'דתניא, רבי יהושע אומר: נשא אדם אשה בילדותו ישא אשה בזקנותו, היו לו בנים בילדותו יהיו לו בנים בזקנותו, שנא' (קהלת יא, ו) "בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך כי אינך יודע אי זה יכשר הזה או זה ואם שניהם כאחד טובים". ר"ע אומר: למד תורה בילדותו ילמוד תורה בזקנותו, היו לו תלמידים בילדותו יהיו לו תלמידים בזקנותו, שנא' "בבקר זרע את זרעך" וגו'. אמרו: שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא, מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה. והיה העולם שמם עד שבא ר"ע אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם. ר"מ, ור' יהודה, ור' יוסי, ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע, והם הם העמידו תורה אותה שעה. תנא: כולם מתו מפסח ועד עצרת. אמר רב חמא בר אבא ואיתימא ר' חייא בר אבין: כולם מתו מיתה רעה. מאי היא? א"ר נחמן: אסכרה' (יבמות סב,ב). תלמידי ר"ע מתו באסכרה, אמנם ע"פ אגרת ר"ש גאון משמע שמתו בגזירת שמד, כנראה לאחר מרד בר כוכבא (כך מביא מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'מועדי ישראל' – 'ימי הספירה באספקלריית הדורות') אולי אפשר שמתו חלק כך וחלק כך. או שאלו מסורות שונות שעברו (אולי 'אסכרה' ו'הגזרה' נשמעים קצת דומה ולכן השתבש ביניהם, ודוחק מאוד). או שמתו בגזרה אבל בצורה קשה ביותר שמזכירה מיתת אסכרה שהיא המיתה הקשה ביותר ('תניא נמי הכי: תשע מאות ושלשה מיני מיתה נבראו בעולם, שנאמר "למות תוצאות", "תוצאות" בגימטריא הכי הוו. קשה שבכלן – אסכרא. ניחא שבכלן – נשיקה' וכו' [ברכות ח,א]). או שמתו בגזרה, אבל באו לרמז כעין דרשת ר"ע על הפס', ולכן אמרו אסכרה שזו מיתה שזיהו כתוקפת ילדים: ' … ברביעי על אסכרא שלא תיפול על התינוקות' וכו' (תענית כז,ב), ולכן זהו כרמז שמיתתם מגלה על דרשתו של ר"ע שבמקביל לדרשת ר"י (רבו) שלימד על בנים (ז”א זה על דרך הדרש ולא כעובדה היסטורית כיצד מתו). [או שגזרו להמיתם וכשהיו יחד בבית הסוהר הדביקו זה את זה, ונתנו להם למות בלי לקבל רפואה, ודוחק]. בגמ' נאמר שמתו באסכרה, והנה מובא על מיתת אסכרה: 'ת"ר אסכרה באה לעולם על המעשר. ר' אלעזר בר' יוסי אומר: על לשון הרע. אמר רבא ואיתימא ריב"ל: מאי קראה? (תהלים סג, יב) "והמלך ישמח באלקים יתהלל כל הנשבע בו כי יסכר פי דוברי שקר"' וכו' (שבת לג,א-ב). הרי שלמדו רמז מהפס' בתהלים שדוד מדבר על ששאול רוצה להורגו, ובזה שיקר שנשבע בשם ה' שלא ימיתו, ולכן דווקא הוא (דוד) ראוי למלכות בשל שראוי להישבע בשם ה' בהיותו איש אמת וירא ה' (ראה רד"ק בפס'). אולי בזה רמז שתלמידי ר"ע הראשונים מתו בעקבות מרד בר כוכבא, שר"ע ראה בו משיח (יר' תענית ד,ה), כך שראה בו קשר למלכות דוד (שממנו המשיח). לכן דימו זאת למיתה באסכרה שנרמזת בחטא בלשון בפס' שקשור למלכות דוד, שהם פגמו בלשון, שלא כבדו זה את זה, אולי היו מבזים תוך כדי ואחרי הלימוד שהאחר אינו מבין נכון וכדו' (כעין דברי המדרש [ב"ר סא,ג] 'שהיתה עיניהם צרה אלו באלו', ובקהל”ר [יא,ו] 'מפני שהיתה עיניהם צרה בתורה זה לזה') שבכך לא נהגו כבוד וזה בחטא בלשונם. או שכיון שחטאו בהקשר ללימוד תורה, זה כעין חטא שמתגלה בקשר ללשון (שת"ת לומדים בפה), ולכן חטא בלשון כעין לשוה"ר שהוא חטא בלשון, שזהו כמו בתהלים ששם החטא בלשון היה שנשבע לשקר (ולא לשוה"ר), שזהו חטא בלשון. לכן כיון שחטאו בקשר ללשון התגלה בזה פגם בכח מלכות דוד (שהרי בפס' משמע שמלכותו ראויה כיון ששומר על לשונו כראוי), ולכן מתו בקשר לגזרות בעקבות מרד בר כוכבא שקשור למלכות דוד – משיח, ולכן דימו זאת חז”ל לאסכרה שקשורה לחטא בלשון ומתגלה בפס' בתהלים. בגמ' בשבת מבררים בהמשך את דעת ראב"י ע"פ ברייתא, שבה מובא דעות שונות על סיבת עונש באסכרה, והיא מתחילה: 'כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה היה שם רבי יהודה ור' אלעזר בר' יוסי ור"ש. נשאלה שאלה זו בפניהם: מכה זו מפני מה מתחלת בבני מעיים וגומרת בפה?' וכו'. מדוע מתחילים 'כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה'? בפשטות זה משום שכך היה המקרה, שכנראה היה זמן שלא נתנו להכנס ולכן כשנכנסו אז נשאלה השאלה הזו. אולם נראה גם שזה רומז שבאו לברר את סיבת המיתה באסכרה בעקבות מיתת התלמידים הראשונים (לכן גם מובן שהתנאים הם ר"י ור"ש שהיו מחמשת תלמידי ר"ע השניים, וראב"י שע"פ קהל"ר [יא,ו] גם הוא היה מתלמידי ר"ע השניים), ולמדו בישיבה בצורה של כרם ('זה בית המדרש שיושבין שורות שורות ככרם, כך מפורש בירושלמי בברכות' [רש"י]) כרמז לתיקון, שלהבדיל מצורת הישיבה בסנהדרין 'כחצי גורן עגולה' (משנה סנהדרין ד,ג), כאן מודגש ככרם. לרמז שכמו שמהענבים שגודלים בכרם יצא בסוף יין, שיכול לשמש לחיוב או לשלילה, כך גם הם ניזהרים בלימודם שלא יצא קלקול (להבדיל מהתלמידים הראשונים). גם גורן זה לאחר אסיפת התבואה, ואילו כרם זה בהתחלה, כרמז שבאים להדגיש שיש להיות בעלי דרך ארץ שהיא קדמה לתורה. כך שבזה מתבטא שהשניים הם תיקון לראשונים, ולכן בפס' שמביא ר"ע על העמדת תלמידים, יש ראשונים ויש שניים, זה במקום זה, כעין תיקון זה לזה. נראה שלכן תלמידי ר"ע הראשונים היו 24 אלף, ואילו השניים (ע"פ הגמ') היו חמשה, כך שזה חלקי 4,800 כרמז ל-מ"ח (בלי האפסים): '… והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים' וכו' (אבות ו,ו), שרבים מהם קשורים למידות האדם, שהשניים היו מתוקנים בהם, שלא כראשונים. נראה שהראשונים היו שנים עשר אלף זוגות, ש-12 רומז ליום (שעות היום) ולשבטי בנ”י, שהיו צריכים להאיר את העולם כיום ע"י הארה בתוך בנ"י. אל חטאו בין אדם לחברו, ולכן בעצם נחשבים כ-24 אלף, שהזוגות אינם מאוחדים ולכן נפרדים ונספרים כבודדים, שזה רומז ל-24 שעות ביממה שכולל גם לילה, שכך באה עליהם רעה המשולה ללילה, שאצלם שהם היו "בבקר זרע את זרעך" (בפס' שדורש ר"ע על התלמידים) נהפכו כעין קשורים ללילה שאינו זמן זריעה... לעומתם השניים היו חמשה (גמ') או שבעה (ב"ר), כרמז לשרי המלך, שהם מייצגים את רצון ה' בעולם ע"י תורתו, שכך מתגלה במספר העולים בקריאת התורה: ' … חמשה מרואי פני המלך. שבעה רואי פני המלך' (מגילה כג,א). שזה ע"י שתורתם היתה ראויה בשל מידותיהם, ולכן זהו גם כמו הסיבה השניה למספר העולים לתורה: 'כנגד ברכת כהנים' (שם). שברכת כהנים זו ברכה לבנ"י, שחלה ע"י חיבור חיובי לכלל בנ"י, וכך גם הם היו מאוחדים ולכן ראויים להמשך העברת התורה (וכן שבע כעין שבוע שמכוון כולו לקראת שבת קודש, כך שזהו אחדות [שבוע אחד], שמכוון לגילוי קודש בעולם). לכן התגלה שפסקו תלמידי ר"ע מלמות בל"ג בעומר (ע"פ מסורת הגאונים), והוא הזמן של מיתת רשב"י, כעין שהוא כחלק מהשניים שהם תיקון לראשונים, ולכן הראשונים מתו באסכרה, ואילו הוא ושאר צדיקים מתים במיתת נשיקה שזה ההיפך הגמור מזה (כמו שמובא בברכות, שזה הכי קשה וזה הכי נח). גם מודגש דווקא ברשב"י, כיון שהוא בעל הסוד, כרמז שלא להביט רק בחיצוני שרואים ת"ח גדול, אלא יש להסתכל גם על פנימיותו – שמידותיו ראויות לתורת אמת, שלא רעה עינו בת"ח אחר, ולא מבזה אחרים וכדו' (לצערנו בימנו זה די מצוי...). גם מיתת תלמידי ר"ע קשורים לגזרות שבעקבות מרד בר כוכבא שהיה נגד הרומאים, שכך גם במיוחד ברשב"י יש גילוי כנגדם, כיון שהוא מגלה בהדגשה גדולה נגד שלטון הרומאים בארץ, כמו שמובא בשבת (שם) לאחר הדיון בקשר לסיבת עונש אסכרה, כעין רמז לחבר בין התלמידים הראשונים ורשב"י, לומר שהוא כתיקון למיתתם. (אולי אפילו מתו עד שבועות, כפשט המסורת בגמ' שלנו, אלא שכיון שבל"ג זהו מיתת רשב"י שהוא כתיקון להם, אז לכן כעין מכסה על מיתת תלמידי ר"ע, וממילא כאילו פסקו למות מבחינתנו, בהקשר לאבלות עליהם).