"וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ"...

מפרשיה זו למדנו: חיי האם קודמים לחיי העוּבָּרים. ולכן במצב בו ההיריון מסכן את האישה קבעה המשנה: "מחתכין את הוולד שבמעיה... מפני שחייה קודמין לחייו. יצא רובו אין נוגעין בו, שאין דוחין נפש מפני נפש" [אהלות,ז']. כמובן, הכל בכפוף להערכת חוות דעת רפואית, לפחות של שני רופאים, ובאישור הלכתי.

בזמננו, בשל טיפולי הפוריות השכיחים, עולה שאלת "דין רודף" ביחס לעובר הרודף עובר אחר,

כאשר התפתח הריון מרובה עוברים, כגון רביעיה ומעלה. בדרך כלל אין בכך בכדי לסכן את האישה ההרה, אבל בהחלט עלול לסכן את ההיריון עצמו, כלומר לגרום לחלק מן העוברים או לכולם שלא ישרדו. אמנם מוכּרים רביעיות וחמישיות שנולדו ושרדו בריאים ושלמים, אך ברוב המקרים אין זה כך. רוב הפוסקים סוברים שניתן להחיל דין רודף על העוברים, שהרי הם רודפים כביכול זה את זה. הבעיה היא שקשה לקבוע מי הרודף ומי הנרדף, ואם-כן לכאורה "שב ואל תעשה עדיף". אולם יש מהרופאים המומחים לאולטרא-סאונד היודעים להבחין בין העוברים מבחינת איכותם וסיכויי הישרדותם, והואיל וכולם עדיין בחזקת נפלים, יש להחשיב את העוברים "הגרועים" כ"רודפים", ולבצע דילול עוברים, פעולה שנהוג לעשות בשבוע 12-13 להריון. בהריון של רביעייה ומעלה, נטיית הפוסקים להתיר דילול שיותיר שניים או שלושה עוברים חיים, וכן בהריון מורכב [כגון המכונה TTTS] אבל בשלישיה אין הדבר פשוט כי בד"כ כולם שורדים. במקרה שכזה נדרשת סיבה סובייקטיבית להתיר דילול. השיקול ההלכתי יתמקד בשאלת הסיכון, ולא סביב הקושי הפיזי בגידול שלישיה, הגם שללא ספק קיים, פתרונו אינו בהפלה, אלא בהתארגנות הקהילה לעזרת המשפחה. בשל הסיכון והעומס בפגיות, הריון מעל תאומים נחשב "כישלון רפואי" והרופאים משתדלים שלא יקרה, בבחינת "צרות של עשירים"...