החסד במגילת רות
סיכום קצר מתוך שיעורו של הרב יגאל שנדורפי ראש ישיבת ישועת מרדכי
להערות או הצטרפות לרשימת תפוצה - [email protected]
עניינה של מגילת רות הוא חסד, כפי שאומר
המדרש, "אָמַר רַבִּי זְעֵירָא, מְגִלָּה זוֹ אֵין בָּהּ לֹא טֻמְאָה, וְלֹא טָהֳרָה,
וְלֹא אִסּוּר, וְלֹא הֶתֵּר, וְלָמָּה נִכְתְּבָה? לְלַמֶּדְךָ כַּמָּה שָׂכָר טוֹב
לְגוֹמְלֵי חֲסָדִים" (רות רבה פ"ב י"ד). נתבונן במגילה ונראה את גילויי החסד שבה.
מי שיכול לתת ולא נותן
המגילה מתחילה דווקא בעונש למי שיכול
לגמול חסד ולא גומל, אלימלך עשיר גדול שהיה יכול לעזור לאנשים רבים בזמן הרעב,
עוזב את ארץ ישראל כדי להתחמק מהעניים הרבים שבקשו את עזרתו, "וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ
וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה לָגוּר בִּשְׂדֵי מוֹאָב הוּא וְאִשְׁתּוֹ
וּשְׁנֵי בָנָיו" (רות א' א'),
כפי שאומר רש"י, "עשיר גדול היה ופרנס הדור ויצא מארץ ישראל לחוצה לארץ מפני
צרות העין שהיתה עינו צרה בעניי' הבאים לדוחקו לכך נענש".
לעזוב הכל
לאחר ששני בניה של נעמי מתים, כעונש על כך
שנשאו נשים נוכריות, היא מחליטה לחזור חזרה לארץ. רות מתעקשת ללכת איתה ולעזוב את כל
המוכר לה ואת מעמדה הרם, כפי שאומר רש"י, "רות בתו של עגלון היתה"
(א' ב') וללכת למקום לא מוכר בו היא עתידה להיות ענייה ובמעמד נמוך עקב היותה
"מואביה", "וַתֹּאמֶר רוּת אַל תִּפְגְּעִי בִי לְעָזְבֵךְ לָשׁוּב
מֵאַחֲרָיִךְ כִּי אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ" (א' ט"ז). כל זאת כדי לא
לעזוב את חמותה.
למנוע בושה
לנעמי ורות אין מקור פרנסה ואין להן מה
לאכול והן נאלצות לצאת וללקט שיבולים, רות מתנדבת ללכת לבד, על מנת למנוע מנעמי
שהייתה במעמד גבוה ביותר, להתבזות בקיבוץ שיבולים. במקום שנעמי תלך ובכל מקום תשמע
את התלחשויות העוברים והשבים, "זאת נעמי שהייתה עשירה, תראו אותה עכשיו היא
ענייה מרודה....", כדי למנוע את הבושה הזו מנעמי רות מבקשת ללכת לבד,
"וַתֹּאמֶר רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה אֶל נָעֳמִי אֵלְכָה נָּא הַשָּׂדֶה וַאֲלַקֳטָה
בַשִּׁבֳּלִים אַחַר אֲשֶׁר אֶמְצָא חֵן בְּעֵינָיו וַתֹּאמֶר לָהּ לְכִי בִתִּי"
(ב' ב').
בעז מתפעל מהנאמנות של רות לחמותה, ואומר
לה שבנוהג שבעולם הכלה לא מסתדרת עם חמותה, במקרה הטוב היא שומרת על יחסים תקינים
כדי למנוע וויכוחים עם בעלה, אבל את, אומר בועז, גם אחרי שכבר לא הייתה לך סיבה
"נימוסית" להתייחס יפה לחמותך, אחרי מות בעלך, בכל זאת כיבדת אותה, הדבר
מעיד על חסד אמיתי שאת עושה איתה, "וַיַּעַן בֹּעַז וַיֹּאמֶר לָהּ הֻגֵּד הֻגַּד
לִי כֹּל אֲשֶׁר עָשִׂית אֶת חֲמוֹתֵךְ אַחֲרֵי מוֹת אִישֵׁךְ וַתַּעַזְבִי
אָבִיךְ וְאִמֵּךְ וְאֶרֶץ מוֹלַדְתֵּךְ וַתֵּלְכִי אֶל עַם אֲשֶׁר לֹא יָדַעַתְּ תְּמוֹל
שִׁלְשׁוֹם" (ב' י"א).
החסדים של בעז
רות מגיעה לשדה של בעז, שם הוא מקבל אותה
בסבר פנים יפות, כאשר עני מגיע למצב כזה הוא עלול להרגיש דחוי לכן בעז מעודד אותה
ומבקש ממנה לא ללכת לשדה אחר, "אַל תֵּלְכִי לִלְקֹט בְּשָׂדֶה אַחֵר וְגַם לֹא
תַעֲבוּרִי מִזֶּה וְכֹה תִדְבָּקִין עִם נַעֲרֹתָי". כמו כן, הוא מבטיח לה
שישמרו על כבודה ופועלים בשדה לא יציקו לה, "הֲלוֹא צִוִּיתִי אֶת הַנְּעָרִים
לְבִלְתִּי נָגְעֵךְ". זאת ועוד, העובדים בשדה היו יכולים לומר לה שאמנם מן
התורה הם מחוייבים לתת לה לאסוף את השיבולים, אבל אין הם מחוייבים לתת לה מים ואם
תהיה צמאה, עליה ללכת בעצמה ולשאוב מהבאר, על כך מרגיע אותה בעזואומר שהיא יכולה
לשתות מהמים ששאבו נעריו, "וְצָמִת וְהָלַכְתְּ אֶל הַכֵּלִים וְשָׁתִית מֵאֲשֶׁר
יִשְׁאֲבוּן הַנְּעָרִים". גדולה
מזאת, בעז דואג גם להאכיל את רות ומזמין אותה לאכול בשעת הסעודה, " וַיֹּאמֶר
לָה בֹעַז לְעֵת הָאֹכֶל גֹּשִׁי הֲלֹם וְאָכַלְתְּ מִן הַלֶּחֶם וְטָבַלְתְּ פִּתֵּךְ
בַּחֹמֶץ וַתֵּשֶׁב מִצַּד הַקּוֹצְרִים וַיִּצְבָּט לָהּ קָלִי וַתֹּאכַל".
בעז מדריך את העובדים בקציר, לנהוג עם רות
לפנים משורת הדין. העובדים בשדות היו מגרשים את העניים מהמקום בו היו מסודרים
העומרים, עקב חשש מגנבות, על כך אומר בעז לנעריו לאפשר לרות לאסוף גם בין העומרים,
"גַּם בֵּין הָעֳמָרִים תְּלַקֵּט וְלֹא תַכְלִימוּהָ". זאת ועוד הוא
מגדיל לעשות ומבקש מהם להשליך בכוונה שיבולים לארץ כדי שרות תאסוף באופן ששומר על
כבודה, "וְגַם שֹׁל תָּשֹׁלּוּ לָהּ מִן הַצְּבָתִים וַעֲזַבְתֶּם" ומצד
שני הוא גומל אתה חסד הרבה יותר ממה שהוא חייב כדי לדאוג לפרנסתה.
גם חסד וגם מחשבה
רות חוזרת לביתה, עם כמות עצומה של
שיבולים, כמות הגדולה פי עשר מכמות של הפרשת חלה, כלומר שבע-עשרה ק"ג, על-פי
הדעה המקלה ביותר, "וַתַּחְבֹּט אֵת אֲשֶׁר לִקֵּטָה וַיְהִי כְּאֵיפָה שְׂעֹרִים".
עם זאת היא לא מסתפקת רק בכמות זו, אלא במהלך היום היא חושבת על נעמי שיושבת רעבה
בביתה, מה יועילו לה כל החיטים האלו כאשר אחזור בשעה מאוחרת, הרי עד שאפשר יהי
לאכול את הלחם יעבור זמן רב. לכן רות דואגת לנעמי כבר בצהרים, חוסכת מעצמה ולא
אוכלת את כל הלחם שבעז נתן לה, זאת כדי שתוכל להביא לנעמי, אוכל מוכן להשביע את
רעבונה מיד בשובה לביתה בטרם יתחילו לטחון את החיטים שהביאה, "וַתָּבוֹא הָעִיר
וַתֵּרֶא חֲמוֹתָהּ אֵת אֲשֶׁר לִקֵּטָה וַתּוֹצֵא וַתִּתֶּן לָהּ אֵת אֲשֶׁר הוֹתִרָה
מִשָּׂבְעָהּ".
הטבת חסדך האחרון
בשלב זה עוברת רות לחסד במדרגה נוספת, היא
רוצה להחזיר לעולם את נשמתו של בעלה מחלון, ובכך להוציא את נעמי ממצב של חידלון בו
היא הייתה שכל השושלת שלה נקטעה. היא הולכת במר נפש לבעז באמצע הלילה, כדי לקיים
"ייבום", אמנם הוא לא אחיו של בעלה ואין זה ייבום על-פי גדרי ההלכה, אבל
באופן רעיוני מתקיים כאן סוג של ייבום שבכוחו להחזיר את נשמת בעלה לעולם, כפי שהיה
עם יהודה ותמר.
בעז מתפעל מהמסירות של רות, גם אדם שעושה
חסד ומתנדב כל היום בבית חולים, בסוף היום הוא חוזר לביתו, יש גבול בין החיים שלו
לבין החסד שהוא עושה, אבל רות מקדישה את עצם החיים שלה למען החסד, היא הולכת
להתחתן עם אדם מבוגר, בן שמונים, כדי לגמול חסד עם חמותה, כל חייה יהיו מסורים
מעכשיו לחסד זה, היא עושה חסד ללא גבול. בנוהג שבעולם שאישה רוצה לחיות בהתאם
לגילה ואפילו אם בעלה יהיה עני בכל זאת היא יכולה "לחיות את החיים"
לטייל ולבלות אתו, כמו שכל זוג צעיר היה רוצה, והיא מוותרת גם על זה ומתחתנת איתו,
"וַיֹּאמֶר בְּרוּכָה אַתְּ לה' בִּתִּי, הֵיטַבְתְּ חַסְדֵּךְ הָאַחֲרוֹן מִן
הָרִאשׁוֹן לְבִלְתִּי לֶכֶת אַחֲרֵי הַבַּחוּרִים אִם דַּל וְאִם עָשִׁיר".
יולד בן לנעמי
הם מתחתנים, נולד בן, ואכן נשמתו של מחלון
חוזרת ומתגלגלת בבן זה כפי שאומרות שכנותיה, "וַתִּקַּח נָעֳמִי אֶת הַיֶּלֶד
וַתְּשִׁתֵהוּ בְחֵיקָהּ וַתְּהִי לוֹ לְאֹמֶנֶת. וַתִּקְרֶאנָה לוֹ הַשְּׁכֵנוֹת שֵׁם
לֵאמֹר יֻלַּד בֵּן לְנָעֳמִי". השושלת של נעמי לא נפסקת למרות גילה
המבוגר, היא זוכה להמשך השושלת שחשבה להיפסק.
חסד עם המתים
החסד שרות עושה, הוא גם למען מחלון בעלה,
היא מוסרת את נפשה ואת כל חייה כדי להחזיר את נשמתו, באצילות גדולה. באומרה לעצמה,
"בעלי מחלון מת בגלל שנשא גויה לאשה (אותי), עכשיו כבר התגיירתי, ואני יכולה
לפעול למען תיקון נשמתו". אמנם היא לא הייתה אשמה במעשה שלו אבל בכל זאת היא
רואה חובה לעצמה לעזור לבעלה.
אשת חיל את
בזמן שרות מגיעה לבעז במטרה לקיים את
הייבום, הוא עונה לה שעליהם לקיים טכס נישואין מסודר מפני שלא מדובר כאן
בייבום שגרתי, הוא מוסיף ומשבח את
מסירותה, "וְעַתָּה בִּתִּי אַל תִּירְאִי כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמְרִי אֶעֱשֶׂה לָּךְ
כִּי יוֹדֵעַ כָּל שַׁעַר עַמִּי כִּי אֵשֶׁת חַיִל אָתְּ". הצאצא
בדור רביע של הנישואין שלהם הוא לא אחר מאשר שלמה המלך, כפי שרמוז בדבריו של בעז,
"יְשַׁלֵּם ה' פָּעֳלֵךְ וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתֵּךְ שְׁלֵמָה מֵעִם ה'",
(אותיות שלמה). שלמה המלך מחבר את שיר ההלל המפורסם, "אשת חיל", אף טבעי
שכוונתו בראש ובראשונה, לרות המואביה שהייתה מוכנה לעזוב את כל המוכר, ללכת למקום
אחר, תרבות אחרת ולמסור את חייה לעשיית חסד ללא גבול.
ישיבה תורנית ומשפחתית עם חיבור לתורת ארץ ישראל.
- מסגרת שהיא מחוץ למסגרת
סרטון תדמית:
https://www.youtube.com/watch?v=UO3xCgBUOEY
טלפון לפרטים מזכיר הישיבה :
פינחס בן חמו - 0545770853
