ברכת כהנים - לקט פנינים
לקט פנינים בענין ברכת כהנים (תשפ"א)
אחת מתכונות היהודי היותו מברך ומתברך[1]
מתכונותינו ומעשינו שבכל יום, הננו עם מברך מבורך ומתברך.
עפ"י ההלכה מצווים אנו לברך מאה ברכות בכל יום[2]. ועפ"י
לשונו של בעל הטורים (פקודי ל"ח כ"ז) מאה ברכות הן
כנגד מאה אדני המשכן, כשם שהמשכן כולו עומד על מאה אדנים, כך עומד ומתקיים
משכנו-עולמו של היהודי על מאה ברכות.
יחד עם זאת אנו חפיצי ברכות, ומבקשים ברכתו של אדם גדול, צדיק
נשגב, איש כברכתו בירך אותם – כל אחד לפי המצטרך לו באותה שעה. אחד ממקורי
הברכות החשוב הוא ברכת כהנים, מעניינת אמרתו של הרב אריה צבי פרומר
זצ"ל הי"ד בספרו ארץ צבי עה"ת בפרשת נשא, וזלה"ק:
לעולם קוראים פרשת נשא אחר שבועות. ונראה כמו דאמרינן
בש"ס מגילה (ל"א ע"ב) שקורין התוכחה קודם שבועות משום 'תכלה שנה
וקללותיה', כמו כן קוראים פרשת נשא שיש בה ברכת כהנים אחר שבועות, משום תחל שנה
וברכותיה...עכ"ל הארץ צבי.
ברכת כהנים בלשון הקודש כיוון שבה ריבוי משמעויות
וַיְדַבֵּ֥ר ה' אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר. דַּבֵּ֤ר אֶֽל־אַהֲרֹן֙ וְאֶל־בָּנָי֣ו
לֵאמֹ֔ר כֹּ֥ה תְבָרֲכ֖וּ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אָמ֖וֹר
לָהֶֽם. (במדבר ו' כ"ב-כ"ג)
בספר לקחת מוסר לרב ישראל זאב הלוי הורוויץ[3]
זצ"ל כתב בפרשתינו וזלה"ק:
כה תברכו את בני ישראל
(במדבר ו' כ"ג) אמרו בסוטה (ל"ח ע"א) כה תברכו – בלשון
הקודש. ויליף שם בגזירה שוה. ולכאורה בעי טעם על זה למה הקפידה תורה דוקא בלשון
הקודש ולא בשאר לשונות.
אבל י"ל דהנה איתא במדרש ילקוט שמעוני (רמז תש"י) הרבה
פירושים שונים זה מזה באותו ברכת כהנים, והנה לשון הקודש שיטפת הלשון סובל כל
הפירושים וכל התוארים, מה שאין כן שאר לשונות אין זה בטבע תולדות הלשון שיוכלל
וסובל לשון ופירושים אחרים, רק מה שנראה ומובן עצמיות הלשון. והנה רצה הקב"ה לברך
את ישראל בכל מיני ברכות ובכל התכלית השלימות, על כן אמר כה תברכו בלשון הקודש,
ובאותו הלשון מרומזים וכלולים כל התוארים וכל הטובות. עכ"ל הרב ישראל הורוויץ.
בספר דברי יואל לאדמו"ר מסטאמר זצ"ל (נשא
תשי"ב) מבאר ענין הברכה בלשון הקודש דוקא, בדרך עמוקה. יסוד דבריו עפ"י השל"ה
הקדוש[4] [ראה
בהערה למטה שחשובה להבנת הדברים] מאבותיו של הרב ישראל זאב הלוי הורוויץ
הנ"ל וזלה"ק:
[ביאור מדוע התורה לא דיברה על שכר רוחני אלא גשמי]
...ונראה בהקדם מה שכתב השל"ה הקדוש (ח"א חלק 'בית
נאמן' דפוס ישן דף ט') על מה שחקרו כת הקדמונים מדוע לא נזכרו בתורה היעודים
הרוחניים ושכר העוה"ב אשר עתיד ה' יתברך לתת ליראיו לעתיד לבוא, ולא כתיבי בה
אלא יעודים גשמיים ושכר העוה"ז.
וביאר דהנה מצינו בתורה הקדושה כמה פעמים 'יד ה'' וכו' וזה דבר
המתמיה, שהרי אלו כינויים אל הגוף דבר שלא יתייחס אליו יתברך, כי אינו גוף ולא כח
בגוף. אכן הנה אותיות לשון הקודש והתיבות כולם רוחניים בשרשם, וכל אות ואות יש לה
צורה רוחנית נכבדת מאוד וכו'. והאות היכל ומכוון אל הרוחניות ההוא, ומכל שכן
בהתחברות האותיות הקדושות ונעשה מהם תיבה שהרוחניות התיבה הוא ענין גדול למעלה,
וכל מה שיש בגשמיות למטה הוא התפשטות והשתלשלות השפע מלמעלה שנשתלשל ממדרגה למדרגה
וכו'. ועל כן נקרא לשוננו לשון הקודש כי כל השמות והתיבות הם למעלה בשרשם במקום
קדוש העליון, ואח"כ כשיורד ומשתלשל וכו' נקרא זה ההשתלשלות בזה השם [כלומר,
הגשמי] בהשאלה. וכמו"כ אני אומר כי יד האדם אינו נקרא בעצם יד, אלא הכח
הרוחני שלמעלה קרוי יד בעצם, והושאל ממנו
שם זה ל'יד', וכן עין המורה על כח ראות העין וכו', כולם הם שמות מושאלים...הלשון
הוא קודש כלומר נקרא 'יד' למעלה במקום קודש, ואח"כ בהשתלשלות כל העולמות
מענין לענין רבבות מדרגות נקרא 'יד' בהשאלה, ויד זו תחת יד זו, וזו תחת זו עד מקור
הקדושה שהוא יד בעצם .נמצא כי כל התוארים
הנזכרים בו יתברך 'עין' 'אזן' 'רגל' וכו'
כל אלה הם לשון קודש שמות עצמיים שלהם בקדושה, ואח"כ בהשתלשלות הוא בשאלה [כלומר
הַשְׁאָלָה] וכו' ע"ש [בשלה"ק]...
ובזה נתבארה החקירה בטעם שלא נזכרו היעודים הרוחניים בתרה, כי באמת
הוזכרו, ואדרבה הם נזכרו בעצם ולא בשאלה, שהרי זה כל ענין ההבטחות שבפרשת בחקותי
ליעודים רוחניים שנזכרו שם בעצם עפ"י אמיתות לשון הקודש בשרשו למעלה, אלא
שבעוד שאנו גשמיים אין אנו משיגים אותם התיבות אלא בגשמיות, כפי עניננו עתה. ע"כ
תורף דבריו הקדושים [של השל"ה].
[עפ"י היסוד הנ"ל בשל"ה מבואר טעם ברכת כהנים בלשון
הקודש דוקא]
ועפ"י זה מצינו טעם נכון על שהקפידה תורה שתהא ברכת כהנים נאמרת
בלשון הקודש דוקא. דהנה ה' ציוה על הכהנים לברך את ישראל ולהשפיע להם באמצעות
הברכה כל צרכיהם, לכל אחד ואחד מישראל די מחסורו אשר יחסר לו. אך יש שאין הכהנים
יודעים ומכירים מה הם הדברים הנחוצים להם לישראל, וא"כ כיצד יתברכו ישראל
ממקורות הברכות בכל צרכיהם, כשאין הכהנים מתכוונים בברכתם להמשיך אותה השפעה
הצריכה להם. לזאת אמר כה תברכו - בלשון הקודש, וכיוון שיאמרו
הכהנים הברכות בלשון הקודש, לא יחסר כל בה, כי
בתוך הברכות הנאמרות בלשון הקודש כָּלַל הקב"ה כל צרכי בני ישראל וכל
מחסוריהם, וכמבואר בשל"ה הקדוש הנ"ל כי לשון הקודש עמוק עמוק גבוה מעל גבוה במקומם
ובשרשם למעלה בקודש, ומהם משתלשלים באלפי עולמות מדרגה אחר מדרגה. וא"כ כיוון
שהברכות נאמרות בלשון הקודש נכללו בהם כל הברכות הצריכים לבני ישראל, וכל משאלות
ליבם לטובה, מה שאין כן אם הם נאמריםבשאר לשונות, שאין להם אלא הכוונה הפשוטה
דייקא. עכ"ל הדברי יואל לאדמו"ר מסאטמר זצ"ל.
שימת השלום היא עדות לשלימות התורה ע"י אחדות ישראל
יִשָּׂ֨א ה' פָּנָיו֙ אֵלֶ֔יךָ וְיָשֵׂ֥ם לְךָ֖ שָׁלֽוֹם (במדבר נשא שם כ"ו)
במדרש (במדבר רבה י"א ז') ובמשנה סוף עוקצין (ג' י"ב) אמר
רבי שמעון בן חלפתא לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, שנאמר
(תהלים כ"ט י"א) ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום, ע"כ.
בספר ישמח משה לאדמו"ר הרב משה טייטלבוים[5]
מאוהעל כותב על דברי חז"ל אלו בפרשתנו, וזלה"ק:
משמע דהברכה נשפע בלא זה רק שאין כאן כלי מחזיק הברכה בלא השלום. וכדי
להבין זה מאי הוא הענין דלא מצא כלי מחזיק הברכה רק השלום. וגם להבין הפסוק ה' עוז
לעמו יתן, דעוז קאי על התורה (ראה זבחים קט"ז ע"א) ומה ענין נתינת תורה
לכלי מחזיק ברכת השלום.
אבל נ"ל דבאמת כל השפעות הברכות היא ע"י התורה, כמפורש
בתורה הקדושה והיה אם שמוע (דברים עקב י"א י"ג)...וכבר אמרו רז"ל
(שבת קנ"ו ע"א) אין מזל לישראל [ע"כ] רק הכל על דרך התורה,
ובאורייתא ברא עלמא (זהר בראשית כ"ד ע"ב), וסיבת הבריאה היא סיבת הקיום,
על כן כל ההשפעות על ידה. ונמצא כשהתורה בשלימותה, הברכה היא בשלימות לישראל
המחזיקים אותה, ומה שמתמצה מגבה לעובדי ע"ז שיש לישראל צורך בהם.
והנה מבואר דנשמת ישראל הם עצם התורה ואותיותיו[6].
ונמצא לפי זה כשיש שלום לישראל ומקורבים זה אל זה איש אל אחיו ואין ביניהם פירוד
כלל, אם התורה בשלימותה ואינו מוצא הנשפע לאיבוד כדרך כלי שלימה, מה שאין כן כשיש
ביניהם פירוד, הרי אותיות התורה מפורדין והרבה סדקים, ונשפך ממנו הנשפע בו כדרך
כלי נקובה וסדוקה, ומקבלין השפע המסבבין בחוץ סביב רשעים יתהלכון ורק התמצית נדבק
בדופני הכלי לישראל.
ועפ"י זה יש לבאר הפסוק (משלי ל' ה') כָּל־אִמְרַ֣ת אֱל֣וֹהַּ
צְרוּפָ֑ה [מָגֵ֥ן ה֝֗וּא לַֽחֹסִ֥ים בּֽוֹ] ר"ל כשיש אחדות בישראל שאז
כל התורה מצורפת, אז מגן היא לחוסים בו, דאין כל אומה ולשון יכולה לשלוט בהם
כאומרם ז"ל (תנחומא נצבים א'). ועפ"י זה תבין מה שנאמר בזהר הקדוש
(ח"ב קנ"ב ע"ב) דבעת רצון התמצית לעובדי כוכבים ומזלות, ובעת קצף
להיפך ח"ו, והבן.
וא"כ כלי הברכה היא התורה והם ישראל בעצמן, ואינו כלי המחזיק מה
שבתוכו רק אם שלום ביניהם. והיינו ה' עוז דהיינו התורה לעמו יתן, כפי עמו ששים
רבוא נגד ששים רבוא, על כן יברך את עמו רק בשלום, והבן...עכ"ל הישמח משה
זיע"א.
אמונה מקור הברכה
כֹּ֥ה תְבָרֲכ֖וּ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אָמ֖וֹר לָהֶֽם
אומרים חז"ל (בראשית רבה מ"ג ח') מהיכן זכו ישראל לברכת
כהנים? רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן. רבי יהודה אמר מאברהם – כה יהיה
זרעך (בראשית ט"ו ח') כה תברכו את בני ישראל. רבי נחמיה אמר מיצחק שנאמר (בראשית כ"ב ה') ואני והנער נלכה
עד כה, לפיכך אמר המקום כה תברכו את בני ישראל. ורבנן אמרי מיעקב –
שנאמר (שמות י"ט ג') כה תאמר לבית יעקב...עכ"ל המדרש (וראה בחומש
תורה שלימה שליקט דברי חז"ל).
האדמו"ר מקאליב מנחם מנדל טאוב זצוק"ל כתב בספרו קול מנחם עה"ת (ח"ו מהדורה
תליתאה) בפרשתנו על דברי חז"ל אלו ומוסיף עפ"י המסורה פסוק נוסף שנזכרת
בו המילה 'כה' כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך וכו'..(ירמיהו ב' ב') ועוד
בהקדים דברי רש"י לפסוק זה אמור להם כמו זכור ושמור. [כונת
רש"י לביאור לשוני של תיבת אמור, אך הדרוש ידרש] וכך כתב:
הגמרא (ביצה ט"ז ע"א) מספרת על שמאי שהיה אוכל כל השבוע
לכבוד שבת, כיצד? מצא פרה אומר הרי זו לכבוד שבת, מצא נאה הימנה, אוכל הראשונה
ומשאיר השניה לשבת, נמצא שכל השבוע אוכל לכבוד שבת. ומכאן מוכח שמצות 'זכור' אין
היא תלויה רק בשבת אלא במשך כל השבוע שייכת מצות 'זכור' שכל ששת ימי המעשה עליו
לחשוב על השבת ויסודותיה, דהיינו אמונה בה' והשגחתו הפרטית. מה שאין כן 'שמור'
שהוא שמירה ממלאכה שייך רק בשבת, וזהו ענין זכור ושמור בדבור אחד נאמרו,
שכמו שהשמירה ממלאכה היא ודאי מחמת ציווי יתברך, אז גם העשיה בששת ימי המעשה חייב
להיות מתוך אמונה שלימה בבורא יתברך, שהוא ה'חותך חיים לכל חי' (עפ"י
תפלות ימים נוראים לקהלות אשכנזים).
וזהו אמור להם כמו זכור ושמור. שהכל תלוי באמונה, וכמו שזכור
ושמור הם ענין של אמונה, כך גם 'אמור להם' ענינו אמונה. כ"ה זה כ"ה
אותיות שבפסוק ראשון של שמע ישראל [כך מובא בבעה"ט בפסוקנו], קריאת
שמע זה ששה קצוות, שזה ענין האמונה. ואת זה תאמר לבני ישראל, ובדבר זה תברכו אותם,
שיזכו ללכת בדרך האמונה.
והאמונה מתחילה מכה יהיה זרעך, ז"א עוד לפני הלידה צריך
שההורים עצמם יהיו חזקים ואיתנים באמונתם כדי שיוכלו להוריש זה לזרעם אחריהם,
ואח"כ ואני והנער נלכה עד כה, בחינת לא זזה ידו מתחת ידם לחנכם
ולהדריכם בדרך האמונה, ואז זוכים לכה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך אהבת
כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה[7].
עכ"ל האדמו"ר מקאליב זצוק"ל.
ביאור סמיכות ברכת כהנים לברכת התורה
בסידור עולת ראי"ה מבאר הרב אברהם יצחק הכהן קוק
זצ"ל וזלה"ק:
פרשת ברכת כהנים סמוכה היא לברכת התורה, כי יסוד ברכתה של תורה באה על
הסגולה של ירושתנו הכללית, העומדת למעלה מכל דבר שיוכל להפריע ולעכב את האושר
הגדול המוכרח להיות שרוי בעצמיותה של נשמתנו. וסגולה זו כדי להקים תורה בישראל,
מצאנוה בקדושת הכהונה, שבעיקרה באה כדי להקים
בישראל אורה של תורה 'יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל' וע"י קביעותה
של קדושת הכהונה באומה, תבוא כללות האומה באחרית להיות כולה ממלכת כהנים וגוי קדוש
[ראה בעה"ט יתרו י"ט ו'] ע"כ יש כאן יחס גדול בין עיקר ברכת התורה
לתוכן הכללי של ברכת כהנים.
הפניה: בספר דרשות
בית דוד לרב דוד טעביל ממינסק בעהמ"ח נחלת דוד בתחילת הספר דרוש
נפלא בענין ברכת כהנים.
[1] עריכת הגליון והלימוד בו לקיים מצות בוראי יתברך. ולעילוי נשמות הורי
היקרים אודים מוצלים מאש, אבי מורי ר' מנחם אהרן ב"ר טוביה ז"ל, אמי חוה
בת ר' יהודה ז"ל. חותני הרב מנחם ב"ר יצחק (חבה) אשתו זהבה בת ר' אליהו,
בנם משה יצחק ז"ל. הרב סיני יצחק הלוי בן הרב שמען זצ"ל (אדלר) אהובה
לאה בת הרב שמעון יבלחטו"א.
בימי עריכת הגליון מתנהלת מערכה על אחיזתנו בארץ הקודש, אחינו בדרום
ובמרכז הארץ ואף בצפון סופגים התקפות טרור רצחניות. יהא הלימוד לחיזוק עמידתנו
והתישבותנו בכל חלקי הארץ, מתוך ראיית הגדלת והעמקת לימוד התורה. ותפילה לחיזוק
העוסקים במלאכת הקודש של אנשי הבטחון באשר הם ושלומם. רפואה שלימה לפצועים
בתושח"י. עוד נצבים לעומתנו חבורה
קדישא של מירון שנהרגו השנה, ולחבורה קדושה זו נצטרפו שנים מחסידי קארלין היקרים מגבעת
זאב (שבבית מדרשם הייתי מתפלל לעתים קרובות בתקופת מעבר, טרם קבענו מקומנו בתל
ציון שבכוכב יעקב).
2 מנחות מ"ג ע"ב, שו"ע
או"ח ( מ"ו ג') וכן בהלכות שבת (ר"צ א'). וראה בספר ברכת איתן
לרב איתן שושן שליט"א העוסק כולו בסוגיית מאה ברכות (הוצאה פרטית בני
ברק תשס"ד).
[3] הרב ישראל זאב הלוי הורוויץ,
דור שמיני לרב ישעיה הלוי הורוויץ- השל"ה הקדוש. היה אב"ד בעיירה
אוהעל (הונגריה) בתקופת הישמח משה, הרב משה טייטלבוים שהיה מגדולי החסידות. הרב הורוויץ בסוף
ימיו עלה לארץ ישראל קבע מושבו בטבריה, שם מנוחתו כבוד. כתב חבורים אך בימיו נדפס
רק ספרו ארץ חמדה ונחלה לישראל ח"א
העוסקים בקדושתה ומעלתה של ארץ ישראל. שאר כתביו והם פירושו לתורה לקחת
מוסר, שנכתב בשלש מהדורות, שמטרתו כלשון המחבר 'עפ"י רובא לקחת מוסר
נובעים ויוצאים ממקור מים חיים ממקראי קודש וממדרשי ואגדות רז"ל'. וכן דרשותיו
למועדים ופירושי מגילות אסתר רות ואיכה נשארו טמונים במשך כמאה וחמישים
שנה. עד שנת תשע"ז עת יצאו בשלשה כרכים גדולים ומפוארים מפיקים אור יקרות
ומעוטרים בתולדותיו בהרחבה, ע"י מכון זכרון אהרן ירושלים.
[4] דברי
השלה"ק לקמן שיובאו הינם מהפכניים בתפיסה הרווחת בסוגיית כינויים של האיברים
הגופניים ויחוסם בצורה לשונית אל ה' יתברך, כוונתי לביטויים המופיעים בתורה עצמה
כמו 'יד ה' , עין וכו'. בד"כ מבארים זאת בלשון של 'האנשה' כלומר 'דברה התורה
בלשון בני אדם', והשימוש הוא בהשאלה, כעין משל. דבריו של השלה"ק הינם שונים
ולמעשה תפיסת היסוד בהם בכוון ההפוך, דהיינו ה'איברים' האמיתיים עליהם מדברת התורה
עין ה' יד ה' הם העין האמיתית או היד האמיתית, ואילו היד האנושית, הרגל האנושית הם
כעין 'דימויים' לעין האמיתית העליונה.
[5] הרב משה
טייטלבוים (תקי"ט-תר"א) מראשוני
מדליקי האש החמה ומאירה של החסידות באדמת הונגריה. תחילת דרכו בעולם התורה היה
שייך ל'מתנגדים' אך בהשפעת חתנו הרב אריה לייב ליפשיץ (בעהמ"ח שו"ת
אריה דבי עילאי) שהיה תלמידו של ה'חוזה מלובלין' התקרב לחסידות ונהיה
תלמידו. כמו"כ קיבל מהמגיד מקוזניץ. ספרו על התורה ישמח משה וכך נקרא כנויו לדורות.
חיבר ספרים נוספים ביניהם שו"ת השיב משה (ד"כ), תפלה למשה
פירוש לתהלים בלול ושזור מדברי דרוש חסידות וקבלה (נדפס בתש"פ בעריכה חדשה).
[6] כאן הפנה המחבר לספר מלפני כשלש
מאות שנה צנצנת מנחם נדפס פעם יחידה בשנת ת"פ, זהו ספר ביאורים
לפסוקים ומאמרי חז"ל בדרך דרוש. כונתו לדבריו בביאור הפסוק (הושע ח'
י"ב) אכתוב להם רובי תורתי כמו זר נחשבו.
[7] אמר המלקט אולי אפשר כי משמעות
מיוחדת לפסוק זה אותו הביא האדמור מקאליב זצ"ל כה אמר ה' זכרתי לך חסד
נעורייך, שדבריו עוסקים בבנין וחיזוק אמונה, ופסוק זה ודאי שהוא משבח ומפאר את
ישראל על אמונתם ודבקותם בה' יתברך.
האדמור הזכיר בדבריו חיזוק האמונה וענין שמע ישראל (כ"ה תיבות)
זו היתה מטרת חייו לפרסם ולהרבות אמירת שמע ישראל לאחר שניצל מגיא ההריגה באירופה,
עוד בהיותו בגיא צלמוות באחת מהפעמים שעמד מול אימת המות בצורה מוחלטת אמר בכעין
נדר לפני הקב"ה, אם יהרג יאמר 'שמע ישראל' אך הוא יהודי אחד, ואם ינצל ישתדל
כל חייו שיהודים רבים יאמרו 'שמע ישראל', אכן מימש נדרו זה, הן ביסוד ה'בר בי רב
דחד יומא' במקומות שונים, ובכל מעמד שהגיע ודיבר ביקש שיקבלו עומ"ש באמירת
שמע ישראל. הרשעים הארורים עינוהו ולא זכה להעמיד ילדים, אך תורתו ומפעלי חייו
יעמדו לו לעד ולנצח נצחים נפטר בירושלים בניסן תשע"ט.
