בס"ד

פרשת וישב 

ניתן לראות בתחילת הפרשה שהחלומות של יוסף הורידו אותו למטה, גרמו לו נזק, ולעומת זאת בתחית הפרשה החלומות החלומות של שרי פרעה והפתרונות שנתן להם יוסף בסופו של דבר (פרשה הבאה) העלו אותו מעלה מעלה.

חז"ל במסכת ברכות פרק "הרואה" אומרים שהחלומות הולכים אחר הפה, דהיינו אחר הפתרון שנותנים להם [ומכאן אגב המנהג לפתור לטובה כל חלום שאדם מספר למישהו או לכל הפחות לומר שחלומות שוא ידברו וכיוצ"ב ולא ח"ו לפתור לרעה].

כאן, לעומת זאת, אנו לא רואים שמישהו פתר את החלומות של יוסף, שאחיו עתידים להשתחוות לו וכו' [בתחילת הפרשה] ובכל זאת הם יתגשמו לבסוף בפרשה הבאה כשיוסף עולה למלוכה ונהיה שליט על כל ארץ מצרים!

הסביר ראש הישיבה הרב מייטליס שליט"א שאם נשים לב, גם חלומותיו של יוסף זכו לפיתרון – פיתרון טוב. אחרי שיוסף מספר את החלומות לאחים, אחיו עונים לו: "וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ", ובזה שהם מגיבים לו כך בכעס הם למעשה פותרים את החלומות לטובה ובסוף יוסף גם מולך.

בחלום השני עם השמש והירח ואחד עשר כוכבים, אחרי שהבינו שעשו טעות, הם כבר שותקים ולא פותרים את החלום, אבל יעקב אבינו אומר: "הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה", וחז"ל מגלים לנו שאמר יעקב כך בתמיה כדי להוציא מליבן של אחיו את הדברים כדי שלא ישנאו אותו, דהיינו הוא אמר: "אמך" [שהיא בעצם משולה לירח בחלום] כי כידוע רחל כבר נפטרה, ובזה הוא רצה להראות שחלומו של יוסף בטל ואין בו ממש, וכך לא ישנאו אותו. אבל הפס' מסתיים: "ואביו שמר את הדבר", כי ידע למעשה שאין החלום זה סתם ואכן ישנם חלומות שעליהם נאמר מאמר חז"ל: "חלום 1 מ-60 מנבואה".

יעקב אבינו בחלום יוסף השני משול ל"שמש", וביאר הרב מייטליס שזה גם מתקשר למה שאמרו חז"ל בתחילת פרשת ויצא יעקב: כיוון שעזב הצדיק את העיר – פנה זיוה פנה הודה פנה הדרה. כשאדם כמו יעקב עוזב את העיר, זה מורגש. זה כמו שהשמש שוקעת, כולם שמים לב לחושך שמתקרב ובא. כך גם יעקב, בחיר  האבות, שממנו יצאו רק בנים צדיקים, הוא משול לשמש כי הוא מאיר לכולם. ולכן, זו גם הסיבה שבנבואת יחזקאל המפורסמת הנקראת "מעשה מרכבה" [שזו בעצם נבואה המתארת בין היתר את מרכבת השכינה, דברים שכמובן קשה לתאר מפני שרק נביאים ראו אותם] הדמות שעל המרכבה היא דמותו של יעקב אבינו. מכאן נלמד על גדולתו העצומה ונשתדל בע"ה ללכת בדרכיו.