תלוי בהשקפת עולם והנחות יסוד. כבר העיר הרצי"ה קוק זצ"ל בשיחתו בנושא שהמבקרים חושבים שהנבואה היא מעין מאמרי דעה פובליציסטים שהנביא אומר מליבו. כיוון שכך, מתבקש שהנביא יעסוק בדברים הנוגעים לדורו בלבד. מציאות של נביא העוסק באירועים רחוקים היא בלתי נתפסת מבחינת המבקרים (זה גם הוביל אותם לטענות מוזרות, כמו שספר דברים המכיל נבואות רחוקות, כמו שירת האזינו למשל, נכתב בדיעבד לאחר התגשמות הנבואות. ואכמ"ל כמה השיטה הזו מוקשית ולו מבחינה מחקרית מדעית גרידא).
נדייק זאת. עצם הטענה כי חלק מספר ישעיהו נכתב על ידי מחבר אחר - אין בה כפירה, והיא אפשרית מבחינה אמונית. כך למשל רומז הראב"ע בפירושו. אך אם המקום הנפשי המוביל לתפיסה זו הוא מהשקפת עולם הסותרת את הנבואה כמתעלה מעל הזמן וכחזיון אלוקי - זו כפירה.
כנגד דברי המבקרים יש כמה ראיות חזקות לאחדות הספר:
א. סגנון ייחודי זהה. עמדה על כך רחל מרגליות בספרה "אחד היה ישעיהו", בו ערכה מחקר פילולוגי מקיף והראתה כי יש ביטויים ייחודיים דווקא לישעיהו, המופיעים בשני "חלקי" הספר, ולא מופיעים במקומות אחרים בתנ"ך (למשל הביטוי "קדוש ישראל"). גם נבואות משלימות ומקבילות, למשל נבואת "וגר זאב עם כבש" (פרק יא), ובפרק סה: "זאב וטלה ירעו כאחד ואריה כבקר יאכל תבן וכו'" - נבואה זהה, שאינה מופיעה בשום נביא אחר.
ב. נושאי עיסוק - עיסוק רב בישעיהו "השני" בנושא הע"ז (פארודיית "ליצנותא דעבודה זרה" ארוכה בפרק מ"ד). זה מתאים רק לימי בית ראשון. בבית שני לא היתה עבודה זרה כלל בארץ, כדברי חז"ל שאנשי כנסת הגדולה "ביטלו את יצרא דע"ז".
ג. רובד לשון - ידוע ש"לשון מקרא לחוד ולשון חכמים לחוד". אך ביניהם יש רובד ביניים, שידוע במחקר. לשונם של ספרי המקרא מתקופת הבית השני (דניאל, עזרא, נחמיה, דברי הימים, אסתר) שונה מאוד מלשון ספרי הבית הראשון. הסיבה היא השפעה של שפות הגלות: הפרסית והארמית. אך לשונו של ספר ישעיהו בחלקו השני היא של ימי הבית הראשון במובהק.
ויש להעיר שקשה להניח מלאכת זיוף נקיה. מידע רב שיש לנו בהבחנה בין רובדי הלשון מגיע בסיוע מחקר יסודי של אנשים רבים, ועל ידי מחשבים וקונקורדנציות. קשה להניח שמחבר, מוכשר ככל שיהיה, יצליח לחקות במדויק את שפת הקדמונים בלי שישתרבב לו אפילו ביטוי קטן אחד משפתו שלו. ונאמר כך: אם עזרא הסופר, שהיה איש משכיל ובקיא גדול במקרא - לא הצליח לכתוב את עזרא בשפת קודמיו, מי היה יכול?
ד. עדות הקדמונים - בימי בית שני התייחסו הקדמונים לספר ישעיהו כמקשה אחרת מפי נביא אחד. כך בן סירא המשבח את ישעיהו ומצטט חלקים משני חלקיו, כך מגילות קומראן בהם הספר נמצא כתוב כולו כאחד, וספרות ה"פשרים" של כת קומראן בה מתייחסים לשני החלקים כיוצאים מפי נביא אחד, יוסף בן מתתיהו המספר שהצהרת כורש הגיעה בעקבות כך שהראו לו את הנבואה אודותיו. ועדות על דרך השלילה - בספר עזרא (ה') מנויים הנביאים שעוררו את העם לבניין המקדש - חגי וזכריה, ולא מנו איתם נביא נוסף. אם חלקו השני של ישעיהו הוא של נביא בן הדור - היה מתבקש שיתייחסו גם אליו, שכן גם הוא קורא לבניין הבית!
אם כן, מסברה הגיוני יותר לומר שאכן כל ישעיהו - אחד הוא. ועל קושיות המבקרים נאמר שמדובר בנבואה בה הנביא מתרומם ברוחו לזמן אחר.
אולם אין ספק שיש לישעיהו שני חלקים. כפי שאמרנו, יש הבדלים רבים בין שני החלקים, ואי אפשר להתעלם מהם. לקרוא פרק ל"ט ולהמשיך לפרק מ' כאילו זה המשך רציף של אותו נביא.
צריך להבין מה גרם לשינוי בסגנונו של ישעיהו. יהיה יותר מדויק לומר שיש לנו את "תורה ישעיהו הראשונה" ו"תורת ישעיהו האחרונה".
ויש להבהיר שיש משמעות גדולה איזה נביא מנבא ומתי. לא סתם הנבואות מתוארכות, ומחולקת לספרים לפי אומריהם. הרי בסך הכללי המסר של הנביאים הוא "עשו רצון ה' ויהיה לכם טוב, ואם לא - תענשו". אך ההבדל העיקרי הוא ההתאמה לדור ולמציאות. העקרון של לעשות טוב הוא פשוט. החידוש הוא בהתאמה של למציאות מסוימת. ואם כן, ודאי שלא הרי ימי אחז כימי חזקיה, ולא הרי נביא בממלכת ישראל כנביא בממלכת יהודה, ולא הרי נביא לפני החורבן כנביא אחרי החורבן.
ויש להבהיר שיש משמעות גדולה איזה נביא מנבא ומתי. לא סתם הנבואות מתוארכות, ומחולקת לספרים לפי אומריהם. הרי בסך הכללי המסר של הנביאים הוא "עשו רצון ה' ויהיה לכם טוב, ואם לא - תענשו". אך ההבדל העיקרי הוא ההתאמה לדור ולמציאות. העקרון של לעשות טוב הוא פשוט. החידוש הוא בהתאמה של למציאות מסוימת. ואם כן, ודאי שלא הרי ימי אחז כימי חזקיה, ולא הרי נביא בממלכת ישראל כנביא בממלכת יהודה, ולא הרי נביא לפני החורבן כנביא אחרי החורבן.
לפיכך, צריך לתת הסבר מניח את הדעת. ואם נסכם את הקושיות שהעלו מבקרי המקרא שעלינו לתת עליהן את הדעת, נראה שהכול מסתכם בנקודה עיקרית:
מדוע עוזב ישעיהו את המציאות הריאלית ועובר לדבר על מציאות מופשטת, מעורפלת?
הביטויים לכך הם בחוסר התארוך, אין פנייה למלך מסויים, אין מיקום לנבואה, הנבואה עוסקת באחרית הימים.
רמזים רבים מראים שאלו נבואות מימי מנשה. בימיו מלאה הארץ עבודה זרה - לכן הנביא לועג לה. הביטוי "הצדיק אבד ואין איש שם על לב" - מתבקש לפרשו על מיתת חזקיהו, המלך הצדיק.
אמנם בראש הספר נזכר "בימי עוזיהו יותם אחז יחזקיהו", ולא נזכר מנשה. אך רבים הנביאים שלהם כותרת יחוס למלכים מסוימים למרות שניבאו גם בימי מלכים אחרים, כמו הושע שנאמר שניבא בימי ירבעם מלך ישראל - ואין ספק שניבא גם בימי מלכי ישראל אחרים (ויתכן שאפילו בעת חורבן ממלכת ישראל). כיוון שהם לא מלכים לגיטימיים בעיניו - הוא לא מייחס עצמו לימיהם.
גם מנשה עובד הע"ז שביטל את כל המהפכה הרוחנית של חזקיהו אינו מלך לגיטימי בעיני ישעיהו.
לפי מסורת חז"ל ישעיהו נהרג בידי מנשה - עדות נוספת להמשך נבואותיו בתקופה זו.
לכן נראה לומר שחלקו השני שלו הספר מבטא את התנתקות הנביא מהמציאות המעשית. אין לו מלך לנבא אליו. אפילו אחז הרשע לפחות הקשיב והתחמק בנימוס מעושה ("לא אנסה את ה'"). אך מנשה רודף אחרי הנביא ושופך את דמי עובדי ה'! לא לחינם מייחס ספר מלכים את האשמה על החורבן למנשה!
אולי זה פשר הפסוקים בישעיהו מ' - תחילת נבואות ימי מנשה: קול אומר קרא, ואמר: מה אקרא?! כל הבשר חציר וכל חסדו כציץ השדה. יבש חציר נבל ציץ, כי רוח ה' נשבה בו, אכן חציר העם. יבש חציר נבל ציץ, ודבר אלוהינו יקום לעולם" - הנביא כבר אינו קורא למעשה לציבור, כפי שעשה בפרקים הראשונים (למשל במשל הכרם - יש פניה מפורשת לשומעים, הקהל שמצטופף סביב הנביא לשמוע: "שפטו נא ביני לבין כרמי"). הוא מנבא אל הכתב. נבואותיו כמוסות עימו ונכתבים לימים רחוקים. העם חציר נובל ויבש, אין למי לקרוא. אך דבר אלוקינו יקום לעולם - לעתיד הרחוק, כשיהיה מי שיקרא אותם. (עיין גם סוף פרק מ"א הרומז לכך שאין שומע לנביא כמו בימי קדם - "מי הגיד מראש ונדעה, ומלפנים ונאמר צדיק, אף אין מגיד, אף אין משמיע, אף אין שומע אמריכם. ראשון לציון הנה הנם ולירושלים מבשר אתן. וארא ואין איש, ומאלה ואין יועץ, ואשאלם וישיבו דבר. הן כולם אוון, אפס מעשיהם, רוח ותוהו נסכיהם").
זה השלב שהנביא "מתייאש" מהעם. בימי חזקיהו וקודמיו הוא קיווה שירושלים תהפוך להיות עיר הצדק שינהרו אליה כל גויים, ולכן הוא מטיף למלכים לא לכרות בריתות של פוליטיקה קצרת טווח בעיניים קטנות.
כעת הוא מבין שיהודה תיפול, וכל הנבואות הופכות להיות אחרית ימים רחוקה, והוא ניסה במבטו מעבר לירושלים העכשווית, אל ירושלים של הגאולה העתידה. וזה החלק החזק ביותר בישעיהו - הנבואה שלא רק שאפשר ללמוד ממנה גם לדורות, אלא היא מיועדת רק לדורות האחרונים. נחמו נחמו עמי!
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
