סיכום קצר מתוך שיעורו של הרב יגאל שנדורפי ראש ישיבת ישועת מרדכי

להערות או הצטרפות לרשימת תפוצה -  [email protected]

בכל שנה מופיע שפע חדש של תורה. גודל התורה שאנו ניחשף אליו תלוי בין הייתר בתשובה ובהכנה שלנו. מלבד ההכנה הפרטית, ישנה גם הכנה כללית שמתרחשת בזמנם המיוחדים במהלך הספירה, ובראשם החיבור לירושלים.

שפע חדש

חג שבועות לא נוסד כזיכרון בלבד למעמד קבלת התורה שהייתה לפני שנים רבות, בכל שנה יורד שפע חדש של תורה לעולם וגם לכל יחיד. לימוד תורה אינו דומה לכל לימוד אחר, פרופסור למתמטיקה עומד לפני כיתה מלאה בסטודנטים מעביר להם את החומר שהוא כבר יודע. לעומת זאת, כשמדובר בשיעור תורה,  הדבר תלוי בכל אחד מהנמצאים בחדר. מצד אחד, מוסר השיעור צריך להתחנן לה' יתברך שישלח לו דיבורים "רותחים" ולהתפלל  שדבריו יהיו אמתיים ועמוקים, כמו שכתוב "תָּכִין לִבָּם תַּקְשִׁיב אָזְנֶךָ" (תהילים י' י"ז), ה' נותן לנו דיבורים שאתם נתפלל אליו. כמה שהוא מתפלל יותר מעומק ליבו ובשיברון לב, כך נפתח ה"לב העליון" ומשפיע עליו דברי תורה חדשים ועמוקים[1]. מצד שני, תוכן השיעור תלוי גם בתלמידים, כעומק התשובה שעושים שומעי השיעור לפני הלימוד וכפי התחנונים שלהם לה', שייתן להם להפנים ולחיות את הדברים, מלבד מה שזה פותח את ליבם לקבל באמת את הדברים, זה גם מעורר את ה"לב העליון" להשפיע שפע על מגיד השיעור.

אם כן, לכל אחד ואחד יש השפעה על תוכן השיעור ועל טיב הפנמת הדברים על ידו, יש כאן "מעגל קסמים", ההכנה של הרב משפיעה על השומעים וההכנה של השומעים משפיעה על התוכן, באופן זה, ייתכן מאוד שפתאום הרב ימצא את עצמו אומר דברים שלא תכנן, אלא דיבורים ש"יורדים" אליו תוך כדי מסירת השיעור. יש כאן חיבור בין תפילה לתשובה ולתורה בדומה למה שכתוב, שבין הכרובים היה מקום קבלת התפילה וגם מקום יצאת התורה, "אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָֽעֵדֻת לִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָֽׁמָּה" (במדבר ז' פ"ט), כדברי רש"י, "הקול יוצא מן השמים לבין שני הכרובים ומשם יצא לאהל מועד", וגם, "אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹוקִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָֽיִם" כפי שמסביר רש"י, "מקום תפלה, לעלות תפלתם השמימה" (בראשית כ"ח י"ז).

הכנה למתן תורה

בזמן ספירת העומר אנו עוברים מספר זמנים משמעותיים שמכינים אותנו לקבלת התורה. יום השואה, מקביל לשעבוד ויציאת מצרים. אחריו יום העצמאות, הלידה הגשמית של עם ישראל, העצמות שקמות לתחייה, בינתיים ללא רוח. פסח שני, באמצע הדרך בין פסח לשבועות, בו מתגלה היכולת של עם ישראל להוריד לעולם תורה חדשה. ל"ג בעומר, חיבור של עם ישראל לפנימיות התורה. יום ירושלים, בדיוק שבוע לפני שבועות, הלידה הרוחנית של עם ישראל, חיבור ללב של עם וארץ ישראל, הרי היא ירושלים. משם לשבועות, שפע חדש של תורה, "תורה חדשה מאיתי תצא" (ויקרא רבה י"ג ג'), מסופר במדרש רבא שבזמן הגאולה יהיה חידוש תורה ברמה כה גבוהה שמשיח ילמד תורה את האבות הקדושים ואפילו את משה רבינו בעצמו. וכל זאת, מתוך העומק התשובה שתהיה באותו זמן הנובעת מתוך החיבור ללב – לירושלים.

עבר, הווה ועתיד בשלושת הרגלים

כל אחד משלושת הרגלים מכוון כנגד שלוש זמנים עבר, הווה ועתיד. בסוכות: יש שלוש דעות לטעם הישיבה בסוכה, זכר לענני הכבוד (עבר), דירת עראי (הווה), הסוכה שלעתיד לבוא (עתיד). בפסח: יש את שלושת הממדים, פסח מצרים (עבר), פסח דורות - יציאת מצרים שמתמשכת כל הזמן (הווה), פסח שלעתיד לבוא, כפי שאומר רבי עקיבא בהגדה "אֲשֶׁר גְּאָלָנוּ וְגָאַל אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם... כֵּן ה' אֱלֹקינוּ וֵאלֹקי אֲבוֹתֵינוּ יַגִּיעֵנוּ לְמוֹעֲדִים וְלִרְגָלִים אֲחֵרִים הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ לְשָׁלוֹם"(עתיד). גם חג השבועות מכוון כנגד שלוש זמנים, מתן תורה (עבר), שפע של תורה חדשה לכל השנה הקרובה (הווה), כנגד התורה שתתגלה לעתיד עם ביאת משיח (עתיד).

דין על לימוד התורה של השנה הקרובה

בחג השבועות אנו מקבלים שפע של תורה לכל השנה, בדומה לגזרה בראש השנה כמה גשמים ירדו באותה שנה, עם זאת יש גם דין בכל יום באיזה אופן ירדו הגשמים, אם בצורה מועילה או בזבזנית, אם בזמן שצריכים אותו או לא, הדבר תלוי גם בתפילה היום יומית שלנו. כך גם לגבי השפע של התורה שאנו מקבלים בחג שבועות, עבור כל השנה הקרובה. עד כמה הדברים ישפיעו עלינו, עד כמה נזכור אותם, עד כמה נחייה את הדברים ועד כמה נוכל להשפיע לאחרים? הדבר תלוי גם בתשובה ובתפילה שלנו בכל יום ויום.