לקט מביאור המלבי"ם לתורה – פרשות בהר, בחוקותי

בהר

ויקרא כה,ג: שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ, וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ; וְאָסַפְתָּ, אֶת-תְּבוּאָתָהּ: מדוע 'תְּבוּאָתָהּ' ולא תבואתו או תבואתם, שהרי גם שדה וגם כרם הם לשון זכר? מלבי"ם: "רוצה לומר תבואת הזריעה, שהזריעה היא שם מופשט נקביי, ומלמד שלפעמים אם נזרע בשישית – תוכל לאסוף בשביעית". לומדים הלכה דרך דיוקי ודקדוקי לשון.

כה,יח-יט: וִישַׁבְתֶּם עַל-הָאָרֶץ, לָבֶטַח. וְנָתְנָה הָאָרֶץ פִּרְיָהּ, וַאֲכַלְתֶּם לָשֹׂבַע: מהי הישיבה הבטוחה בארץ? מלבי"ם: "הישיבה היא הפך הגלות מן הארץ, והביטחון הוא הפך הפחד ... על ידי שישמרו מצוות שמיטין לא יגלו מן הארץ ... ומוסיף שתתן הארץ פריהּ ולא יהיה רעב ועל ידי כן יישבו לבטח ולא יפחדו מחסרון לחם". הנה קשר בין עבודת ה' לביטחון.

בחוקותי

ויקרא כו,ג-ד: אִם-בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת-מִצְו‍ֹתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם. וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם, בְּעִתָּם: האם התורה מציעה פרס לעבודת ה', "וכי ישלם הרופא להחולה בעד ששומע לו לקחת רפואות"? מלבי"ם: "מבואר שהמקום מתאווה שיהיו עמלים בתורה שבאופן שיש בזה נחת רוח לפניו, ובעד זה יצדק שכר, באשר השלים חפץ ה' ... כדי שיוכל להיטיב ולהשפיע להם מטובו". ה' רוצה להיניק יותר משאנו מודעים לרצוננו לינוק. כמה טוב ה'.

כו,ו: וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ: מהו ה'שלום'? מלבי"ם: "אחר שהבטיח להם הברכה, יבטיח על הכלי המחזיק ברכה, שהיא השלום, שהיא מחזיק כל הברכות, כי השלום כולל כל הטובות אשר במציאות". אין ברכה ב'ברכה' אם אינה כלולה (בכלי) ב'שלום'.

כז,לד: אֵלֶּה הַמִּצְו‍ֹת, אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה: מה מוסיפות המילים 'אלה המצוות'? מלבי"ם: "אלה, לא אחרות, כי רק משה רבנו ע"ה היה נביא תורה, והנביאים אחריו לא באו (אלא) רק להזהיר על תורת משה, לא להוסיף או לגרוע". דברים ברורים, אין להוסיף או לגרוע מצוות, רק התורה והמצוות שבה - היא המחייבת כל אדם.

שבת שלום, שבת של תבואה ברווח בלא רעב, במילוי רצון ה', מתוך כלי של שלום וקיום כל מצוותיו, בלי להוסיף ובלי לגרוע מהן, אורן.