"ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך" (דברים ו,ז). '"לבניך" – אלו תלמידיך. וכן אתה מוצא בכל מקום, שהתלמידים קרויים בנים, שנאמר "בנים אתם לה' אלקיכם", ואומר (מלכים ב ב) "ויצאו בני הנביאים", וכי בני הנביאים היו? והלא תלמידים היו! - אלא מכאן לתלמידים שהם קרוים בנים. וכן אתה מוצא בחזקיהו מלך יהודה, שלימד כל התורה כולה לישראל, וקראם בנים, שנאמר (דברי הימים ב כט) "בני עתה אל תשולו". וכשם שהתלמידים קרוים בנים – כך הרב קרוי אב, שנאמר (מלכים ב ב) "ואלישע רואה, והוא מצעק: אבי אבי רכב ישראל ופרשיו! ולא ראהו עוד". ואומר (מלכים ב יג) "ואלישע חלה את חוליו אשר ימות בו, ויבוא אליו מלך ישראל, ויבך ויפל על פניו, ויאמר אבי אבי"' (ספרי דברים ו,ז). חז"ל מביאים ראיות שהתלמידים הם כבנים וכן שהרב הוא כאב, אולם מדוע הביאו כמה ראיות, למה לא הסתפקו באחד? הראיה בפס' של "בנים אתם לה' אלקיכם" אמנם מראה שאנו בנים לה', אולם זה מצד מהותנו שאנו בנים לה', מניין שגם אנו בנים כלפי הרב מכח לימוד התורה? לכן הביאו עוד פס'. ועדיין הפס' הזה חשוב כי הוא מלמד מה העניין של היותנו כבנים בלימוד תורה, שזה מכח שבת"ת אנו מתחברים לה', שמגלים את היותנו בנים לה', ולכן יש בזה עניין חשוב של גילוי שם בנים בעולם, וזה מתגלה בכך שאנו נעשים אדם שלם יותר בקדושה ע"י הת"ת, ולכן מצד ההולדה הרוחנית שמגלים עכשיו במעשינו את היותנו בנים לה', וזה בא מכח הרב – בזה נחשב כמו שילד בו רוחניות (וכן כעין שהרב מייצג את ה', ולכן כמו שמתגלה שאנו בנים לה', כך גם כעין בנים של הרב שמייצג את ה'). בתחילה מביאים ראיה מבני הנביאים, שבהם הנבואה קורא להם בנים (להבדיל מחזקיהו שהא עצמו קרא בשם זה), אלא שיכול מישהו לטעון שמדובר באמת בבניהם ממש, לכן מביאים ראיה מחזקיהו ששם ודאי לא מדובר על בניו, כיון שמדבר ללוים והוא משבט יהודה. עוד נראה שיש בזה רמז לדברי חז"ל: 'וכל המלמד את חבירו פסוק אחד או הלכה אחת או דיבור אחד כאילו נותן לפניו חיים, שנאמר: "כי הוא חייך ואורך ימיך" (דברים ל,כ). ואומר: "אורך ימים בימינה" (משלי ג,טז). ואומר: "עץ חיים היא למחזיקים בה" (שם שם יח)' (תנא דבי אליהו רבה ה). שאם היה נאמר רק הפס' בבני הנביאים יכולנו לחשוב ששם מדובר שכל בן נביא למד מנביא שהוא רבו המובהק, אבל כשלומד קצת מרבו זה לא נחשב כאילו ילדו שיקרא בנו, לכן מביאים ראיה מחזקיהו ששם ודאי שלא היה רבם המובהק, אלא מזה שבא ואמר להם את דבריו באותם פסוקים (דה"י ב כט,ה-יא), בזה כבר נקרא כאילו ילדם, שלכן קרא להם בני [אמנם נאמר בספרי שחזקיה לימד לבנ”י כל התורה, אבל מצד דיוק וחידוש שבפס' יש בזה חידוש כזה] (ורק מחזקיהו היה אפשר לומר שקרא להם בני בגלל היותו מלכם, שהם תחתיו כבנים שתחת אביהם, לכן יש להביא ראיה שע”י לימוד התורה נקראים בנים, וממילא יצא שגם בחזקיהו בשל שלימדם קרא להם בני). הספרי מביא גם ראיות שהרב נקרא אב, בתחילה מביא מאלישע שקרא לאליהו "אבי אבי", אולם אם רק מזה אז אפשר היה לומר שבאליהו ואלישע היתה מעלה מיוחדת, כיון שכעין קיבל את כח אליהו: “ויהי כעברם ואליהו אמר אל אלישע שאל מה אעשה לך בטרם אלקח מעמך ויאמר אלישע ויהי נא פי שנים ברוחך אלי. ויאמר הקשית לשאול אם תראה אתי לקח מאתך יהי לך כן ואם אין לא יהיה" (מלכים ב ב,ט-י). לכן עכשיו שראה שנלקח (ולכן יקבל פי שנים ברוחו) קרא אליו "אבי אבי" וגו', כיון שהשפיע עליו מעלה מיוחדת כעין שהעביר אליו את רוח קדשו, אבל במקרה שאדם מלמד חברו תורה מניין שנחשב כאביו? לכן הביאו גם את הפס' של יואש מלך ישראל שקרא לאלישע "אבי". בנוסף, אצל אלישע הוא היה צדיק, אולם מנין שאף כשהתלמיד אינו צדיק, שגם אז במה שהשפיע הרב נחשב כאביו? לכן הובא מיואש שהיה רשע ובכ"ז קרא לאלישע "אבי". ומה שהביאו את אליהו ואלישע זה כדי להוסיף שמה שנקרא הרב בשם אב, זה לא רק בשל שהוליד בו מעלת קשר לקדושה, אלא יש ממש השפעה של הרב על התלמיד, שכמו שהאב נותן את חלקו שמתגלה בילדו ('תנו רבנן: שלשה שותפין יש באדם: הקב"ה ואביו ואמו. אביו מזריע הלובן, שממנו עצמות וגידים וצפרנים ומוח שבראשו ולובן שבעין' וכו' [נידה לא,א]) כך כעין שהרב משפיע ממש מחלקו על תלמידו, לכן הובא מאליהו ואלישע שהשפיע עליו ממש מכוחו. אולי אפשר שבכוונה ניתנו ראיות משני פס' שנקראו בנים ושני פס' שנקראו אב, כדי לומר שיש שני סוגי לימוד, יש שהרב מלמדו והוא משתמש עם הלימוד שהרב לימדו, ויש שהוא למד מהרב ומשתמש בזה לחדש בעצמו וכדו'. לכן פס' אחד זה על המשך נבואה (בני הנביאים ואליהו ואלישע) שכל נביא מתנבא אחרת – נבואה אחרת, וגם כשזה אותה נבואה גם אז זה ניתן קצת אחרת ('ואין שני נביאים מתנבאים בסיגנון אחד' [סנהדרין פט,א]) שזהו כלימוד שמחדש ממנו, ופס' שני בחזקיהו ואלישע ויואש שאומרים בדיוק מה לעשות (חזקיהו ללוים, ואלישע ליואש) כלימוד שלומד ונשאר רק כמות שהוא.