"לא יָבוא פְצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה בִּקְהַל ה'" -"ת"ר איזהו פצוע דכה: כל שנפצעו ביצים [=אשכים] שלו...אמר שמואל: פצוע דכה בידי שמים כשר" [יבמות,ע"ה]

טעמי האיסור: רמב"ם- העדר יכולת להוליד יוצר מצב של נישואין לבטלה [מו"נ,ג,מ"ט] ספר החינוך: סלידת התורה מפגיעה אנושית באברי ההולדה [מצוה תקנ"ט].

עם התפתחות הרפואה התעוררו שאלות הלכתיות סביב איסור זה. כיצד להתייחס לניתוחים אורולוגיים או טיפולי פוריות שבהם נדרשת ביופסיה או דיקור באשך, וכן טיפולים אונקולוגיים הפוגעים באשך או גורמים לפגיעה ביצור הזרע.

במקביל לטעמי האיסור, מצאנו שתי גישות בין הפוסקים בהבנת מהות הפסול של פצוע דכא. יש אומרים: הפגיעה בכוח ההולדה [רמב"ם, פיה"מ ביבמות] כך שאם הפציעה איננה מונעת את כושר הפוריות -אין כאן פסול [דעת הגר"מ פיינשטיין,אג"מ אבה"ע,ב,ג,ב]. ואחרים סוברים שעצם הפגיעה באברים המשמעותיים הללו היא הפוסלת, ללא קשר ליכולת ההולדה [חלקת-יעקב, ועוד]. לפי הגישה הראשונה, בוודאי אין כל בעיה בביופסיה או דיקור לצורך הוצאת זרע כי הפעולה אינה פוגעת יותר ממה שהיה, אדרבה –המטרה הפוכה. אך גם לפי ההבנה שהאיסור אינו קשור בפגיעה ביכולת הפריון, הואיל והפציעה איננה נשארת והיא מתרפאת, אין בכך כדי לפסול, גם אם נשארה פגיעה מסוימת באבוביות הפנימיות באשך. וכן מי שנאלצו לכרות לו אשך כפעולה של הצלה מסכנת חיים ופיקוח נפש, התירוהו לבוא בקהל והחשיבוהו כ"בידי שמים" [חלקת יואב,ג; הגר"י אריאל "באהלה של תורה"] וכן הקלו במי שחלה ר"ל ועבר טיפול אונקולוגי [הגר"ש עמר, תחומין כ"ח].

ככלל ציינו הפוסקים, שבשאלות של איסור לבוא בקהל ההידור הוא להקל ככל שניתן, כי הרחקה מקהל ה' היא בבחינת פיקוח נפש [הגרי"א ספקטור עין יצחק,י;  ציצ"א ט,מ"ט; נשמ"א בשם הגרשז"א]