"וידעו מצרים כי אני יקוק בנטתי את ידי את ידי על מצרים והוצאתי את בני ישראל מתוכם"

גילו לנו חז"ל ששם הויה, המוזכר בפסוק הנ"ל, מבהיר לנו שגילוי ה' בהקשר שנאמר בו הוא גילוי של רחמים וחסד.

על פי הפסוק, בשני אופנים תתגלה מידת רחמי הקב"ה: הענשת מצרים והוצאת ישראל מעבדות לחירות.

נהיר מדוע הוצאת ישראל משעבוד הוא חסד, אך מדוע הענשת מצרים הוא גם ממידה זו?

פעמים שאתגרי המציאות נראים כבאים כעונש פשוט אך אינם אלא הזדמנות להתפתחות רוחנית. בין אם היא ע"י חשבון נפש, התגברות יכולות האדם נכחם או הבנות נשגבות לאלה הזוכים לכך.

מצרים זכו, וע"י העונשים למדו להכיר שיש בורא ומנהיג לעולם שזהו החסד הגדול ביותר ובחינת גאולת העולם. "והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד".