כִּי תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קֹצִים וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ אוֹ הַקָּמָה אוֹ הַשָּׂדֶה שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִר אֶת הַבְּעֵרָה (שמות כ"ה ב').

******************************************************************

   פרשת 'משפטים' כשמה כן היא - שהרי אגורים בה דינים רבים לאדם היהודי, כיצד לנהוג ומה לא לעשות, ממה יש להימנע ומה זה צדק ומשפט, ועוד.

   אין ספק שמי שקורא את הפרשה, בין אם הוא מבין את כל הכתוב בה ובין אם הדברים עמוקים ונשגבים מבינתו, בדבר אחד הוא מודה ומסכים:

   הפרשה מלמדת אותנו שהאדם היהודי אינו רשאי לחיות איך שבא לו ולנהל את חייו בהתאם למזג האוויר ואווירת 'מה יגידו' ותקנון 'לא נעים' ושאר שיקולים וקלקולים חברתיים, אלא החשבון הראשון שעליו לעשות לפני כל תנוע ופעולה שרצונו לעשות, זה 'האם הפעולה שאני עומד לעשות תגרום נחת רוח לבורא - או שמא פעולה זו תגרום את ההפך'?

   רק לאחר שהאדם סימן לעצמו וִי על השאלה הזו והגיע למסקנה שבורא עולם נותן לו אור ירוק לבצע את הפעולה שהוא חפץ לעשות, רק אז יש לו רשות להתחשב בשאר שיקולים ונימוקים פיננסיים וחברתיים, יהיו אשר יהיו.

   זהו המסר הראשון שלמדים אנו מכללות הפרשה, ובזה מודה כל מי שעיניו טהורות ומוחו לא מוכתם מעבירות, ויראתו קודמת לחכמתו וְחֵבְרַתוֹ וְלִשְׁכָּתוֹ.

   אלא שעל דברים אלו מבצבצות ועולות ומזנקות וממריאות שתי שאלות כבדות ונכבדות, שאלות שאסור להשאיר אותם ללא מענה נאה והסבר יאה, ואלו הן:

   א) מי שמתבונן במצוות התורה, מוצא שם דברים ברורים ומוגדרים. שבת, תפילין, קדושה, דיני ממונות... הכל פרוס וברור בצורה נפלאה.

   ואם חפצה התורה שהאדם ינהג בכל מעשיו על פי רצון הבורא, אם כן מדוע היא לא כותבת לנו בשפה ברורה כזו - מצוות נוספות בנושאים רבים ומגוונים הקשורים לעבודת המידות ואיזון וריסון התאווה ודרכי שלום וכו'? למה בנושאים נכבדים אלו אין דברים ברורים מעין "עשרת הדברות" מפורטים, כדי למנוע פתחון פה מכל מיני פלפלנים חמודים ומשתמטים מתוקים שנוקטים בשיטה המפורסמת של בת היענה 'שכל מה שלא כתוב - לא קיים'?

   ב) גם אם האדם לא חפץ להתחמק מלעשות את רצון ה' בכל דבר, ויש לו לב נפלא ורצון נעלה לעשות לה' נחת רוח תמיד. כיצד הוא יידע איך עליו לנהוג בדברים שלא נכתבו בתורה בפירוש, וכי הוא נביא?

   על שתי שאלות אלו יש תשובה אחת בלבד והיא מבוארת בספרות חכמנו ז"ל במספר מקומות, ונסכם את הדברים במילים פשוטות:

   שונים בני האדם איש מרעהו, ולא כולם נמצאים באותו מקום בהר ה'. יש קדושים יותר ויש צדיקים פחות, ולא שייך לדרוש מכולם את אותם דרישות רוחניות. כמו כן האנשים עצמם משתנים במשך החיים, לכולם יש תקופות של עליות וירידות, ולא שייך לדרוש מהאדם היום את הדרישות שדרשנו ממנו אתמול. מצד שני ישנם 613 דברים שהתורה חפצה שכולם יקיימו - בלי יוצא מהכלל, ללא שום קשר למצבו ומעמדו הרוחני של האדם.

   משום כך כתבה התורה את 613 המצוות שאותם היא דורשת מכולם, כאשר בתוכם טמונים שתי מצוות כלליות שבעצם מקיפות את כל מה שלא כתוב בתורה בפירוש, בכל תחום מתחומי החיים. כיצד?

   מצוות התורה מסודרות ומוגדרות, והם מחולקות לשתי קבוצות מרכזיות. קבוצה אחת מהווה את רשימת הדברים 'שאין לעשות' [כמו לא תרצח לא תנאף לא תגנוב], ואילו הקבוצה השנייה מהווה את רשימת הדברים 'שצריך לעשות' [לכבד אב ואם, לשמור שבת, להניח תפילין], בשפה התורנית זה נקרא 'מצוות עֲשֵׂה ומצוות לא תַעֲשֶׂה'.

   לאחר שהתורה מחכימה אותנו בשתי הקבוצות הללו ומפרטת מהם דוגמאות רבות, היא מבקשת מהאדם היהודי שינסה להבין את רוח הדברים המשותף בכל המצוות הללו, ויבין על פי מה שכתוב - איך רצון ה' שינהג במה שלא כתוב, בהתאם לנוסחה של קְדֹשִׁים תִּהְיוּ (ויקרא י"ט ב') כִּי תַעֲשֶׂה הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ (דברים י"ב כ"ח), וכל דבר שמתנגש עם הנוסחה הזו, על האדם להימנע ממנו.

   [אלא שנתנה התורה רשות לאדם לבחון את עצמו וכוחותיו הרוחניים, ועל פי זה לקבוע את ההנהגה שעליו לנהוג בכל מה שלא כתוב בתורה בפירוש, כאשר בזמן שהוא מתעלה יותר - עליו לדרוש מעצמו יותר, וכאשר הוא חלילה בירידה ומעידה ונסיגה, מותר לו להרפות מעט את עוצמת הדרישות ממנו, בהתאם לנתוניו העכשוויים].

   (הדברים מבוארים בהרחבה בשומר אמונים "הקדמון" הקדמה שניה הצעה שלישית, ובמגיד משנה שכנים י"ד ה', וברמב"ן דברים ו' י"ח, ובשל"ה עשרה מאמרות מאמר שביעי, ובכד הקמח 'קדושה').

   כעת הובהרו הדברים והתחדדו הנתונים, ומתברר בעצם שהכל כתוב בתורה 'וכל פעולה של האדם היא בגדר מצוה או עבירה, בהתאם לנוסחה של קְדֹשִׁים תִּהְיוּ (ויקרא י"ט ב') כִּי תַעֲשֶׂה הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ (דברים י"ב כ"ח). רוצים להבין זאת יותר לעומק?

   אֵי שם בין גאיות והרים גרו שתי שכנים נפלאים דלת מול דלת, אחד שומר מצוות - והשני חובב עבירות. עברו ימים חלפו שנים, הזמן חלף ודלף והגיע עת פקודתם, וליבם של השְׁנַיִם בלם ונדם - באותו יום.

   נשמותיהם המריאו בצוותא למרומים והגיעו אל בית הדין העליון, הם נעמדו בתור ולקחו מספר, והמתינו למשפטם וחריצת גורלם.

   והנה הגיע תורו של השומר מצוות להיכנס לאולם המשפט, המלאכים הובילו אותו פנימה והעמידו אותו על הדוכן ומשפטו החל, והוצגה בפניו סוללה של שאלות:

   נשמה יקרה! כל יום כשקמת בבוקר, מה עשית? והנשמה עונה: אמרתי 'מודה אני' ונטלתי ידיים, צחצחתי שיניים והתלבשתי.

   באותו רגע הכריז השופט העליון: מגיע לך 2000 שנה גן עדן על זה שאמרת 'מודה אני', עוד 1900 שנה על צחצוח השיניים, ועוד 1950 שנה על זה שהתלבשת".

   לפתע נשמעו מחיאות כפים, המלאכים פתחו בריקוד לוהט וזרקו עליו סוכריות, דוד הפעיל את הכינור ומרים הנביאה נִפנפה עם התוף, הסבתות המרוקאיות עשו קולולולוש, והשמחה הייתה רבה ועצומה.

   לאחר שנרגעה החגיגה, השופט העליון המשיך לשאול: ומה עשית אחר כך? והנשמה משיבה: התפללתי, ואכלתי ארוחת בוקר טובה. סלט, חביתה, גבינה, לחם מקמח מלא וזיתים...

   שמע השופט את התשובה - והכריז: מגיע לך עוד 1000 שנה גן עדן על התפילה, 950 שנה על זה שאכלת סלט עם חביתה, 1200 שנה על הלחם מקמח מלא, וומ50 שנה על הזיתים. שוב פעם כפיים... קולולולוש... דוד הפעיל את הכינור... והשמחה הייתה רבה.

   ומה עשית אחר כך? הלכתי לכולל עד הצהרים, וכשחזרתי - אכלתי ארוחה טובה ומקורית, כפי שרק אשתי היצירתית יודעת להכין. מרק תימני עם קוּקְלַה... צ'ולנט עם קובה שׁוּפְטַה... קוסקוס מרוקאי עם גפילטע פיש... קובנה עם גוֹנְדִי... ולקינוח היתי נוהג לאכול מלפפון חמוץ מצופה שוקולד.

   גם הפעם השופט קרן מאושר והכריז בשמחה גדולה: מגיע לך עוד 2000 שנה גן עדן על הכולל, 2200 שנה על ארוחת הצהרים, 1500 שנה על החמוצים המצופים שוקולד...

   שוב פעם נשמע רעם הכפיים... הקולולולוש הקשיש... דוד והכינור... מרים והתוף...

   אחר כך מה עשית? הלכתי לישון שנת צהרים... עוד 3000 שנה גן עדן... גם הפעם הסבתות עשו קולולוש ודוד הוציא את הכינור והמלאכים רקדו.

   אחר כך... הלכתי לשיעור תורה והתפללתי וכשחזרתי אכלתי ארוחת ערב...עוד 4000 שנה גן עדן על השיעור והתפילה ו2750 שנה על ארוחת הערב... שוב פעם עשו לכבודו קולולולוש והמלאכים שמחו בו ורקדו לכבודו.

   לבשתי פיג'מה פרחונית...1500 שנה גן עדן.... צחצחתי שיניים... 1300 שנה גן עדן...

   בסופו של דבר המשפט הסתיים ואותה נשמה נלקחה בתופים ובמחולות להיכל הצדיקים, לשמחת כל הצדדים.

   כעת הגיע תורו של זה שלא שמר מצוות להיכנס לאולם המשפט, והוא נכנס ללא כל מורא ופחד. אומנם הוא לא הלך לכולל ולא התפלל כמו השכן שלו, אך באופן כללי, הוא עשה את רוב הדברים שהשכן שלו עשה. אכל, שתה, ישן, לבש פיג'מה פרחונית, צחצח שיניים... ואם השכן שלו קיבל על הכבודה הזו גן עדן - אין כל סיבה שגם אותו לא יפנקו באותה צורה, והוא ניגש לדוכן עם ביטחון עצמי גבוה ונעמד על מקומו, זרק חיוכים למצלמות ולעיתונאים שהיו שם, והנה משפטו החל:

   מה עשית כשקמת בבוקר? צחצחתי שיניים, התלבשתי, אכלתי טוב...

   פתאום נשמעה שאגה איומה: 2000 שנה גהנום! באותו רגע דוד הוריד את הכינור, מרים זנחה את התוף, הסבתות החלו ליילל מצער, המלאכים נהיו קשוחים, אף אח לא רצה לזרוק עליו סוכריות, והאווירה הייתה זרה קרה ונוראה.

   אחר כך מה עשית? הלכתי לעבודה, אכלתי צהרים, בהפסקה ישנתי עד ארבע... שוב פעם השופט העליון הזעיף פניו וגזר עליו עוד 5000 שנה גהינום על כל פרט שהוא הזכיר.

   אחר כך מה עשית? אכלתי ארוחת ערב, לבשתי פיג'מה, צחצחתי שיניים ועליתי לישון... להפתעתו גם על זה זעפו פניו של השופט, והוא גזר עליו עוד 7000 שנה בגהנום.

   הפעם כבר לא יכל הנאשם להתאפק והוא החליט להגיש ערעור, וטענתו בפיו:

   הרי אני והשכן שלי גרנו דלת מול דלת וחיינו ביחד עשרות שנים, ואת רוב הדברים עשינו כמעט אותו דבר. אכילה, שתייה, שינה, צחצוח שיניים, לבישת פיג'מה וכו'. אם כן כיצד יתכן שכל הדברים הגשמיים שהשכן שלי עשה - זיכו אותו בניקוד גבוה וגרמו לו לאלפי שנים גן עדן נצחי, ואילו על אותם דברים אני מקבל אלפי שנות גהנום? מה ההסבר לשערורייה הגדולה הזו? שמע השופט העליון את הטענה החזקה, והשיב לו כך:

   אמת, אתה והשכן שלך עשיתם את רוב הדברים אותו דבר, אך הבדל גדול היה ביניכם. אצלך העולם הזה היה "עיקר", והיהדות והרוחניות שלך היו בגדר "טפל". כל הזמן היית שקוע ועסוק בתאוות והנאות, וזה היה החלק העיקרי השולט בך והבסיס המרכזי של חייך. וכיוון שכך, עליך לשלם על כל הנאה והנאה שנהנית. מה חשבת שזה בחינם?

   אך אצל השכן שלך החשיבה הייתה הפוכה בדיוק!

   אצלו הרוחניות הייתה העיקר ואילו תאוות העולם היו טפלות, ומה שעניין והעסיק אותו כל הזמן - זה איך לעשות נחת רוח לבורא עוד קצת ולקיים את מצוותיו יותר בהידור, וכל פעולה שלו הוא בחן עם המשקפת הקדושה של קְדֹשִׁים תִּהְיוּ (ויקרא י"ט ב') כִּי תַעֲשֶׂה הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ (דברים י"ב כ"ח), גם פעולות גשמיות וגם רוחניות, וממילא הכל אצלו הפך להיות עבודת ה' ומגיע לו שכר על כך. ואילו מה שהוא נהנה בעולם הגשמי "על הדרך", זה בונוס כשר שהוא הרוויח - ואין בכך כל פסול.

   כאן תם המסר הגדול, ואם כבר נגענו בנושא של 'עיקר וטפל', ברשות הקוראים החביבים נשחיל סיפור קטן על אדם גדול, סיפור שמראה לנו לאיזו רמה של "עיקר וטפל" יכול אדם להגיע בעבודת ה', ומעשה שהיה כך היה:

   לפני עשרות שנים היה במצרים רב שאשתו בישלה לו ארוחת צהרים והודיעה לו שהאוכל נמצא על הגז, והיא ביקשה מבעלה הצדיק שיבטיח לה שיאכל - משום שהיא יוצאת מהבית לסדר דבר מה, והיא לא תהא זמינה על ידו כדי להזכיר לו שוב לאכול.

   האישה יצאה את ביתה כפי שתכננה - ולאחר מספר שעות חזרה, ומה רואות עיניה? הסיר עדיין מונח על הגז, ובעלה הצדיק עוד לא אכל.

   דאגה הרבנית לבריאותו של בעלה הרב והיא נגשה אליו והזכירה לו שהאוכל עלול להתקלקל והיא מבקשת שיאכל בהקדם, אך להפתעתה הרב אמר לה שהוא כבר אכל מזמן, ואף הודה לה על טִרחתה ודאגתה למענו.

   כמובן שהרבנית האמינה לבעלה הצדיק! אך מצד שני היא הרי ראתה במו עיניה שהסיר עדין עומד מלא על הגז. אך לא חלפו מספר דקות, והתעלומה נפתרה.

   היא נזכרה שעל הגז עמדו באותה שעה שתי סירים, באחד היה אוכל עבור הרב ובשני "עמילן וסבון" שהוכן כדי לכבס בו כביסה, וכעת היא מגלה שהסיר של הסבון ריק ואילו הסיר של האוכל נותר מלא, והחשבון ברור. מרוב שבעלה הצדיק היה שקוע בלימוד, הוא אכל מהסיר הלא נכון, והוא לא חש בכך.

   את הסיפור הזה סיפר הרב עובדיה על רב אחד במצרים, ומו"ר הרב יצחק שלום שליטא אמר לי שהוא שמע מהרב שלמה עמר שליט"א, שאשתו של הרב עובדיה העידה שבעלה הוא הרב שבסיפור, אלא שמתוך ענווה הוא מספר זאת על רב אחד ממצרים, מבלי להזכיר שמדובר בו עצמו.

   הסיפור הזה משקף לנו לאיזו פסגה הגיעו גדולי ישראל, כיצד הם עשו את העולם הבא "עיקר" ואת העולם הזה "טפל", ומרוב שהיו שקועים בעבודת ה' - לא הבחינו אפילו בטעם האוכל שהוכנס לפיהם.

   אשרינו שאֵלו הם רבותינו, יהי חלקנו מחלקם, ועבודת ה' שלנו כעבודתם.

   עד כאן נגענו בנקודה אחת שלמדנו ממכלול הפרשה, עניין המשפטים ומצוות התורה המקיפות את האדם בכל רגע וכל פעולה - והחובה להתאמץ כמה שיותר לעשות לה' נחת רוח בכל צעד ושעל, מתוך ידיעה שהכל כתוב בתורה, ומה שלא כתוב בפירוש - כתוב בציווי 'קְדֹשִׁים תִּהְיוּ, כִּי תַעֲשֶׂה הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ'.

   לסיום נזכיר פרפרת נחמדה על הפסוק שפתחנו בו את המאמר, ומזה נראה כיצד התורה נדרשת בפנים ואופנים רבים, כאשר בתוך דבריה רמוזים מסרים נוספים.

   הפסוק שבראש המאמר דן על אש של אדם שיצאה והזיקה - שבעליה חייבים לשלם את הנזקים, אך בשפת 'הרמז' יש כאן מסר נוסף לאדם שאינו לבוש בצניעות, וכדלהלן:

האמת היא שהמסר הזה טמון גם בגימטרייה של הפסוק:

חלמתם שעד כדי כך דק החשבון שהבורא עושה עם מי שמכשיל את הרבים בלבוש שאינו צנוע 'כהלכה'?