בס"ד                                                   ערש"ק                                                                כ"ח   בשבט   התשע"ג

                אור - לי - בפרשה - משפטים - שבת שקלים

" ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם "(כא, א)           

יש אנשים שמחזיקים חזק בדעתם שבמעמד הר סיני קיבלנו רק את עשרת הדברות ללא החוקים והמשפטים שכתובים

בתורה. ודע, שזו טעות ביסודהּ. כי איתא במדרש רבה(שמו"ר פ"ל, ב): כל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים ואלה

מוסיף על הראשונים. וכן כתוב במכילתא(שמות פכ"א): אלו מוסיפים על העליונים, מה עליונים מסיני אף תחתונים מסיני.

וכי יעלה על הדעת שהחוקים והמשפטים האלה לא ניתנו בעת קבלת התורה שהרי ללא התורה שבעל פה איך היינו

יודעים איך לקיים את המצוות ומה השכר והעונש בעבורם. ובע"ה נבאר קצת בעתו ובזמנו בעניין זה בפרשת בהר.

אלא שהדבר בא להבהיר כי הם לא ניתנו מדעתו של משה רבינו ע"ה כי אם מפי עליון יצא הדבר כמו שמצאנו(עירובין נד):

כיצד סדר משנה? משה למד מפי הגבורה נכנס אהרן ושנה לו משה וכו' נכנסו בניו ושנה להן וכו' נכנסו זקנים ושנה

להן וכו', נמצא שלמדו ד' פעמים. והנה ידוע, שחמש הדברות בצד ימין הם בין אדם לקונו ואילו חמשת הדברות בצד

שמאל הם בין אדם לחברו אך הם סתומות וחתומות וללא המשפטים שהם בחינת באר היטב הלכה למעשה אי אפשר

להבינם.    

ואיתא(במיכלתא): יכול יהיו התלמידים למדין ולא שונין - תלמוד לומר שימה בפיהם וכו'. וע"פ זה פירש רש"י ז"ל: אשר

תשים לפניהם - כשלחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם. ועל פניו לא ברור מה הקשר בדימוי המשפט לאכילה בשולחן.

אך בטרם נבאר את הקשר נסביר למה נסמכה פרשת דינין לפרשת מזבח שבסוף הפרשה הקודמת. שם כתוב (שמות

כ): ולא תעלה בְמַעֲלֹת על מזבחי וכו', ופירש רש"י קל וחומר, ומה אבנים הללו שאין בהם דעת להקפיד על בזיונן

אמרה תורה הואיל ויש בהם צורך לא תנהג בהם מנהג בזיון חברך שהוא בדמות יוצרך ומקפיד על בזיונו על אחת

כמה וכמה. ע"פ זה אפשר לומר שזה העניין בא להורות לעם משנה זהירות מפגם המידות. וצריך לדעת, שהרעה

בכל המידות היא הגאווה(אור"צ, ש' הגאווה) שממנה תצמח כל הרעות כי ע"י פגם המידות ובעיקר הגאווה מזמנים את

הדין על האדם וגם גורמים לעיוות הדין ונפגם המשפט כי תטושטש האמת, ה' יעזרנו על דבר כבוד שמו.

ודע, שקיום העולם הוא ע"י שכר ועונש, היינו משפט כמו שכתוב (אבות א): על שלושה דברים העולם עומד: על הדין

ועל האמת ועל השלום וכו'. והכל גלוי וידוע לפני הקב"ה והוא עושה משפט צדק שנאמר(משלי  כט): מלך במשפט

יעמיד ארץ. ועל דרך שאמרו חז"ל(חגיגה כג): שולחן נחשב כמזבח אפשר אולי להסביר את הקשר בין המשפט לאכילה

בשולחן כיוון לרמוז כמו שהגוף מסמל את הגשמיות ואינו יכול להתקיים בלי האוכל כך גם בעולם הגשמי שלנו לא

ניתן להתקיים ללא משפט ובפרט בין אדם לחברו כי רק דין אמת יחזיר את השלום ביניהם כמו שהאוכל ישקיט שלום

לגוף שהרי כל תכלית המשפטים האלה לעלות את האדם במעלות המזבח אל הקדושה והשגת מידות טובות. על כן,

חייב האדם להוסיף לימוד על לימוד ולשנן את המשפטים היינו הדינים עד רמת ידיעה שהמשפטים ברורים וידוע לו

טעמם כדי לא להיכשל חס ושלום בין אדם לחברו ובפרט בדיני נפשות וממונות. כי בין אדם למקום יכול ה' יתברך

למחול ולסלוח כמו שאמרו חז"ל(יומא פה): דברים שבין אדם לחברו עליהם אין הקב"ה מכפר ואפילו ביום הכיפורים.

ולעניות דעתי אפשר לומר אולי שתיקון המשפט לאדם שפגם הוא שיעשה משפט לעצמו וראוי כמה שיותר מהר כי

בחלוף הזמן יגברו המניעות. וע"י שיעשה משפט עצמי באמת ובתמים ימנע ממידת הדין לפגוע בו חס ושלום כפי

שדרשו חז"ל: כי אם אין דין למטה יש דין למעלה. על כן, יחפש את הדרך לתיקון ע"פ דעת תורה שלרוב היא מורה

שבמידה שפגם בה יתקן כמו שכתוב בפרשתנו(שמות כא): נפש תחת נפש, עין תחת עין וכו'. וזה בחינת מידה כנגד

מידה וע"י כך נחסך ממנו המשפט כלומר הדין מלמעלה.

וזה: 'ואלה המשפטים' היינו מוסיף ומפשט את עשרת הדברות שנאמרו בהר סיני שהם כלל ועיקר כי משפטים

אותיות מפשטים כמו שדרשו רז"ל באו ישראל ופירש להם המצות כל אחד ואחד עונשה ומתן שכרה(שמו"ר  ל, ט). וצריך

להיות בקיא בהלכה בחינת רצוא ושוב ואז יוכל לתקן ולעשות משפט לעצמו. וע"פ זה נראה לומר שראשי תיבות:

משפט שיעשה פה טרם יעשו מלמעלה. וזה שאמר לפניהם מלשון פנִים כיוון לומר שיפנימו פנימה לתוך הדעת

הלכה למעשה. 

ועל מנת להשלים את תיקון המשפט כנ"ל צריך להמתיק את הדין בשורשו. ומובא בספר הקדוש ליקוטי מוהר"ן(תורה

סח) כי תחילת שורש השתלשלות הממון הוא ממקום שהנפש באה משם וכו' כמו שכתוב(איכה ה): בנפשנו נביא לחמנו

מחמת שהנפש והממון באים מאותו מקום עליון. וע"פ זה אפשר לומר אולי שהנפש החוטאת צריכה למתק את הדין

בשורשהּ ע"י נתינת צדקה שהיא בחינת ממון בעת הדין למטה כנ"ל, כמו ושכתוב(ישעיה נו): שמרו משפט ועשו צדקה. 

וזה שקוראים פרשת שקלים דייקא בפרשת משפטים שתמיד תצא לפני ראש חודש אדר וזאת בעבור לרמוז לאדם

שיעשה משפט עצמי לעצמו כנ"ל בחינת שמרו משפט אבל גם תזכור שצריך להשלים ולמתק את הדין בשורשו כנ"ל

ואפילו להפך אותו לחסד ע"י צדקה בחינת ועשו צדקה. וזה שאמרו חז"ל באחד באדר משמיעין על השקלים(שקלים א:)

היינו שצריך להפריש מממונו צדקה זכר למחצית השקל בשביל קורבנות הציבור. וזה שכתוב 'ואלה המשפטים' היינו

רמז שצריך להוסיף צדקה על המשפט כי שקלים עולה בגימטרייה משפטים עם הכולל.

וה' אור לי - שהאיר את עיניי להבין את מה שאמרו חז"ל(תענית כט): משנכנס אדר מרבין בשמחה כי חודש אדר הוא

החודש שחותם את השנה והוא בעצם לפני חודש הגאולה כמו שכתוב(ר"ה, יא): בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל

היינו לרמוז לאדם שיתעורר מעצמו לעשות משפט כנ"ל כי הכל הולך אחר החיתום(ברכות יב:) וזה יהיה בחינה של

תשובה מאהבה ובשביל להחיש את הגאולה בחסד וברחמים ירבה בצדקה בשמחה בחודש אדר כי אדר בגימטרייה

כמניין הצדקה עם הכולל. לכן, מרבין בשמחה בחודש אדר דייקא כי ע"י כך הגאולה קרובה לבוא כמו שכתוב(ישעיה נו):

כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות. יהי רצון שכל שונאינו וכל אויבנו ייפלו תחת רגלינו בזכות תיקון המשפט

ונתינת הצדקה כנ"ל כמו שכתוב(ישעיה א): ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה.  

           פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

על ידי שמשברין תאוות ממון ממשיכין השגחה שלמה. ושבירתהּ היא ע"י צדקה, כי ע"י צדקה מקררין חמימות

תאוות ממון, ומשברין תאוות הנגידות והעשירות, וזוכה לעשות משא ומתן באמונה, ולהיות שמח בחלקו, ויש לו

נחת רוח במה שחננו השם, ואינו אץ להעשיר – שזהו עיקר תאוות ממון, שהוא יָגֵע בִיגִיעות וטרחות וטרדות גדולות,

וממשיך על עצמו הקללה של "בזעת אפיך תאכל לחם" רחמנא ליצלן; ועל ידי צדקה ניצולין מזה, ונחשב כמקטיר

קטורת(סימן ממון ופרנסה, אות ה).      

                                                              "נר ה' נשמת אדם"

מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

          ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                      ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה