ומקשה התורה תמימה שלכאורה לא מובן כיצד זה שעל הכאת הורים דינו בחנק ואילו קללת הורים זה בסקילה שזה חמור יותר? הרי בהכאה עושה מעשה בפועל אז מדוע עונשו קל יותר?- ותרץ שבקללה זה דומה לקללת המקום, כמו שנאמר בגמ' 'נאמר "מקלל אביו ואמו מות יומת" ונאמר "איש איש כי יקלל אלקיו ונשא חטאו" השווה הכתוב ברכת אב ואם לברכת המקום, אבל בהכאה ודאי אי אפשר' וכו' (קידושין ל,ב). לכן כיון שבמקלל יש דמיון למקלל ה' לכן דינו חמור יותר, וזה לא קיים בהכאה (כיון שלא שייך הכאה בה') ולכן דינה קל יותר. ואולי אפשר 'תנן המכה אביו ואמו אינו חייב עד שיעשה בהם חבורה, אמר קרא מכה אדם ומכה בהמה, מה מכה בהמה עד שעביד בה חבורה וכתיב בה נפש אף מכה אדם עד דעביד חבורה' וכו' (סנהדרין פד,ב. ראה שם בהמשך שלומדים אחרת בזה) רואים מכאן שבחבורה מדמים זאת לבהמה, כי זה צד גשמי פיזי, ואילו במקלל נאמר דימוי למקלל ה' (קידשין שם) כי בקללה זה מהצד הרוחני, שמקלל בשם ה' כמו שנאמר במכילתא על הפס' 'ומקלל אביו ואמו בשם המפורש' וכו' ומיד מובא אח"כ הברור שדינו בסקילה, כיון שחומרתו היא מצד שימוש בשם ה', לא מהצד הגשמי כמו מכה שזה הוא מצד עצמו, אלא מערב את ה' שמקללם בשם, ולכן זה חמור יותר ולכן דינו בסקילהכמו שמצינו בלימוד מאוב וידעוני שהם משתמשים בצד הרוחני כעין נגד ה', כאילו שהם בעלי כח על הנשמות (ופועלים מצד הטומאה) ואותו דבר במקלל את הוריו בשם ה' זה כאילו שהוא הקובע על הנשמות ועל ה', שמקלל אותם שה' יקללם כאילו הוא שולט בה' ועל נשמתם, שה' שותף להוריו (קידושין שם) והוא בא להפרידם עד שיקללם וזהו חומרתו הרבה. ולכן בין מכה למקלל יש את המוכר נפש, שהוא עושה מעשה שמתפרש קצת כאילו הוא האחראי על האדם, שמוכרו כאילו הוא חפץ שלו, ואמנם אין בזה את החומרה כמו שבמקלל ולכן דינו בחנק כמו המכה שפוגע בגוף, שכך המוכר בעיקר פגע בגופו של הנמכר.