ב"ה

פרשת נשא - פרשת המקדש

'נכנס יין יצא סוד' – לגנות

הרב ישראל אריאל שליט"א

ראש ישיבת המקדש

וראש ומייסד מכון המקדש

באשר לנזיר האסור בשתיית יין, הרבו חז"ל לדון במעלתו הרוחנית, והתורה השוותה אותו בעת נזירותו לדרגת קדושה של כהן גדול, זאת, מבחינת חובת ההתרחקות מטומאה. יש בכך הוראה תורנית: אדם קדוש - מתרחק מן היין!

המדברים בשבח השיכרות בפורים, מפליגים במעלת השתיין הזוכה להגיע לסודות התורה, באמרם: 'נכנס יין יצא סוד', לשיטה זו, בשתיית יין מגיעים לגילוי סודות התורה ולמעלות גדולות בקדושה.

אך לא כן בדברי חז"ל. להלן משפטים אחדים מדברי חז"ל בענין זה, שם מוסבר המושג 'יצא סוד' במובן שלילי. ראה במדבר רבה יא, א: "ה'יין' עולה חשבונו שבעים, וה'סוד' – שבעים. הוא נוזר עצמו מן היין העולה מניינו שבעים - זוכה [בגלל פרישתו מן היין] לסוד החכמה שהוא עולה שבעים. [מאידך] נכנס יין [לגרונו] - יצא סוד [ופולט מפיו סוד עבירותיו]" עיין שם.

מן הגמרא בעירובין (סה, א) עולה, שאדם השומר על שתיית יין במידה הראויה ונזהר משיכרות הוא הזוכה לחכמה, וכלשון הגמרא: "כל המתיישב ביינו [ששותה יין בהתאפקות] יש בו דעת שבעים זקנים [שבסנהדרין]", וראה במאירי שם כנ"ל.

בדרך זו פירש בעל שפת אמת שם: 'נראה כפשוטו, דהשותה במדה, מפקח ופותח החכמה הצפונה בלב, לכן אמר רבא בהוריות (יג, ב): 'חמרא וריחני פקחין'".

שבת שלום