מכתב לאבא  [הקדוש ברוך הוא]

אבא יקר שלי , אבא אוהב שלי. אלפי שנים שלא דברנו.. רצית לכתוב לך מכתב זה כדי שתדע כמה הגעגועים הורגים מאז שעזבת את הבית בטריקת דלת,  אני כבר הספקתי לחזור ואתה עדיין לא פה.

אני זוכר איך שהוצאת אותי מהבור , כמה פחדתי כמה סבלתי, אבל במשך השנים הארוכות זכרתי את  אברהם שהבטיח לי שאתה עתיד לבוא ולהוציאני מעבדות נוראה זו. ואז פתאום באת,  הושטת לי את היד, חשבתי שאני חולם, בלי היסוס לקחת אותי על גבך כל הדרך במדבר.  40 שנה הגנת עליי מנחשים, עקרבים ומהחום הנורא. אני יודע שלפעמים הייתי בלתי נסבל, אמרת לי לא לזוז ימינה מהדרך ופניתי ימינה, ציוות עליי לא לפנות שמאלה ופניתי. הבאת לי עונשים רק כדי לחנך אותי, כי אתה באמת יודע מה טוב בשבילי. הבאת לי  את המתנה הכי טובה שיכולה להיות, השליחים שלך לא רצו שאני יקבל אותה, אבל אתה היית חדור בדעתך. ואני רוצה שתדע שעד היום אני שומר עליה, היא עליי כל יום כל היום רק שלפעמים קצת קשה לסחוב אותה ,אבל זה רק נדמה לי. לקחת אותי לבית שלנו , היית צריך לפנות קצת עשבים בקדמת הבית, אני זוכר שנתת לי להרים חלקה קטנה ואני , ילדך הקטן,  חושב שהוא עושה את הכל בעצמו.

נכנסתי לבית, הכל כבר היה מוכן הראת לי את חדרך הקדוש והיפה, כמה אהבתי לבקר שם 3 פעמים בשנה. יותר מזה אני לא זוכר, הכל ממש מעורפל לי אני נזכר בזה לפעמים בלילות, אני אמרתי משהו שלא אהבת, אני לא כזה בטוח, יצאת מהבית ניסיתי לקרוא לך שתחזור, כמה צעקתי כמה בכיתי, אבל כנראה כל זה לא היה מספיק. לפתע הגיע שליח הוא הודיע לי כי עזבת רשמית וגם אותי צריכים להוציא, הוא אמר לי שהבית הזה כבר לא שלי בינתיים, אני צריך לצאת ולא ידוע מתי אני צריך לחזור. זה הפחיד אותי כ"כ, זו פעם שנייה כבר שזה קרה אבל הפעם הייתה לי הרגשה שזה הולך להיות יותר ארוך. לפתע הגיעו השכנים הם בקשו ממני לצאת, כמובן שסירבתי נלחמתי בהם בכל הכוח. אבא איפה היית? זעקתי , הם חבטו בי והתעללו בי הם הרסו את כל הבית ואת חדרך שרפו באש. נאבקתי בהם עד שהתעלפתי. שהתעוררתי הובילו אותי בכלוב של ברזל, מאז רק נדדתי, הסתובבתי בכל מיני שכונות, ישנתי אצל כל מיני משפחות אומנות. אבל הם לא היו המשפחה האידיאלית, הם תמיד הזכירו לי שאני זר שזהו לא מקומי. הם טענו שהם הבנים שלך עכשיו ובחרת בם, אבל אני לא האמנתי להם אף לא לשנייה אחת. שבקשתי לראות מכתבים ממך הם שתקו, ובחרו להמשיך להקניט אותי והוציאו אותי מבית לבית במשך אלפי שנים. בלילה הייתי יורד לים קורא לך בכל הכח אבל קול הדממה הדקה הייתה התשובה היחידה. השיא הגיע לפני כמעט בערך 60 שנה, ניסו להרוג אותי. אבל להרוג ממש , זכרתי את הדברים של השליח, הוא אמר לי לחכות שאתה תמצא אותי. אבל זה כבר היה יותר מדי אבא, נסתי על נפשי, מצאתי את הכיוון לבית. פרצתי בכח את הדלת ומצאתי שם אדם בסלון. הוא שאל אותי מי אני , אמרתי את שמי והוא התחיל לפחד, ראיתי על העיניים  שלו שהוא שמע עליי אבל הוא הכחיש את קיומי. אמר לי שקוראים לו פלסטין והוא היה פה מאז ומתמיד. אמרתי לו "בוא לא נריב אני עייף ממלחמות, תגור פה קצת, עד שאבא שלי יבוא הוא כבר יפתור את הכל". היה קצת קשה לי להיזכר ולספר את כל הסיפור, סה"כ עבר הרבה זמן, הייתי אז ילד, .אבא.  ואותו זה לא ממש עניין, הוא קרא למשפחה שלו והם אמרו לי שהם יזרקו אותי לים, לא הייתי מוכן, נלחמנו, נצחתי. אבל לא היה לי כח לגרש אותו. גם לא זכרתי להגיד לך תודה על הניצחון בכל מקרה הוא עדיין פה. המשטרה לא עושה כלום, היא אומרת תתחלקו אבל היא לא מבינה שהוא לא רוצה להתחלק, הוא רוצה הכל. הוא חי בינתיים בקומה למעלה, אני ישן בסלון, הוא מפריע לי לישון בלילה כל הזמן זורק עליי אבנים. שאני מביא לו סטירה קטנה הוא ישר בוכה לשכנים, והם בכלל דו פרצופיים, הם מחייכים לי בבוקר ויועצים עלי עצות בלילה.

יש שכן חדש שרוצה להשמיד אותי, כן, כמו ההוא לפני 60 שנה, אבל אתה מכיר אותי, אני לא מתרגש מהדברים האלו.

אבל זה עוד כלום אבא, אני עצמי כבר בקושי זוכר, כל התמונות פה נופצו, כל הרהיטים נהרסו,בקושי מספיק להתפלל אני קם לעבודה בנץ וחוזר מאוחר בלילה. אני בינתיים משפץ את הבית, כבר צבעתי את הקירות אני מכין סעודה לשנינו, לא כל הכלים כשרים אבל אני ייקח אותם למקווה. אבא,

אני כבר לא יכול יותר, אני מרגיש הרוס, בשבתות אני עושה קידוש לבד, מנסה לעצור את הדמעות. תבין אותי,  לא שמעתי ממך כבר המון שנים, אבל אני מקווה בכל יום שתבוא אליי ונחזור להיות אב ובן ממש כמו פעם. אבא, אני אוהב אותך.

בנך, ישראל.