ביום זה, חג השבועות, לפני למעלה מ-3300 שנים, עמד עם ישראל למרגלות הר סיני וחווה גילוי פומבי - היחידה בהיסטוריה האנושית - שבה נשמעו עשרת הדברות, אבני היסוד של היהדות, שלאחר מכן נכתבו על שני לוחות הברית.

את הפסוק (שיר השירים ג, יא): "צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻונָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ", דורשים חכמי המשנה על אלוקים, ושואלים: מהו "יוֹם חֲתֻנָּתוֹ" של אלוקים? כמובן, מדובר במטאפורה בלבד, אך מה משמעותה? הם שואלים, ומשיבים (תענית ד): "יום חתונתו - זה מתן תורה".

ביום זה נכרתה ברית נצחית שאינה ניתנת להפרה בין בורא העולם, הקב"ה, לבין עם ישראל שזה עתה יצא מעבדות ממצרים.

מהי ברית זו? מה התחייבו שני הצדדים זה לזה? על מה בעצם אנו חוגגים את חג השבועות?

במעמד הר סיני התרחש אירוע חד פעמי בתולדות האנושות, שבו יצאו בני אדם למסע משותף עם אלוקים, במטרה לגאול את העולם מן הרוע! אלוקים יכול היה לעשות זאת לבד, וגם יכול היה לברוא את העולם כשהוא מושלם. אך שתי אפשרויות אלו היו מותירות את האדם כשהוא נטול משמעות קיומית וערך.

הקב"ה בחר בדרך אחרת: לשתף את האדם בתהליך התיקון, כשהוא מטיל על עם ישראל את האחריות הכבדה להוביל את האנושות אל הטוב, אל הקדושה ואל הצדק.

לא עִם אנשים נעלים כרת הקב"ה את הברית הזו. עִם עָם שלם - נשים וגברים, זקנים וצעירים, חכמים ופחות חכמים - על כולם הוטלה המשימה בשווה. אין אדם שאין לו תפקיד, ואין מי שאיננו מסוגל או ראוי פחות להפיץ אור סביבו.

באותו מעמד יצאנו לדרך, הוענקה לנו הכרה אלוקית בערכנו כבני אדם, והוטלה עלינו משימה שאיננו מעוניינים להשתמט ממנה.

התורה היא המדריך כיצד להשתתף במסע הזה ולהצליח בו. המצוות, הסיפורים, הערכים והמסרים העמוקים בונים תפיסת עולם מקיפה ומגבשים אורחות חיים. לא רק לאדם היחיד, האינדיבידואל, אלא גם לאומה עצמאית ואיתנה היוצרת חברה שערכי האמת והטוב מדריכים אותה, ועושים אותה לזרקור של "אור לגויים", סמל ודוגמה של עם נבחר הצועד, פסיעה אחר פסיעה, אל היעד - גאולת האדם.

היום שבו יצר אלוקים שותפות עם האדם, שבו האדם זכה למעמד של שותף לדרך וליעד - הוא חג השבועות.

הרב שמואל רבינוביץ (רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים), מהספר: "אבני דרך בפרשת השבוע"