לתת צ'אנס    לעילוי נשמת אלי כהן הי"ד המרגל היהודי בסוריה,נתפס בכא שבט

"אני הזהרתי אותך!אתה לא הקשבת-עכשיו שא בתוצאות!"-זהו בערך המשפט הקבוע של אם\אב\מורה לילד שלא עשה כדבריהם.הם הזהירו-ועכשיו כבר מותר להם להעניש.גישה זו מקורה בדברי חז"ל:"אין עונשין אלא אם כן מזהירין"(סנהדרין נו,ב).בפרשה השבת,לאחר יציאת מצרים,מגיע עמלק ונלחם בישראל,התגובה: "ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים וצא הִלָחם בעמלק מחר אנוכי ניצב.."(שמות יז,ט) משה רבנו ילחם בעצמו(ירים את המטה ויתפלל) רק למחרת.למה?למה לא לסיים את המלחמה כבר היום?קצת לפני זה-לפני שהקב"ה שולח את מכותיו במצרים,הוא מזהיר את פרעה-אבל פרעה בוחר להתעלם.השאלה היא למה להזהיר אותו בכלל?הרי מגיע לו לחטוף!הוא עינה את עמ"י במשך שנים רבות!מה-אם פרעה ישחרר את העם אז לא יקרה לו כלום?!גישת ה"אזהרה קודמת לענישה" ממשיכה גם לאחר תק' המדבר.התורה מצווה אותנו:"כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום..ואם לא תשלים עמך ועשתה עמך מלחמה וצרת עליה.."(דברים כ,י-יב) בהתחלה מנסים לעשות שלום,האויב נכנע ומתחייב לתת מיסים,אם זה לא הולך-יוצאים להלחם.וכשנלחמים-אז עד הסוף.לא מוותרים,לא עושים הסכמים,נלחמים עד לניצחון. במלחמת עמלק כתוב:"וידי משה כבדים..ויהי ידיו אמונה עד בא השמש"(שמות יז,יב)רש"י(שם) כותב שנעשה למשה נס והצליח לערבב את שעות היום-לעשות אי סדר בשעות היום והלילה על מנת לבלבל את עמלק, ולהוריד את סיכוייהם לנצח(הם האמינו בכוכבים ומזלות,ופגיעה בהם תביא אותם לייאוש וכניעה) אז אמרנו-אם נלחמים-אז עד לניצחון.בראיון עם הרב שלמה אבינר שליט"א("מעייני הישועה" וישלח,תשע"ג) אומר הרב כי תהילתו של צה"ל היא שהוא צבא הגנה.לא תקיפה ולא כיבוש,הגנה!עמ"י יוצא להלחם-כשצריך.וכשהוא כבר נלחם-נלחם עד חורמה.אנחנו רוצים שלום,אבל כשהצד השני לא רוצה-אז נלחמים.שבת שלום,ט"ו בשבט שמח וכל טוב!