פרשת נשא – הקשר בין הפרשה להפטרת שמשון הגיבור ?

מאת: אהובה קליין.

נושא הנזיר מופיע בפרשת נשא ומעניין מה מניע אדם להיות  נזיר? וכך התורה מתארת את הנושא:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם:  אִישׁ אוֹ-אִשָּׁה, כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר--לְהַזִּיר, לַיהוָה.  מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר, חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה; וְכָל-מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא יִשְׁתֶּה, וַעֲנָבִים לַחִים וִיבֵשִׁים לֹא יֹאכֵל.  כֹּל, יְמֵי נִזְרוֹ:  מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן, מֵחַרְצַנִּים וְעַד-זָג--לֹא יֹאכֵל.  ה כָּל-יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ, תַּעַר לֹא-יַעֲבֹר עַל-רֹאשׁוֹ:  עַד-מְלֹאת הַיָּמִם אֲשֶׁר- יַזִּיר לַיהוָה, קָדֹשׁ יִהְיֶה--גַּדֵּל פֶּרַע, שְׂעַר רֹאשׁוֹ.  כָּל-יְמֵי הַזִּירוֹ, לַיהוָה, עַל-נֶפֶשׁ מֵת, לֹא יָבֹא.  לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ, לְאָחִיו וּלְאַחֹתוֹ--לֹא-יִטַּמָּא לָהֶם, בְּמֹתָם:  כִּי נֵזֶר אֱלֹהָיו, עַל-רֹאשׁוֹ.  כֹּל, יְמֵי נִזְרוֹ, קָדֹשׁ הוּא, לַיהוָה.[ במדבר ו', א-ט]

 השאלות הן:

א] מה המשמעות- איש או אישה כי יפליא נדר?

ב] להיות נזיר- מה הפירוש?

ג] מה הקשר בין ההפטרה בספר שופטים לבין  פרשת נשא?

תשובות.

"אִישׁ אוֹ-אִשָּׁה, כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר--לְהַזִּיר, לַיהוָה"

ספורנו סובר: כי מדובר בכך שהנזיר- פרוש מן התענוגים המורגלים בעולם וכל זה למען יקדיש עצמו לה' - ללמוד תורה וללכת בדרכי ה' ולדבוק בו.

בעל העמק דבר אומר: "כי יפליא"- במובן של פלא, אומנם זוהי מצווה אך לא רצון ה'.

רבינו בחיי  מבאר פירוש דומה: "וזהו לשון יפליא - יעשה דבר פלא  כי רוב העולם הולכין אחר תאוותם וזה פורש מהתאוות". כלומר בניגוד לשאר הבריות ההולכות  בעקבות תאוות העולם הזה ,הרי הנזיר פורש ומתרחק מתאוות אלה.

יש פרשנים הסוברים: כי משמעות המילים: "כי יפליא לנדור" הוא במובן של פלא ותימהון על כהונה, באנשים שלמעשה אינם כוהנים, או כאלה המעזים להתגבר על טבעם  האמתי.

אבן עזרא אומר: כי הנזיר נוהג בדרך שונה משאר בני האדם ובכך יש פלא.

רש"י מפרש: "כי יפליא" הכוונה יפריש עצמו  מהיין - ולמה נסמכה פרשת הנזיר לפרשת סוטה? ללמדך שכל מי שרואה סוטה בקלקולה  יזיר עצמו מהיין - לפי שהוא מביא לידי ניאוף.[סוטה ב]

ה"כלי יקר" מביא כמה  פירושים:

א]  שעל ידי היין אינו יכול להבדיל בין קודש לחול כפי שנאמר : "יין ושיכר אל תשת" [ויקרא  י"ט, י], לכן נאמר: "כי יפליא" שכשירצה להבדיל בין הקודש לחול אז יזיר עצמו מהיין.

ב] לשון הפרשה מתענוגות העולם הזה והיין הוא בראש כולם ומטעם זה אמר המלאך – למנוח [שופטים  י"ג, י"ח] - אביו של שמשון הגיבור: "למה זה תשאל לשמי והוא פלאי" ,"פלאי" היה שמו של המלאך שדיבר אליו, כי כל מלאך נקרא על פי שליחותו . וכוונתו הייתה להגיד: ואני נשלחתי לעשות שהבן שלכם  יהיה נזיר מופלא ומופרש מכל הבלי העולם הזה והיות ונאמר בתורה: "איש כי יפליא" לכן אני נקרא בשם פלאי.

מדוע נאמר בלשון יחיד: "יפליא" ולא נאמר בלשון רבים: "יפליאו" שהרי מדובר גם באיש וגם באישה .אלא לפי שהנדר של האישה תלוי בבעלה כי הוא יכול לקיים , או להפר את הנדר.

ג] חז"ל אומרים כי: הנודר כאילו בונה במה לעצמו ופורש עצמו מהעולם ונוהג איסור בזמן שכולם נוהגים בדבר היתרים, לכן נאמר :"כי יפליא" שהוא שואף להיות מובדל מזולתו ומקים במה לעצמו.

דבר זה אינו מצוי אצל נשים.

להיות נזיר.

 הרב שמשון רפאל הירש סבור:

הנזיר מצווה לפרוש מן היין לכן "נזיר"- פירושו "פרוש" [ ובנוסף הוא חייב להתנזר מחומץ, חרצנים וזגים של ענבים ] לא נראה שבאיסורים אלה ישנו וויתור גדול על ההנאות לכן  הנזירות היא יותר מאשר פרישות גרידא.

שלושה דברים אסורים אצל הנזיר: הטומאה , התגלחת והיוצא מן היין.

מוסיף רש"ר רעיון יפה: כדרך שהנזר- ה"כתר" –המעטר את ראש המלך מבדיל  בינו לבין יתר חלקי  העם - כך גם נזרו של הנזיר - שהוא סדר אורחות חיים ושאיפות- שמקבל על עצמו מרצונו החופשי וכך שהוא מובדל מבני דורו הוא גם מתרומם מעליהם.- הוא מגיע לדרגה של להיות קדוש לה'. והוא מבקש, כביכול  לחוג סביבו "נזר" - מעגל שרק ה'  ימצא לבדו. והתבודדות זאת עם ה' נקראת: "להזיד לה'" ובמצב זה- הוא נקרא נזיר.

רבינו  בחיי מפרש: נזיר מלשון:"וינזרו מקודשי בני ישראל " [ ויקרא כ"ב],שהוא לשון הפרשה.

או, נזיר מלשון נזר הקודש, כי נזר אלוקיו על ראשו-והכוונה לכתר מלכות והוא נקרא כך היות והוא מולך על התאוות וזאת בניגוד לשאר בני אדם שהם עבדי תאוות.

הנזיר - צריך להזיר עצמו מיין שהוא ישן, משיכר- שהוא  התירוש ויש עליו להתרחק מחמישה דברים הקשורים לגפן:  יין, ענבים, צימוקים, חרצן זג. ואם אוכל מהם -  הוא עובר  בלאוו.

הבוסר כלול בענבים והחומץ נכלל ביין.

הנזיר אינו רשאי להיטמא לקרובי משפחה שמתו עד סוף ימי הנזירות שגזר על עצמו, בכך הוא דומה לכוהן הגדול שאינו יכול להיטמא לשום בן משפחה, אלא רק למת מצווה [מת מצווה-הוא מת שאין לו קרובי משפחה שידאגו לקבורתו הנאותה.]

הקשר להפטרה.

בעוד שבפרשת נשא - אנו קוראים על הנזיר וכיצד הגיע לזה- הרי ההפטרה מתארת את הנזירות שהוטלה על אמו של שמשון-עוד בזמן הריונה.

"וְעַתָּה הִשָּׁמְרִי נָא, וְאַל-תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר; וְאַל-תֹּאכְלִי, כָּל-טָמֵא.  כִּי הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן, וּמוֹרָה לֹא-יַעֲלֶה עַל-רֹאשׁוֹ--כִּי-נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר, מִן-הַבָּטֶן; וְהוּא, יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת-יִשְׂרָאֵל--מִיַּד פְּלִשְׁתִּים". [שופטים י"ג- ד-ו]

לאחר ששמשון נולד - נזירותו נמשכת - בעוד שבתורה - מצוות הנזיר - היא מוגבלת לשלושים יום בלבד- והיא נחשבת למצוות רשות הניתנת לכל הדורות. אבל בהפטרה- הנזירות של שמשון היא מבטן ולידה -  בעקבות צווי המלאך את אמו של שמשון - במטרה לנזירות עולם -  התגלות המלאך אל אשת מנוח  אם- שמשון התרחשה לאחר מותו של השופט: יאיר הגלעדי שהיה שופט של ישראל במשך: 22 שנים. ובמשך 18 שנים לאחר  מותו לא היה מישהו ראוי שימלא את מקומו - בתקופה זו המצב הרוחני של ישראל היה ירוד- ובמגביל גם מבחינה ביטחונית המצב הורע - אז הפלישתים שישבו בכמה אזורים בארץ ישראל- החלו לשעבד את עם ישראל והנה מופיע המלאך אל אשת מנוח ומבקש ממנה: לא לשתות יין ומבטיח לה: שהבן שעתיד להיוולד לה - ייעודו: להיות מושיע ישראל כדברי המלאך אל אם שמשון:

"וְהוּא, יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת-יִשְׂרָאֵל--מִיַּד פְּלִשְׁתִּים".מתוך בשורה זו - ניתן להבין  שמוטלת המשימה -  על שמשון! שמשון נולד לפני תקופתו של יפתח הגלעדי על התקופה - הקודמת לשמשון  עד שהיה מסוגל להיכנס לתפקידו בפועל -פעלו בזה אחר זה ארבעה שופטים: יפתח, אבצן, אילון  ועבדון- שופטים אלה שפטו את ישראל במשך שלושים ואחד שנים- על תקופה קשה זו- הן מבחינה רוחנית והן מבחינה ביטחונית- אומרים חז"ל בתלמוד: "חד אמר דור לפי פרנס, חד אמר פרנס לפי הדור" [ יש האומר: שהדור   משקף את המנהיג ויש האומר: שהמנהיג משקף את הדור בימיו]

מעניין, כי הכתוב אינו מציין כי מנוח ואשתו מבקשים ומתחננים מה' שייוולד להם בן ,למרות שהם היו אנשים עריריים - הם פסיביים ובכך משקפים את דורם שהיה במצב של ירידה רוחנית. למעשה, העם השלים עם  גורל השעבוד לפלישתים ולא ניסה ,אפילו, להתמרד.- מטרת הופעתו של שמשון כדברי המלאך: לעודד את עם ישראל כי בפניהם ניצבת  אפשרות להיוושע מיד האויב הפלישתי.

שמשון נבחר אלוקים מבטן ולידה לבוא ולהציל את העם מהמצב הרע שנתונים בו.

אלא בניגוד לשופטים שקדמו לו, שמשון אינו עומד בראש צבא שבטי ישראל בזמן של מלחמה . אינו משתמש בכלי נשק המקובלים לאותה תקופה.

אינו מנחיל תבוסה לפלישתים באותה תקופה ובזמן שהפלישתים משעבדים את ישראל - שמשון שופט את ישראל 22 שנים.

ראוי לשים לב, שבכל התנ"ך אנו מוצאים עוד  מקרה אחד שמלאך בא לבשר על הולדת בן וזה היה אצל אברהם, כאשר המלאך מבשר   על הולדת הבן. אך אין במקרה ההוא - הנחיות כיצד לחנך את הרך הנולד.

שמשון היה התקווה הגדולה של עם ישראל להיוושע. אלא שהתנ"ך מתאר את חייו כרצופים במעשי גבורה  אשר משתלבים –בהם פרשיות של נשים.

חז"ל מדגישים את הסתירה בין הייעוד של שמשון: להושיע את ישראל :- "שמשון על שמו של הקב"ה נקרא" אך בנגוד לתפקידו  "שמשון הלך אחר עיניו"

על ההשתאות הזאת: חז"ל אומרים: "לפי שהיה יעקב אבינו רואה אותו סבור בו שהוא מלך המשיח שגאולה מגעת בימיו, כאן שראה אותו אמר: אף זה  מת, לישועתך קיוויתי ה' "

במדרש ישנה דעה: כי הנזירות שהוטלה על שמשון - נועדה לרסן  את יצרו הגדול:

"גלוי היה לפני הקב"ה ששמשון היה הולך אחר עיניו, לפיכך, הזהירו בנזיר שלא שותה יין –לפי שהיין מביא לידי זימה ומה בזמן שהיה נזיר- הלך אחר עיניו, אילו - היה שותה לא  היה לו תקנה לעולם מרוב שהיה רודף אחר זימה" הנזירות שהוטלה על שמשון מצד אחד באה לרסן את יצרו אך מנגד- לחזק את גבורתו המיוחדת שניתנה לו מאת ה' – כדי להציל את עם ישראל ויתכן שבדברי המלאך: "וְהוּא, יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת-יִשְׂרָאֵל"—ישנו רמז: כי שמשון רק יתחיל להושיע את העם אבל לא ימשיך...

לסיכום, לאור האמור לעיל, ניתן להסיק: כי בעוד שנושא הנזירות בפרשת נשא - עניין רצונו החופשי של היהודי מתוך בחירה- למשך שלושים יום, בניגוד לכך: בהפטרה- שמשון הגיבור – נזירותו –נועדה כבר  בהיותו ברחם אמו - במטרה להתחיל להושיע את ישראל בתקופה בה הפלישתים משלו עליהם בעקבות מצבם הרוחני הירוד.

יהי רצון שנפיק לקחים בימים הקשים העוברים עלינו  וכולנו  נשוב להיות מאוחדים ונתחזק מבחינה רוחנית – דהיינו, שמירת המצוות בין אדם למקום ובין אדם לחברו ועל ידי ההתחזקות הרוחנית נזכה  גם בחיזוק ההנהגה  שלנו ונזכה לברכה:

"וְנָתַתִּ֤י שָׁלוֹם֙ בָּאָ֔רֶץ וּשְׁכַבְתֶּ֖ם וְאֵ֣ין מַחֲרִ֑יד וְהִשְׁבַּתִּ֞י חַיָּ֤ה רָעָה֙ מִן־ הָאָ֔רֶץ וְחֶ֖רֶב לֹא־ תַעֲבֹ֥ר בְּאַרְצְכֶֽם"׃ [ויקרא  כ"ו, ו]