בס"ד                                                   ערש"ק                                                                    ז'   בשבט   התשע"ג

                        אור- לי - בפרשה – בא

" ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו למען שִׁתִי  אֹתֹתַי אלה בקרבו "(י, א)                                                          

ובהמשך לפרשה הקודמת בה דיברנו בעניין שעשר המכות הם בחינת עשרה מאמרות ולא עלה בידי לפרט את שבע

המכות בהתאם לשבעה מאמרים ואי"ה ויזכני לשלוח לקראת חג הגאולה הקרוב ריכוז של עשרת המכות בע"ה ב"נ.

ובפרשתנו הושלמו עשרת המכות ע"י ג' מכות אחרונות שהם ארבה חושך ובכורות. וכפי שכותב בעל הטורים בא

גימטרייה ג' מכות. ולכאורה היה צריך לומר לו לך לפרעה ולא בא. אלא רצה לרמוז על ב' מכות נוספות שיפגעו

קשה מאוד בפרעה ובמצרים מה שלא היה מימי אבותיו עד הנה. וזה שכתוב: שתי אותותי בקרבו מלשון שתֵי היינו

ב' מכות שהם ר"ת בכורות ארבה כי מכת חושך הייתה בעיקר כדי להיפרע מבנ"י של האמינו בה' ובמשה עבדו.   

ומאותו עניין, נבוא בסיעתא דשמייא להסביר את ג' המכות שלעיל ע"פ סדר ביאתן ביחס למאמר במעשה בראשית.

בארבה - ובמעשה בראשית כתיב(בראשית כו-כח): ויאמר אלוקים נעשה אדם וכו' וכו' פרו ורבו ומלאו את הארץ וכו'.

והנה ידוע, ששלחו המצרים את הגברים לזרוע חיטים ושעורים ולחרוש את האדמה יום ולילה בעבור למנוע פריה

ורביה מעם ישראל. על כן, הביא עליהם הקב"ה מכת ארבה קשה מאוד שהרי אכלו את כול שארית הפליטה חיטה

וכוסמת שנותרו ממכת הברד. זאת ועוד, שכיסו את כול עין הארץ והחשיכו את השמים עד שלא היה ניתן לראות את

צבא השמים ומתו הרבה מצרים במכה זו.

וכך נמצא, שבמכת ארבה הראה ה' יתברך את כוחו וגבורתו על יסוד הרוח שהוא אחרון מתוך ד' יסודות שבהם

מונהג העולם והם: עפר – מכת כינים, מים – מכת דם, אש – מכת ברד, רוח – מכת ארבה שנאמר: ויהפך ה'

רוח ים(שמות י, יט). ומצרים הוצפה בארבה וכאשר ראה שהמצרים שמחים במכה זו כי יכלו לאכול ממנו מיד הביא

ישוב הרוח וישא את הארבה(שמו"ר פי"ג). ובזה תושלם ההוכחה שבכל ד' היסודות שלעיל עושה בהם כפי רצונו ובידו

לשנותם כפי שיחפץ בכל זמן נתון.

ובזה רמז על מאמר נעשה אדם וכו' שהרי יצר את האדם מד' יסודות הנ"ל מד' רוחות העולם כמוסבר בפרשת

וארא, ע"ש. וע"י כך תושלם דעת האדם. וזה שכתוב(בראשית כב): והרבה ארבה את זרעך וכו' שהרי היה צריך לומר

והרבה ירבה את זרעך. אלא רצה לרמוז בזה על מכת ארבה שבה רצו המצרים למעט את זרעו של אברהם אבינו

ע"ה ח"ו, ועל אפם וחמתם הריבוי היה כפול ומכופל עד שהגיעו בנ"י לשישים ריבוא שיצאו ממצרים.

חושך - ובמעשה בראשית כתיב(בראשית ג-ד):ויאמר אלוקים יהי אור ויהי אור וכו' ויבדל אלוקים בין האור ובין החשך

והנה החושך שבא על מצרים היה חושך של גיהנום(שמו"ר י"ד, ג) עד שלא ראו איש את אחיו. אך אצל עם ישראל היה

אור בכל מושבותם כמו שדרשו רז"ל (שם): שכל מקום שהיה יהודי נכנס היה אור נכנס ומאיר לו וכו'. וישתבח שמו

מאריך אפו וחיכה לשארית עמו שמא יחזור בתשובה אבל לא כך הדבר היה שהרי במכה זו מתו בהּ ארבעה מתוך

חמשה(היינו 80%) מעם ישראל כי לא רצו להאמין בה' ובמשה כמובא המדרש: שהיו פושעים בישראל שהיה להן שם

עושר וכבוד ולא היו רוצים לצאת(שם).

ומכה זו היא רמז על המאמר יהי אור וכו' ויבדל אלוקים בין האור לחושך כנ"ל כי ע"י שהחשיך את מצרים הוכיח

שוב שהעולם לא קדמון אלא השם יתברך הוא אחד יחיד ומיוחד, היה הווה ויהיה, וברצונו מחדש את העולם ועושה

בו כבתחילה כמו שכתוב והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום(בראשית ב).  

מכת בכורות - ובמעשה בראשית אמרו חז"ל שהמאמר העשירי הוא: בראשית ברא אלוקים. והנה במכת בכורות

גם לא נאמר ויאמר ה' וכו' כמו בכל המכות. במכה זו מתו כל בכורי מצרים מאדם ועד בהמה. ואע"פ שהיו המצרים

מתחבאים בתוך בתיהם של ישראל שהרי היו מסומנים בפתח הבית בדם הפסח על מנת שיהיה סימן לה' ולמשחית

לפסוח מעל בתיהם אבל זה לא עזר להם כי ישתבח שמו של הקב"ה שאין עוד מלבדו בעולם שיכול להצביע מי ומי

ההולכים, כמו שכתוב(ב"מ סא):שהבדלתי בין טיפה של בכור לטיפה שאינה של בכור.

ומכה זו היא רמז על מאמר 'בראשית ברא' כנ"ל כי הבן הבכור הוא בחינת ראשון שהוא כמו ראשית כי ישראל גם

נקראים ראשית כמו שכתוב(ירמיהו  ב): ראשית תבואתו היינו בנו בכורו של השם יתברך כמו שכתוב(בראשית מט): בני

בכורי וראשית אוני. והנה, הקב"ה האריך אפו עם פרעה ומצרים שהרי שכל מטרתו הייתה לאבד את בנו בכורו של

ה' יתברך היינו ישראל כנ"ל וכנגד כך מת כל בכורי מצרים כולל בנו בכורו של פרעה. וזו המכה היא עשר במספר

דייקא בכדי לקיים את מה שנאמר(אבות ה): להיפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות, ולתן

שכר טוב לצדיקים שמקימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות.

וכפי שפרטנו בפרשה הקודמת את עניין ד' יסודות ארמ"ע שצריך לברר ע"י הדעת בין טוב לבין הרע שהרי לאחר

מכת בכורות תושלם הדעת וע"י כך תתחזק האמונה כי האמונה היא נגזרת של הדעת. וע"י כך יוכלו להשיב את

הדעת ללב ולעבוד את ה' בשמחה בעת קבלת התורה בהר סיני. ולכן יש לנו בפסח מצוות עשה והיא והגדת לבנך

לבנך דייקא שהוא ראשית פריו של האדם וזה יהיה חוק לישראל לך ולבניך עד עולם. ומובא במדרש כשם שעשיתי

לכם עכשיו כך אני עתיד לעשות לכם לעתיד לבֹא שנאמר(מלאכי ג): כי הנה היום בא בוער כתנור וגו'(שמו"ר פי"ח).

יהי רצון שנזכה לקיים מצוות עשה כנ"ל בכלל ובפרט בפסח והשם יתברך יחמול עלינו כאשר יחמול איש על בנו

ונזכה לגאולה ברחמים בקרוב, אכי"ר.

           פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

מי שיש לו אמונה חייו חיים, אבל בלא אמונה חס ושלום אין לו חיים כלל; כי אין אדם שלא יעברו עליו תלאות רבות

והרפתקאות וצרות, כי אדם לעמל יולד, וכשיש לו אמונה, אפילו כשבאים עליו ייסורים וצרות חס ושלום יוכל לנחם

את עצמו כי השם יתברך ירחם עליו וייטיב אחריתו, והייסורין הם לטוב ולכפרה, כי כל מה שעושה השם יתברך

הוא בוודאי לטובה גדולה; אבל מחקֳר שאין לו אמונה, כשבא עליו איזה צרה אין לו למי לפנות, ואין לו במה להחיות

את עצמו, על כן אין לו שום חיים כלל, מאחר שהולך בלי השם יתברך ובלי השגחה רחמנא לִצלן; אבל ע"י אמונה

חייו טובים תמיד כנ"ל(סימן אמת ואמונה, אות נז). 

                                                              "נר ה' נשמת אדם"

מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

          ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                       ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה