"כי יקח איש אשה חדשה לא יצא בצבא ולא יעבור עליו לכל דבר נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו אשר לקח" (כד,ה) ופרש"י 'ולא יעבור עליו דבר הצבא לכל דבר שהוא צורך הצבא, לא לספק מים ומזון ולא לתקן דרכים, אבל החוזרים מעורכי המלחמה ע"פ כהן, כגון בנה בית ולא חנכן ארס אשה ולא לקחה, מספקין מים ומזון ונתקנים את הדרכים'. מדוע יש הבדל בין ארס אשה ולא לקחה לזה שלקחה?ומדוע בכלל יש לו פטור בזה שלוקח אשה חדשה, במה שונה ממלחמת מצוה שבה הכל יוצאין ואף אלו?- וניראה שלכן צמוד למצוה זו הפס' "לא יחבל רחים ורכב כי נפש הוא חובל" (כד,ו) שזה מדבר על אחד שחייבים לו כסף, שלא יקח דברים העושים אוכל. כמו שפרש"י 'לא יחבול- אם בא למשכנו על חובו בב"ד לא ימשכננו בדברים שעושים בהן אוכל נפש'. ונאמר "רחים ורכב" שהם 2 כלים העושים דבר אחד, שחייב על שני הכלים, חייב לאו על כל כלי (ב"מ קטז,א) כך שדומה לאיש ואשתו ששניהם שנים שונים אבל מאוחדים ועושים יחד מלאכה אחת, כך שזה מרמז ולכן הובא בסמיכות (באותה פרשיה) ללמד אותנו ברמז מדוע לא יוצא אותו אחד שלקח אשה, שכמו שאסור לקחת כלי שעושים בו אוכל נפש כך גם באשתו (כעין הנאמר בפרעה "הלחם" שהכוונה לאשתו) ובשנה הראשונה בה מתבצע החיבור בניהם, שיש שמחה גדולה בניהם, כמו שלומד מכאן הריטב"א (בחידושיו לכתובות ה,א) שמברכים ברכת 'שהשמחה במעונו' כל יב' חודש כשעושים סעודה מחמת הנישואין. ובזמן הזה בא החיבור ביניהם שלכן "ושמח את אשתו" שמשמח את אשתו, שע"י שגורם לה שמחה בזמן הזה גורם לחיבור ביניהם, דבקות אחת (כריחים ורכב) שתאחדם למשך חייהם, ולכן יש חשיבות גדולה לשנה הראשונה הזו. ואף קודם ללקיחתה, מזמן אירוסיהן יש חיבור ותחילת השפעה, אמנם לא כמו אחרי הליקוחין שלוקח ומתאחדים ממש, אבל יש קצת חיבור. כמו בדין שלפני כן מופיע, במחזיר גרושתו שזה אסור בין מארוסין בין מנישואין (יבמות יא,ב). שגם באירוסין יש חיבור,אולם לעניין דבקות גמורה אין זה כמו מהנישואין, ולכן מהאירוסין הוא מספק מים ומזון ושאר דברים הצריכים לצבא, אולם לא נילחם ולכן יש קירבה ורוגע לו עם ארוסתו, אבל אחרי הנישואין שזה חיבור גמור, בזה צריך להיות לגמרי עם אשתו ולכן לא יוצא כלל. והנה כל זה הוא דווקא במלחמת רשותאבל במלמחת מצוה הכל יוצאין, בשפטות זה בשל חומרת מלחמת מצוה, ואולי אפילו כיון שיוצא במצוה אין זה גורם לנתק מאשתו. אולם אפשר גם שלזה רומז הגובה חובו שצריךל להתחשב בצרכיו של הלווה,כך גם במלחמת רשות מי שמוציא זה המלך שכולם נחשבים תחתיו ומחוייבים בכבודו, ולכן זהו כמו מלווה ולווה המחוייב לו, שהמלך צריך להתחשב בחייו של הפרט ולכן מתחשב במצב נישואיו (וכן כרם ובית ומפחד שהם דברים חשובים) אבל במלחמת מצוה בזה אין להתחשב כלל בצרכיו של הפרט, אלא יש מצוה גדולה וחשובה עד שמפקחת את הנפש, שיוצאים לעשות מצוה תוך סכנת חיים, בזה אין להתייחס למצבו של הפרט גם אם יש לו דברים חשובים, אלא הכל יוצאין ללא יוצא מהכלל.