"ואהבת לרעך כמוך, אני ה'" (יט,יח)

פעם אחת ישב הצדיק רבי אברהם מפוריסוב בבית המדרש ולמד כל הלילה בהתמדה.
בבוקר נגשו אליו החסידים ושאלו: רבי, התמדה כזו , ודווקא בבית המדרש לעין כל?
לאו דווקא – השיב הצדיק – אלא ישיש אחד נרדם כשהוא יושב על שולי מעילי ולא מלאני ליבי לקום ממקומי שמא אעיר אותו...

"רבי עקיבא אומר: זה כלל גדול בתורה" (רש"י)

דרש רבי עקיבא על הכתוב: "וחיי אחיך עמך" – "חייך קודמים לחיי חברך" (בבא מציעא ס"ב), וקשה איפוא , אם צריך אדם לדאוג תחילה לחייו הוא, כיצד יכול הוא לקיים "ואהבת לרעך כמוך" ?
על כן אומר כאן רבי עקיבא, ש"כמוך" הוא כלל גדול בלימוד התורה, שחייב אדם ללמוד תורה עם חבר, אף כי על ידי כך הוא מבטל מתלמוד עצמו. הדין של "חייך קודמים לחיי חברך" אינו חל על עניינים חומרים, אבל לגבי לימוד התורה, הרי זה כלל גדול, שתאהב את חברך כמוך ובלמדך תורה עמו יהא הדבר נחשב בעיניך כאילו למדת בעצמך... (חתם סופר)

מה ראה הלל לומר לו לאותו נכרי בלשון כזו, שלא יעשה לחברו מה ששנוא על עצמו , ולא אמר לו כלשון הכתוב: "ואהבת לרעך כמוך"?
לפי שהמושג העליון אשר שכלו של נכרי מסוגל להגיע אליו, הוא הצד השלילי, לא יעשה לזולת רעה שהייתה עשויה להכאיב גם לו, אולם להשיג גם את הצד החיובי, שיאהב את הזולת ממש כשם שהוא אוהב את עצמו – זה כבר אינו לפי שכלו של נכרי.
הלל שביקש לקרב את הנכרי ולהכניסו תחת כנפי היהדות , מוכרח היה לפנות אליו בלשון כזו, ההולמת את מידת השגותיו עד כה ... (חידושי הרי"ם