"שבעה שבעת תספר לך מהחל חרמש בקמה תחל לספר שבעה שבעות. ועשית חג שבעות לה' אלקיך מסת נדבת ידך אשר תתן כאשר יברכך ה' אלקיך. ושמחת לפני ה' אלקיך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי אשר בשעריך והגר והיתום והאלמנה אשר בקרבך במקום אשר יבחר ה' אלקיך לשכן שמו שם. וזכרת כי עבד היית במצרים ושמרת ועשית את החקים האלה" (דברים טז,ט-יב). "וחג שבעת תעשה לך בכורי קציר חטים" (שמות לד,כב). חג שבועות מוגדר בתפילה כחג מתן תורה ('חג השבועות הזה זמן מתן תורתנו') אע"פ שבתורה לא מפורש כך אלא רק "חג שבעות" (ראה ב'תורת המועדים' במאמר 'חג שבועות כחג התורה' את דברי מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א שמרחיב ומסביר כיצד חג שבועות יוצא זמן מתן תורה). אולי התורה בכוונה הסתירה את מתן תורה בתוך דבריה בגילוי בטבע (שסופרים מתחילת הקציר וכן “בכורי קציר חטים"), וחל בקשר של שבועות, כביטוי שהתורה היא היסוד של העולם כולו, שכל הבריאה שנבראה בשבוע הבריאה תלויה במתן תורה: 'דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב (בראשית א, לא) "ויהי ערב ויהי בקר יום הששי" ה' יתירה למה לי? מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימין, ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו' (שבת פח,א). שזה משום שהתורה היא שורש העולם, שהעולם נברא ע"פ התורה: ' … התורה אומרת: אני הייתי כלי אומנותו של הקב"ה. בנוהג שבעולם, מלך בשר ודם בונה פלטין, אינו בונה אותה מדעת עצמו אלא מדעת אומן, והאומן אינו בונה אותה מדעת עצמו, אלא דיפתראות ופינקסאות יש לו, לדעת היאך הוא עושה חדרים, היאך הוא עושה פשפשין. כך היה הקב"ה מביט בתורה, ובורא את העולם, והתורה אמרה "בראשית ברא אלקים”, ואין ראשית אלא תורה, היאך מה דאת אמר (משלי ח, כב): "ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ"' (ב"ר א,א). לכן בכוונה התורה התבטאה רק בגילוי של העולם, לומר את העניין הזה, שאינו רק עוד עניין (שיש קשר בין התורה והעולם), אלא הוא ממש מהות העולם ובריאתו. במתן תורה היה תיקון עולם (עד שחטאו): 'דתניא, רבי יוסי אומר: לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא יהא מלאך המות שולט בהן, שנאמר (תהלים פב, ו) "אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם", חבלתם מעשיכם "אכן כאדם תמותון"' (ע"ז ה,א). נראה שיש בפס' רמזים על תיקון העולם שיש במתן תורה, שכך משפיע לתמיד (שאמנם חטאו ונפלו אבל עדיין משפיע כח ביום זה [שהרי עדיין התורה נתנה לנו ובה מתקנים את העולם, כך שתיקון העולם נמשך, שאמנם נפגם הגילוי הגדול של התיקון שהיה אז אבל עדיין יש ממנו השפעה]). לכן זה חל ב"בכורי קציר חטים", '"בכורי קציר חטים" – שאתה מביא בו שתי הלחם מן החטים (ר"ה כא)' (רש"י). שלדעת ר"י עץ הדעת היה חיטה: 'דתניא: אילן שאכל ממנו אדם הראשון ... ר"י אומר: חטה היתה, שאין התינוק יודע לקרות אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן' (ברכות מ,א). ולכן יש כאן גילוי של תיקון לחטא בעולם, שזהו מהחיטה שמביאים ממנה למקדש את שתי הלחם, כעין רמז לתיקון העולם כולו לשכינת ה' כעין השכינה שבמקדש, וזה ע”י התורה שנתנה בשני לוחות הברית. זה נעשה ע"י שבנ"י מקיימים את התורה, שכך מתקנים את העולם, שלכך נברא העולם: '"בְּרֵאשִׁית בָּרָא" – אין המקרא הזה אומר אלא דרשני, כמו שדרשוהו רבותינו ז"ל: בשביל התורה שנקראת (משלי ח כב) "רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ", ובשביל ישראל שנקראו (ירמיהו ב ג) "רֵאשִׁית תבואתו"' (רש"י. בראשית א,א). שדרשו "ב-ראשית”, ב' התכלית, בשביל מה שנקרא "ראשית" שזהו בנ"י והתורה (שזהו גם שני דברים, בראשית – ב' שנקראו ראשית), כך כאן נאמר על שתי הלחם ב”בכורי קציר חטים”, שהם שני לחמים – כשני הדברים (תורה ובנ"י) שנקראו "ראשית", שזה נרמז ב"בכורי" = הראשון – שהם "ראשית”. שכך זהו תיקון העולם ע"י בנ"י שמקיימים את התורה שנתנה בחג שבועות, שבכך מתקנים את העולם שנברא בשבוע הבריאה, ובו אדם הראשון חטא ואנו מתקנים. הבריאה היתה בשני חלקים, חלק ראשון של שבוע בריאת המאמרות (פרק א), ואח"כ הבריאה בפועל (ראה דברי מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'מועדי ישראל' 'תשרי וניסן …'). לכן נרמז בתיקון בחג שבועות לאחר שסופרים שבע שבועות, כעין רמז לתיקון העולם שנברא בשני שלבים וקשור בשבוע ולכן שבוע שמתגלה פעמיים שזו שבע שבועות. וכן בתורה יש חלוקה לשבעה ספרים ('דא"ר שמואל בר נחמן א"ר יונתן: (משלי ט, א) "חצבה עמודיה שבעה" אלו שבעה ספרי תורה' [שבת קטז,א]) כנגד העולם שנברא בשבוע הבריאה, שלכן הלימוד הוא מ"חצבה עמודיה שבעה" שזהו 'שבעה ימי בראשית ד"א שבעה ספרים שיש בתורה' וכו' (רש"י. משלי ט,א), שהתורה מתקנת את העולם, ולכן זה כנגד זה, ולכן זה בא לידי ביטוי בספירה (בפה כמו לימוד תורה שלומדים בפה) של שבע שבועות כרמז לשני דברים של שבעה. וכן שבועות יוצא ביום חמישים כרמז לתורה שהיא בחמשה חומשים, והיא מגלה את שם ה' בעולם, כעין עשרת המאמרות שזהו גילוי של דבר ה' בעולם – שדרך זה נברא העולם, ולכן חמש כפל עשר. ומביא להכרת הבורא בעולם, שיהיה בשלמות לעתיד "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" (ישעיהו יא,ט), שזה מרומז במ"ט ובחמישים ששערי הבינה בעולם הם חמשים, ולמשה (שמסר את התורה) נתנו מ"ט שערים: 'רב ושמואל דאמרי תרוייהו: חמשים שערי בינה נבראו בעולם, וכולם נתנו למשה חסר אחת, שנאמר (תהלים ח, ו) "ותחסרהו מעט מאלקים"' (נדרים לח,א). לכן מרומז בספירת מ"ט יום כנתינת משה, וביום החמישים שכנגד השלמות שבשערים חל חג השבועות. בפס' מובא בהמשך עניין השמחה "במקום אשר יבחר ה' אלקיך לשכן שמו שם", כרמז לקשר לתיקון עולם, שזהו מרומז במקום שכינת ה', ויש בו שמחה כי אין את העצב מהרעה שיש בעקבות הצרות של העונשים על החטאים, אלא רק שמחה מרוב טוב של הקשר לשכינה. הספירה מתחילה "מהחל חרמש בקמה" כרמז לתבואה הקשורה לעץ הדעת, שכך כשמתחיל הקשר ביננו לזה אז מתחילים את הקשר לתיקון לקדושה עד התיקון השלם בשבועות. והתיקון הוא ע"י שאנו עבדי ה' העושים רצונו כמו שהודיענו את רצונו בתורה, שלזה יצאנו ממצרים, שזהו הסיום "וזכרת כי עבד היית במצרים ושמרת ועשית את החקים האלה". (ומוזכר הקשר לשמחת היתום וכו', כיון שדרך ארץ היא הבסיס לתורה).