הסוחר יצא מאת פני הצדיק ולא ידע את נפשו מרוב שמחה. להבטחה מפורשת כזאת לא ייחל. הוא חש כי שלווה וביטחון ממלאים אותו, ויצא לדרכו מתוך אמונה איתנה שהדברים יסתדרו עתה על הצד הטוב ביותר.

סוחר ותיק וממולח היה ר' מענדל הויזר. הוא שלח את ידו בתחומי מסחר רבים – יערות, אוצרות תבואה, יקבי יין ועוד. אך עיקר עסקו היה בקניית שוורים לצורכי פיטום ומכירתם ברווח כפול ומכופל.

האיש גדל והלך, ועם זה נשאר אדם הגון, ישר ונאמן. הוא אף פיזר צדקה לרוב. לא פלא שרבים ראו בו כתובת להפקדת כספם, וגם זה נתן לו תזרים שוטף של מזומנים, שסייע לו בעסקיו.

אך באו זמנים קשים. סוחרים רבים נקלעו לפשיטת רגל. אווירת דאגה וחרדה השתררה בציבור. כל מי שהחזיקו את כספם בידי סוחרים, העדיפו למשוך את כספם בחזרה.

מצבו הכלכלי של ר' מענדל היה יציב, אבל הונו היה מושקע בנכסים. הגיעה עת היריד הגדול, ואין בידו מזומנים, שכן בעלי הפיקדונות משכו את כספם. באין כסף בידו, כיצד יקנה את השוורים הנחוצים לו להמשך עסקיו?

הוא עשה כפי שחסיד נוהג, ויצא אל רבו, רבי יצחק-אייזיק מזידיצ'וב. בהבעת דאגה תיאר באוזני הרבי את השתלשלות הדברים ואת המצוקה שנקלע אליה. תגובתו של הרבי הפתיעה אותו. בקול בוטח אמר לו: "סע ליריד הגדול, עשה את מסחרך כרגיל וה' יהיה בעזרך. תחזור לביתך שלם בממונך ובכל אשר לך".

אחרי ברכה-הבטחה מפורשת כזאת יצא ר' מענדל אל היריד וליבו טוב עליו. הוא שכר לו ולאנשיו חדרים במלון מכובד, כמנהגו מדי שנה, והזמין בעבורם אוכל ומשקה בשפע, אף שלא ידע מניין יוכל לשלם את דמי האירוח.

מוכרי הבהמות עטו על ר' מענדל, הציגו לפניו את השוורים והציעו לו מחירים טובים. הוא הביט בסחורה והצביע על פגמים כאלה ואחרים, תירוץ להימנעותו מלסגור עִסקה. לאחר זמן פקעה סבלנותם של הסוחרים, והם לחשו זה לזה כי ודאי אין ביכולתו לשלם ולכן הוא מחפש פגמים שאינם קיימים.

ריקם חזר ר' מענדל לחדרו שבמלון. הוא התכונן להניח את ראשו למנוחה קצרה, ואז נשמעו דפיקות בדלת. עמד שם אדם בלתי-מוכר. "מה רצונך?", שאל ר' מענדל.

האיש התנצל על ההפרעה ואמר שרצונו לשוחח עמו על עִסקה חשובה. ר' מענדל נדרך, והאיש פתח בדבריו: "שמעתי עליך כי אדם נאמן אתה, ולא מצאתי איש מתאים ממך. יש בידי סכום נכבד. רוצה אני לתת לך את כספי כשותפות בעסקיך למשך חצי שנה, ולאחר מכן תחזיר לי את הכסף בתוספת רווחי השותפות".

האיש סיים לדבר והוציא מתיקו עשרים אלף רייניש כסף. זה היה סכום עצום.

ר' מענדל הביט בו ובכסף בתדהמה. בתחילה סירב לקבל את הכסף, אך לאחר שהאיש הפציר בו מאוד, חשב ר' מענדל כי אולי זוהי התגשמות ברכתו של רבו. הוא מסר לאיש כתב שטר חוב ושותפות על-פי ההלכה, והם נפרדו לשלום.

למחרת שוב יצא ר' מענדל אל היריד. הפעם כבר לא ברר יותר מדיי. חיש מהר מצא את השוורים המעולים, קיבל מחיר טוב ושילם במזומן מכספי ההלוואה שקיבל.

באותה שנה זכה להצלחה מופלגת. השוורים פוטמו כראוי, מחירם האמיר, והרווחים ממכירתם היו נכבדים. מצבו הכלכלי של ר' מענדל השתפר מאוד ועסקיו חזרו להתנהל כראוי.

עברה חצי שנה. ר' מענדל המתין לבואו של המלווה לקבל את כספו ואת הרווח המגיע לו, אך האיש לא בא. כבר  עברה שנה תמימה והאיש איננו. עבר זמן, ושוב נסע ר' מענדל אל רבו, הצדיק מזידיצ'וב. כשנכנס אל חדרו החל לספר את כל מה שאירע לו בזכות ברכתו של הרבי, על האיש שהלווה לו סכום עתק, ועתה אינו בא.

כל אותה שעה הביט בו הרבי והאזין לו בשקט. כשסיים, קם ממקומו, ניגש אל הארון הסמוך, הוציא משם דף נייר ובלי אומר ודברים מסרו לידי ר' מענדל.

מבטו של הסוחר קפא. שוב ושוב בחן את הפתק שלפניו, מתקשה להאמין למראה עיניו: זה היה שטר החוב והשותפות שנתן לאותו מלווה ביריד. חתימתו וחתימת יד המלווה התנוססו בו, ולא הניחו מקום לספק. אך כיצד הגיע שטר זה אל הרבי?

בטרם הספיק להגיב ביקש הרבי לקבל את השטר בחזרה, ולנגד עיניו המשתאות של ר' מענדל קרע אותו לקרעים, כדין שטר שנפרע. ר' מענדל נותר המום בשעה שהרבי בירכו ופטרו לשלום. רק כשפסע לכיוון היציאה אזר עוז ושאל את הרבי מניין הגיע לידיו השטר, אך הרבי בחר להתעלם משאלתו, וסימן לגבאי להכניס את הבא בתור.

השאלה הוסיפה להטריד את מוחו של ר' מענדל שנים רבות, אך בכל פעם שניסה להעלותה לפני רבו, הסב הצדיק את השיחה לעניין אחר, ועד סוף ימיו של ר' מענדל הויזר נשאר הדבר חידה ותעלומה.