'אמר רב ספרא: צלותיה דאברהם מכי משחרי כותלי' וכו' (יומא כח,ב). 'צלותיה דאברהם- תפלת הערב שלו. מכי משחרי כותלי – חומות הפונות למזרח שהלבינו מהנץ החמה הבאה מן המזרח ונוצצת עליהן, ובתחילת שבע שעות שהחמה באמצע הרקיע בראש כל אדם אינה עושה עמוד אלא תחתיהן משחירין אותן הכתלים לפי שאין חמה נוצצת אלא בראש הכותל בעוביו ומיצל חודו של שפת עוביו על זקיפת הכותל ומשחרת, מההיא שעתא נוטים צללי ערב וקרוי ערב' (רש"י). ר"ס מדבר על תפילת מנחה וקורא לזה תפילת אברהם, אולם בגמ' בברכות מובא שיצחק תיקן תפילת מנחה: 'תניא כוותיה דרבי יוסי בר' חנינא: אברהם תקן תפלת שחרית, שנא' (בראשית יט, כז) "וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם", ואין עמידה אלא תפלה שנאמר (תהלים קו, ל) "ויעמד פינחס ויפלל". יצחק תקן תפלת מנחה, שנאמר (בראשית כד, סג) "ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב", ואין שיחה אלא תפלה שנאמר (תהלים קב, א) "תפלה לעני כי יעטף ולפני ה' ישפוך שיחו". יעקב תקן תפלת ערבית, שנאמר (בראשית כח, יא) "ויפגע במקום וילן שם", ואין פגיעה אלא תפלה שנאמר (ירמיהו ז, טז) "ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי"' (ברכות כו,ב). אז מדוע קורא לזה רב ספרא תפילת אברהם ולא תפילת יצחק? עונים התוס' בברכות: 'יצחק תקן תפלת המנחה. ואע"ג דאמרינן (יומא כח:) צלותא דאברהם מכי שחרי כתלי וי"ל היינו אחר שתקנה יצחק'. וכן מובא בתוס' ישנים כאן (ביומא) שני תרוצים: 'צלותיה דאברהם מכי משחרי כותלי כו'. וא"ת: הא אמרינן בפרק תפלת השחר (דף כז:) יצחק תיקן תפלת מנחה שנאמר "ויצא יצחק לשוח בשדה”? י"ל דאחר שתיקנה יצחק היה אומרה גם אברהם, כך פירש רבינו תם. אי נמי אומר רבי: דמ"מ היה אומרה אברהם מתחילה, אלא שלא עשאה כלל לכל בני ביתו עד שתיקנה יצחק, דאפילו עירובי תבשילין קיים כדאמרינן לקמן'. אולם לשני התירוצים עדיין קצת קשה מדוע לא אמר בפשטות תפילת יצחק, מדוע לומר תפילת אברהם? ואפשר שבא לומר שגם אברהם היה מתפלל זאת כדי שלא תאמר שכיון שיצחק תיקן אז סימן שאת זה אברהם לא עשה, לכן הדגיש את אברהם. אולם בכ"ז עדיין זה קצת דחוק כיון שהיה עדיף לומר בפשטות תפילת יצחק כי זה העיקר. אמנם בכלל אין זו קושיא כ”ך גדולה כיון שיש גם דעה שהתפילות כנגד קרבנות, שהרי זה מחלוקת בגמ' בברכות (שם): 'איתמר, רבי יוסי ברבי חנינא אמר: תפלות אבות תקנום. רבי יהושע בן לוי אמר: תפלות כנגד תמידין תקנום', כך שאפשר בפשטות שרב ספרא סובר כריב”ל, וכך תרץ תוס' רי”ד כאן: ' … ורב ספרא ס"ל כריב"ל דאמר חכמים תיקונם כנגד התמידין, ולקמן אמרי' דאברהם קיים דברי סופרים והי' מתפלל שלש תפלות'. אלא שגם זה קצת קשה, מדוע אומר ר"ס תפילת אברהם, הרי כל האבות התפללו? אלא שיובן ע"פ פירוש ר"ח שהסביר: 'אמר רב ספרא צלותיה דאברהם כו'. פי' תפלת האבות כולן, לא הזכיר אברהם אלא מפני שהוא העיקר'. אלא שעדיין קצת קשה, הרי מניין לנו שתפילת המנחה של אברהם היא בזמן זה? - מיצחק שמאצלו למדו על זמן תפילת המנחה (כמו שמובא בר"ח ובתוס' ישנים [ד”ה 'דלמא']), אז היה ראוי לומר תפילת יצחק כיון שממנו עיקר הלימוד? אולי י"ל שבאמת רק מצד המקור היה ראוי לומר תפילת יצחק, אלא שרב ספרא הכניס בדבריו גם את ההסבר מדוע יש ללמוד מאברהם, כמו שתירץ רבא בהמשך: 'אמר רב יוסף: אנן מאברהם ניקום וניגמר? אמר רבא: תנא גמר מאברהם ואנן לא גמרינן מיניה?! דתניא: (ויקרא יב, ג) "וביום השמיני ימול בשר ערלתו" – מלמד שכל היום כשר למילה, אלא שהזריזין מקדימין למצות, שנאמר (בראשית כב, ג) "וישכם אברהם בבקר ויחבוש" וגו''. לכן מראש אמר רב ספרא את אברהם כדי לומר שיש ללמוד מהאבות כמו שמצינו שלמדו מאברהם על המילה, ולכן הדגיש דווקא את אברהם שהתנא במילה למד ממנו. ע"פ דברי תוס' רי"ד שזה כדעה שהתפילות כנגד קרבנות י"ל גם שהתבטא כך (אע"פ שיכל לומר גם כדעה שתפילות הם מתקנת האבות, אא”כ חולק על זה לגמרי, אלא שכיון שיש ברייתא המסייעת לזה עדיף שלא להעמיד שחולק על זה לגמרי) כדי להדגיש שאברהם התפלל בזמן הזה כנגד תפילת המנחה אע"פ שבמקדש לא הקריבו בפועל אלא בשעה שש וחצי, בכ"ז אברהם לא התייחס למה שעשו בפועל בקרבן מנחה, ואנו נלמד ממנו לתפילת מנחה. אולי אפשר לומר שבכוונה רב ספרא אמר תפילת אברהם כדי להוסיף עומק בלימוד על תפילת מנחה של יצחק. כיון שבפשט הפס' של "ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב" (בראשית כד,סג) הכוונה לשיחים בשדה (כמו שפרש ראב"ע: 'לשוח – ללכת בין השיחים'. וברשב"ם: 'לטעת אילנות ולראות ענייני פועליו'). אמנם אפשר בפשטות לומר שחז"ל דרשו זאת על תפילה כיון שלכאורה מה החשיבות לספר שיצא בקשר לשיחים?. אולם בא ר"ס ומלמד על העומק של לימוד חז"ל, שלמדו שהאבות היו זקנים ויושבים בישיבה, כמו שמובא בהמשך: 'דא"ר חמא בר' חנינא: מימיהן של אבותינו לא פרשה ישיבה מהם. היו במצרים ישיבה עמהם, שנאמר (שמות ג, טז) "לך ואספת את זקני ישראל". היו במדבר ישיבה עמהם, שנאמר (במדבר יא, טז) "אספה לי שבעים איש מזקני ישראל". אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר (בראשית כד, א) "ואברהם זקן בא בימים". יצחק אבינו זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר (בראשית כז, א) "ויהי כי זקן יצחק". יעקב אבינו זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר (בראשית מח, י) "ועיני ישראל כבדו מזוקן"' וכו'. שעל אברהם נאמר "זקן בא בימים", והרי זקן זה בא בימים, אז למה החזרה? אלא מלמד ש"זקן" בא לומר שהיה זקן של תורה, כמו שמופיע על הזקנים במצרים ובמדבר, שנאמר בלשון דומה (לשון אסיפה וזקנים) לומר שכמו שבמדבר הזקנים לימדו את תורה שלנו, כך גם במצרים הם לימדו את התורה שלנו. אולם מניין להם התורה קודם מתן תורה? אלא שלמדו זאת מהאבות, שעבר מאברהם עד עליהם, שזהו אצל אברהם שהיה זקן, וכך גם נלמד על שאר האבות, שאמנם אצלם נאמר רק "זקן" ובפשט הכוונה זיקנה, אלא שלמדו שזה מלמד כמו אצל אברהם שנאמר זקן והכוונה לת"ח, כיון שבמצרים למדו תורה שעברה אליהם מאברהם, אז ברור שעבר דרך האבות ולכן מה שנאמר אצלם זקן פרושו גם זקן של חכמה. ממילא כיון שכך אז אפשר ללמוד בפס' מעבר לפשטותם גם על ענייני תורה. ולכן למדו במה שנאמר שיצחק יצא לשוח בשדה לפנות ערב, שמלמד גם על תפילת מנחה שהתפלל בשעה הזו, כמו שהמשיכה המסורת מאברהם. לכן מדגיש רב ספרא שאברהם התפלל תפילת מנחה, שזהו היסוד ללימוד של תפילת מנחה שיצחק יתפלל (שלכן למדו שהפס' מלמד גם על תפילה).