"ואהבת לרעך כמוך, אני ה'" (יט,יח)

הגאון רבי אברהם ישעיה קרליץ ("החזון איש") כותב בבאוריו לרמב"ם, הלכות דעות, מצות "ואהבת לרעך כמוך" חלה גם כלפי יהודים שאינם שומרי תורה ומצות ואף עוברי עבירות, שהם בכלל "רעך". שכן, חז"ל הורו לנו במסכת סנהדרין (גב', ע"ב), שגם רשע שנתחייב מיתה, בית דין בוררים לו "מיתה יפה" (מיתה  קלה), משום המצווה "ואהבת לרעך כמוך". ומה שאמרו חז"ל, שמצווה לשנוא עוברי עבירה(פסחים קי"ג, ע"ב) - זה רק כלפי מי שהוכיחו אותו כראוי, ולא קיבל את התוכחה. ובזמן הזה, שאין אנו יודעים להוכיח כראוי – (כמובא במסכת ערכין (ט"ז, ע"ב), משמו של רבי אליעזר בן עזריה, שאמר: "תמיהני, אם יש בדור הזה (אדם) שיודע להוכיח") כאילו עדין לא הוכיחו אותו, ולכן הוא בגדר של " אנוס", ומצווה לאהוב אותו.וכן פוסק הרמב"ם בהלכות דעות(ו', ג'): מצווה על כל אדם לאהוב כל אחד מישראל כגופו ממש, שנאמר "ואהבת לרעך כמוך". לפיכך צריך לספר בשבחו  ולחוס על ממנו, כמו שהוא חס על ממנו ורוצה בכבוד עצמו. והמתכבד בקלון חברו (המבזה את חברו), אין לו חלק לעולם הבא.