'ת"ר: בששי בחדש ניתנו עשרת הדברות לישראל. רבי יוסי אומר: בשבעה בו … ודכולי עלמא בשבת ניתנה תורה לישראל, כתיב הכא (שמות כ, ז) "זכור את יום השבת לקדשו", וכתיב התם (שמות יג, ג) "ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה", מה להלן בעצומו של יום אף כאן בעצומו של יום' וכו' (שבת פו,ב). ב-ו' סיון או ב-ז' סיון נתנה תורה, וזה יצא בשבת. נראה שזה משום שהתורה באה לתקן את העולם, לכן מצד אחד יש גילוי של שש ומצד שני גילוי של שבע, שבבריאה בשישי נברא האדם ובשבת התגלה יום הקדושה בעולם – השבת. לכן כיון שהתורה באה לגלות קדושה בעולם ובכך לתקן את העולם, לכן יש גילוי של שבע כנגד השבת, שהיא כנגד העולם המתוקן בקדושה, שלכן גם 'שבת אחד מששים לעולם הבא' (ברכות נז,ב). לת"ק התורה נתנה ב-ו' כנגד יום שישי שהרי מי שמגלה את הקדושה בעולם זה בנ"י – האדם, ולכן ו' כנגד יום בריאת האדם (שהוא המביא את העולם לגילוי של שבת) [ויותר מזה ע”פ המכילתא (מסכתא ד"ויסע” פרשה א [שמות טז,א]) התורה נתנה ביום שישי]. (איך מסתדר שלכו"ע חג שבועות הוא חג מתן תורה והוא ב-ו' סיון ראה באריכות ב'תורת המועדים' 'חג שבועות כחג התורה' למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א). מתן תורה היה בחודש סיון שהוא החודש השלישי כנגד שבבריאה ביום השלישי התגלתה היבשה ונברא הצומח, שאת זה מתקנים – את כל העולם ע”י התיקון שלנו (שהאדם חי בעולם ביבשה ומשפיע תיקון לכל העולם [גם לים]), ובפרט מתקנים את חטא עץ הדעת, שהעצים נבראו בשלישי. ואף יותר מזה, כשאדם חטא ונענש, גם האדמה נענשה: '"ויאמר אלקים תדשא הארץ". תני בשם ר' נתן: ג' נכנסו לדין וד' יצאו מחוייבין. ואלו הן: אדם וחוה ונחש נכנסו לדין, ונתקללה הארץ עמהן, שנאמר (בראשית ג) "ארורה האדמה בעבורך", שתהא מעלה לך דברים ארורים, כגון יתושים וזבובין פרעושין. א"ר יצחק מגדלאה: אף הן יש בהן הנאה. ולמה נתקללה? ר"י ב"ר (שמעון) [שלום] ור"פ. ר"י בר' (שמעון) [שלום] אמר: שעברה על הצווי, שכך אמר לה הקב"ה: "תדשא הארץ דשא" וגו', מה הפרי נאכל אף העץ נאכל, והיא לא עשתה כן אלא "ותוצא הארץ דשא" וגו' – הפרי נאכל והעץ אינו נאכל' וכו' (ב"ר ה,ט). לכאורה מדוע רק כשהאדם חטא ונענש אז גם היא נענשה, הרי אם מגיע לה להענש, אז שתענש גם בלעדיו? בפשטות כיון שאם היא תענש אז יהיה בזה סבל לאדם אז לא ראוי שתענש – בשביל האדם, אבל כשהאדם חטא אז כיון שכבר מגיע לו עונש אז גם אם יקבל סבל כאגב מהעונש לאדמה אין בזה בעיה, ולכן רק אז נענשה. אולם נראה שיש בזה עומק שהאדמה עברה על ציווי ה' בעניין אכילה בעצים, ואדם חטא בעץ הדעת, שמקור הכח של עץ הדעת הוא באי שמיעה בקול ה' כמו שעשתה האדמה, ולכן כשחטא האדם זה בעצם גילוי הנזק של של מה שעשתה, ולכן אז נענשה. שהרי לאדמה אין דעת ואין רצון ובחירה, אז מה הכוונה שלא עשתה כרצון ה'? ומה שייך להענישה על כך? אלא נראה שעניין הדרשה לומר שה' שם כעין פגם בעצים בקשר לאכילה שזה יתגלה בהמשך בחטא עץ הדעת, שאז האדם יענש וזה יהיה בגילוי באדמה, שכאן זה היסוד שלזה – שה' ינסה את האדם אם יעמוד שלא לחטוא – לשנות מציוויו. לכן מתן תורה היה בחודש השלישי כרמז לתיקון חטא עץ הדעת, לתקן את החטא שבו – שלא מקיימים את רצון ה'. אולי אפשר גם שבמתן תורה נרמז כנגד יציאת מצרים, שהיא הבסיס למתן תורה, שאי אפשר להיות עבדי ה' אמיתים אלא בהיותנו בני חורין (שלכן בארבעת לשונות הגאולה הרביעי כנגד מתן תורה, כי מהות היציאה ממצרים היא היסוד למתן תורה), שלכן גילוי יום נתינת התורה הוא ע"י דימוי לנאמר ביציאת מצרים “היום הזה”. במכות מצרים במכה השלישית (כינים) נאמר: “ויאמרו החרטמם אל פרעה אצבע אלקים הוא" וגו' (שמות ח,טו), שהוכח שזה ה' שפועל בעולם והוא מעל כל הכוחות האחרים: '"וַיֹּאמְרוּ הַחַרְטֻמִּים אֶל פַּרְעֹה אֶצְבַּע אֱלֹקים הִוא" כיון שראו החרטומים שלא יוכלו להוציא הכנים מיד הכירו שהיו המעשים מעשה אלקים ולא מעשה שדים' (שמו"ר י,ז). לכן כנגד זה ניתנה התורה, שזהו גילוי ה' בעולם, בחודש השלישי (סיון). התורה נתנה ב-ו' כנגד בריאת האדם, שכך גם במכות מצרים המכה השישית היתה שחין שזו היתה מכה על האדם עצמו (וגם על הבהמות, כרמז שאדם יכול להיות כבהמה אלמלא התורה, שהתורה מדריכה את האדם כיצד להתנהג כאדם). נאמר עליה: 'דאמר רבי יהושע בן לוי: שחין שהביא הקב"ה על המצרים לח מבחוץ ויבש מבפנים, שנאמר (שמות ט, י) "ויהי שחין אבעבועות פורח באדם ובבהמה"' (ב"ק פ,ב). שזה מזכיר גם את מכת ברד שהיה פנים וחוץ שונה: "ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד" (שמות ט,כד). הברד היא המכה השביעית, שכך זה כנגד הדעה שנתנה תורה ב-ז' סיון, וכן לכו"ע בשבת נתנה תורה (שהוא היום השביעי). זה מזכיר את נתינת התורה שנתנה: 'רבי פנחס בשם רשב"ל: התורה שנתן לו הקב"ה למשה, נתנה לו אש לבנה חרותה באש שחורה' וכו' (יר' שקלים ו,א). כך שהאש השחורה היתה האותיות השחורות שעל האש לבנה (שהיא כקלף של הס"ת), כך שזה נראה כעין שהאש השחורה בתוך האש לבנה, שכך כעין כלפי חוץ נראה לבן כעין הברד שהוא לבן, וכן כשחין שבחוץ לח כברד שהוא לח, ובברד בפנים אש וכן בשחין חם בפנים (כעין אש), שזהו כאש שחורה שהיא עם צבע, כעין האש האדומה. כך שהתורה כעין מרומזת בגילוי של מכות מצרים ולכן נתנה כנגדה בימים. יציאת מצרים נרמזת ב-ל"ט מלאכות בשבת, כנגד ביטול העבדות שהיתה בפרך, שזהו נרמז בא"ת ב"ש כהיפך מעבדות הפרך, שזה ע"י העבדות לה' שזהו בן חורין האמיתי ('ואומר (שמות לב טז): "והלוחות מעשה אלקים המה והמכתב מכתב אלקים הוא חרות על הלוחות", אל תקרא חרות אלא חירות, שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה' [אבות ו,ב]). שזה מתגלה בשבת שנחים כבני חורין וזה בשל קשרנו לה' (שלכן נתן לנו את השבת שהיא אות ברית ביננו: "ביני ובין בני ישראל אות הוא לעלם” [שמות לא,יז]), שזהו שמביאים תוס' מהמדרש: 'ושמעתי מהר"מ שיש במדרש: לפי שבמצרים עבדו בהם בישראל בפרך, ופר"ך בא"ת ב"ש וג"ל, שהם מלאכות ארבעים חסר אחת. וכשנגאלו ממצרים הזהירם על השבת לשבות מאותן ל"ט מלאכות' (פסחים קיז,ב. תוס' ד"ה 'למען'). כך שבשבת נתנה תורה בגילוי של בני חורין שזה מתחבר עם היפך מעבדות מצרים, בחיבור ל"ט ועוד עשר כנגד עשרת הדברות שבהם כל התורה כולה (יר' שם) שבזה חיבורנו ללכת כרצון ה', זהו מ"ט ימים שלקראת מתן תורה, שזה היסוד לשלמות בנו לחיבור לרצון ה' ותיקון העולם, ולכן למחרת – ביום החמישים קיבלו את התורה, שהיה אז תיקון עולם עד שאפילו בטלה המיתה (עד שחטאו בעגל) [ע"ז ה,א].