"זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם ובין זרעך אחריך המול לכם כל זכר" (בראשית יז,י). במשנה נאמר על ברית מילה כמה מעלות, בין השאר מובא: 'רבי אליעזר בן עזריה אומר: מאוסה ערלה, שנתגנו בה הרשעים, שנאמר: "כי כל הגוים ערלים". רבי ישמעאל אומר: גדולה מילה, שנכרתו עליה שלוש עשרה בריתות … רבי אומר: גדולה מילה, שכל המצוות שעשה אברהם אבינו, לא נקרא שלם עד שמל, שנאמר: "התהלך לפני והיה תמים" (בראשית יז). דבר אחר: גדולה מילה, שאלמלא היא – לא ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, שנאמר: "כה אמר ה': אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי" (ירמיהו לג)' (משנה נדרים ג,יא). ר"י אומר שנכרתו על המילה שלוש עשרה בריתות, זה מזכיר עוד דברים שהם שלוש עשרה: 13 מידות שהתורה נדרשת בהם ו-13 מידות הרחמים. בשני אלו גם נאמרה ברית, על מידות הרחמים נאמר: 'אמר רב יהודה: ברית כרותה לי"ג מדות שאינן חוזרות ריקם, שנאמר (שמות לד, י) "הנה אנכי כורת ברית"' (ר"ה יז,ב). ועל התורה (שאותה דורשים ב-13 מידות) נאמר: 'דאמר רבי אליעזר: גדולה תורה שאילמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר "אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי" וגו'' (נדרים לב,א). [הדרשה האחרונה במשנה שבזכות המילה נבראו שמים וארץ, מזכיר כנגד התורה (שזהו 13 המידות של דרשות) וכנגד בנ"י (שזהו 13 מידות הרחמים לכפרה לבנ"י), שעל שניהם נאמר: '"בְּרֵאשִׁית בָּרָא" – אין המקרא הזה אומר אלא דרשני, כמו שדרשוהו רבותינו ז"ל: בשביל התורה שנקראת (משלי ח כב) "רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ", ובשביל ישראל שנקראו (ירמיהו ב ג) "רֵאשִׁית תבואתו"' (רש"י. בראשית א,א), כך שכקשורים זה לזה]. המילה מזוהה עם בנ"י, כמו שמביא ראב"ע שהערלה היא גנאי לרשעים – לאומות העולם (וכן גם מובא במשנה שם קודם: '"קונם שאיני נהנה לערלים", מותר בערלי ישראל ואסור במולי אומות. "קונם שאיני נהנה למולים", אסור בערלי ישראל ומותר במולי עכו"ם, שאין הערלה קרויה אלא לשם עכו"ם, שנאמר: "כי כל הגוים ערלים, וכל בית ישראל ערלי לב" (ירמיה ט); ואומר: "והיה הפלשתי הערל הזה" (שמואל א יז); ואומר: "פן תשמחנה בנות פלשתים, פן תעלוזנה בנות הערלים" (שמואל ב א)'), ברית המילה מזוהה עם בנ"י, ולכן מתגלה כנגדה 13 מידות שהתורה נדרשת בהם, שזהו הקשר של בנ"י בתורה, שמגלים בתושב"ע את רצון ה' בתורה, וזה מכח שאנו בניו של הקב"ה, שזהו השורש ל-13 מידות הרחמים (ולכן הם התגלו בסיני ובכפרה על העגל: 'דתניא: כשעלה משה למרום, מצאו להקב"ה שיושב וכותב "ארך אפים". אמר לפניו: רבונו של עולם, ארך אפים לצדיקים? אמר לו: אף לרשעים. א"ל: רשעים יאבדו. א"ל: השתא חזית מאי דמבעי לך. כשחטאו ישראל, אמר לו: לא כך אמרת לי: ארך אפים לצדיקים? אמר לפניו: רבש"ע, ולא כך אמרת לי: אף לרשעים?! והיינו דכתיב (במדבר יד, יז) "ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת לאמר"' [סנהדרין קיא,א-ב], כגילוי שהכפרה לבנ”י קשורה עם התורה שנתנה בסיני, שניהם מכח היותנו בנ”י – בניו של הקב”ה). לכן בברית המילה של בנ"י יש 13 בריתות כרמז לגילוי של 13 בתורה וברחמים על בנ"י. אולי לכן התורה נתנה לאחר כ"ו דורות: 'דא"ר ישמעאל בר רב נחמן: עשרים וששה דורות קדמה דרך ארץ את התורה, הה"ד (בראשית ג, כד) "לשמור את דרך עץ החיים" – "דרך" זו דרך ארץ, ואח"כ "עץ החיים" זו תורה' (ויק”ר ט,ג). שהתורה צריכה להתגלות רק לאחר שהעולם יתוקן קצת ע"י דרך ארץ, שאז יהיה העולם ראוי לקבל את התורה, שזה מוצרך לקיום התורה, שזה כנגד שני 13 – של תורה ורחמים, ששניהם מוצרכים לקיום התורה (שאלמלי 13 מידות הרחמים לא היה נשאר ח"ו מבנ"י לאחר חטא העגל). גם נראה שהמילה היא בגיל שמונה ימים, וזה גילוי שלנו כבנ"י, שאנו מחוברים לה' ולרצונו, ולכן זה קשור לתורה שהיא בחמשה חומשים, וכך יחד מתגלה 13, שזהו גילוי שלנו בתורה (מידות שהתורה נדרשת בהם), וכן מביא לרחמים גדולים עלינו, שמתגלים ב-13 מידות הרחמים. לכן גם ברית המילה מתגלה אצל אברהם שהוא בדור העשרים, כעין הלוחות (בהם עשרה דברות) שנתנו פעמיים, שהוא קיים את כל התורה כולה (יומא כח,ב) כשורש בנ”י, והתורה מתגלה דרך התושב"ע שמתגלה בששה סדרי משנה, ולכן סה"כ היו כ"ו עד נתינת התורה. לכן יש קשר לאברהם, ולכן יש גילוי של מעלת מילה אצל אברהם שאז נקרא שלם (כדעת רבי במשנה), כמחובר לתורה שלמה. ולכן כ"ו זה גם פעמיים 13 כרמז שנתנו פעמיים הלוחות שבהם כל התורה כולה (יר' שקלים ו,א) שמתגלה ב-13 מידות לדרשה, ולכן כעין כ"ו דורות כעין אברהם שהיה בדור כ' כנגד פעמיים עשרת הלוחות. בגמ' מובא: 'ת"ר: חביבין ישראל שסיבבן הקב"ה במצות: תפילין בראשיהן, ותפילין בזרועותיהן, וציצית בבגדיהן, ומזוזה לפתחיהן, ועליהן אמר דוד (תהלים קיט, קסד) "שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך”. ובשעה שנכנס דוד לבית המרחץ וראה עצמו עומד ערום, אמר: אוי לי שאעמוד ערום בלא מצוה, וכיון שנזכר במילה שבבשרו נתיישבה דעתו. לאחר שיצא אמר עליה שירה, שנאמר (תהלים יב, א) "למנצח על השמינית מזמור לדוד" על מילה שניתנה בשמיני' (מנחות מג,ב). בפשטות הכוונה שראה את המילה כך שראה שעדיין יש בו קשר לגילוי מצוה. אולם נראה שיש כאן עוד עומק, שמיד מובא בגמ': 'רבי אליעזר בן יעקב אומר: כל שיש לו תפילין בראשו, ותפילין בזרועו, וציצית בבגדו, ומזוזה בפתחו, הכל בחיזוק שלא יחטא, שנאמר (קהלת ד, יב) "והחוט המשולש לא במהרה ינתק", ואומר (תהלים לד, ח) "חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם"'. שזה אותם דברים שעליהם נאמר קודם שדוד אמר "שבע ביום" וגו'. לכן נראה שיש כאן רמז שמה שנאמר קודם שדוד אמר 'אוי לי שאעמוד ערום בלא מצוה', הכוונה שאין לי חיבור חזק לתורה וקדושה, ולכן יש חשש להתדרדר לחטא, שאין לי תפילין וכו' שישמרו עלי מלחטוא. אז ראה את המילה ונזכר שבהיותו יהודי הוא מחובר לקדושה ותורה כל הזמן, שברית המילה מזכירה ומחברת לכל התורה כולה בהיותנו בנ"י שדבוקים בקדושה ותורה (שזהו 13 מידות שהתורה נדרשת בהם כשלומדים תורה), בהיותנו בניו של הקב"ה (שהוא 13 מידות הרחמים בשל היותנו בניו של הקב”ה), ולכן בזה נרגע ששמור מלחטוא. לכן המשך הפס' של מזמור "למנצח על שמינית" הוא "הושיעה ה' כי גמר חסיד כי פסו אמונים מבני אדם" (תהלים יב,ב), שבפשט הכוונה שמבקש שה' יושיעו כי אין צדיקים בארץ, אולם אולי כדרש (כמו שמינית שנדרש על המילה, שאינו הפשט שם, אלא בפשט הכוונה ל'כנור של שמונה מינין' [רש"י]) זה נדרש שמבקש מה' שיושיעו כי אין צדיקים ואמונה בבני אדם כיון שאינם מחוברים לאותם המצוות שמגנות מלחטוא, ודרך מה ה' יושיעו שלא יחטא? זהו הקשר כהמשך ממקודם, שהמילה היא זו שתשמרהו מלהתדרדר לחטא, שבזכותה ישאר צדיק גם שאין עליו תפילין וכו'.