"וישלח אתם משה אלף למטה לצבא אתם ואת פנחס בן אלעזר הכהן לצבא וכלי הקדש " וגו' (לא,ו) 'אתם ואת פנחס- מגיד שהיה פנחס שקול כנגד כולם, ומפני מה הלך פנחס ולא הלך אלעזר? אמר הקב"ה מי שהתחיל במצוה שהרג כזבי בת צור יגמור, ד"א שהלך לנקום נקמת יוסף אבי אמו שנאמר "והמדנים מכרו אותו" ומניין שהיתה אמו של פנחס משל יוסף? שנאמר "מבנות פוטיאל" מזרע יתרו שפיטם עגלים לע"א ומזרע יוסף שפטפט ביצרו, ד"א שהיה משוח מלחמה'(רש"י). ניראה שהפרושים השונים קשורים, שבשל היותו קנאי(שהרג כזבי וזמרי) לא רק שגומר המצוה אלא מתחבר לעומק עד קנאת אבותיו על שמכרוהו, והוא גם משוח מלחמה שהוא קנאת ה' במלחמה(כמו בקנאה להריגת רשעים כך גם במלחמה הורגים את הרשעים). וניראה יותר עמוק מזה- חטאו האחים במכירת יוסף(שזה מרומז בהמשכו- מכירתו ע"י המדינים) ויוסף היה עומד כנגד יצרו במצרים, שיש בו כח חזק מיוחד לזהירות מעריות, וכך במכירתו ע"י האחים הם התנתקו מכחו ופגמו בעמידתם נגד יצר העריות, וכך חטאו בהמשך (ביציאת מצרים- שרומז על תיקון ירידתם ע"י מכירת יוסף) בבנות מדיין. אמנם גם מיוסף חטאו, וזה בשל שהרחיקו את יוסף מאביו יעקב ולכן גם כחו ניפגם (שאביו הוא שהצילו מאשת פוטיפר ע"י שראה יוסף דמות דיוקנו של אביו) ואף לא טרחו להעלות עצמותיו אלא משה לבדו עסק בזה, ולכן גם צאצאיו רחקו ממנו ומכחו וחטאו. לכן פנחס הוא שעמד בזה וקינא, שפנחס מיוסף ויתרו, שפטפט ביצרו ופיטם לע"ז וחזרו בתשובה, שכך גם חטאו במדיין בזנות וע"ז, ופנחס מחוזק מזה(מלחטוא) בשל אבותיו ולכן הוא קינא. וכן יוסף ויתרו מחוברים להצלת בנ"י- יוסף מרעב (ושעבוד- שלא שעבדו בגללו עד שמתו כל האחים) ויתרו היה זה שהתנגד לעצת בלעם במצרים להרוג בכורי בנ"י , ולכן כאן קשורים דרכם להצלת בנ"י מעצת בלעם להחטיא בזנות מדיין, שזה מכח הקדושה שבפנחס שבא לו בזכות קדושת וזכות אבותיו. לכן נאמר בספרי וכן ברש"י שפנחס שקול כנגד כולם, רק שבספרי מופיע יותר מזה 'מגיד שהם שקולים כפנחס ופנחס היה שקול כנגד כולם' שבא לחדד יותר, שהם- הסנהדרין שקולים כפנחס, שהם מביאים את הקדושה בפועל בבנ"י למעשה, ופנחס שקול כנגד כולם, שהוא מכוון את כוחם בקדושה לכח קדושה לנצחון במלחמה, שזהו שהוא משוח מלחמה, שזה תפקידו של הכהן משוח מלחמה. ולכן סמוך ל"וכלי הקדש" שכוונתו 'זה הארון והציץ שהיה בלעם עמהם ומפריח מלכי מדיין בכשפים.. הראה להם את הציץ שהשם חקוק בו והם נופלים' וכו' (רש"י) שארון זהו הקדושה בכלל, והציץ מכוון את האדם לה' , שחקוק בו "קודש לה' " וע"י הציץ הפיל את בלעם, שמול הכשפים שבלעם עשה, שכשפים ניקראים כך ע"ש שכביכול מכחישים פמליא של מעלה, כאן הציץ מאשר את פמליא של מעלה, את הקדושה שמסומלת בארון, וזהו מעין סנהדרין ופנחס שמכוונם. ואולי זהו שקודם למלחמת מדיין נאמר דיני נדרים, שאב ובעל מפירים אותם כמשפ' חשובה ועיקרית, כך גם כאן מתחבר פנחס לכח יוסף ויתרו. וכן בי"ד מתיר נדרים, כנגד סנהדרין שהתחברו לכח פנחס ודעתו, וכך גם בהתרת נדרים מתחברים לדעתו של האדם להתיר. וזה עניין של קדושה, שנדרים אדם נודר בהתרוממות קדושה גבוה זמנית, שנודר לה' להעלות לקדושה, וזהו כמו קנאה, שפנחס קינא ע"י התרוממות קדושה זמנית, שנעשה לקנאי שאינו בדין הרגיל(שלכן הלכה ואין מורין כן) שאינו הרגיל, שהרגילות היא הטובה לחיים הנורמלים ולא קנאות (כמו שמביא מו"ר מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א שקנאות אינה טובה להנהגה הרגילה). וכן נדרים אינם טובים להרגל כמו שאמרו חז"ל. ופרשת "מסעי" מחוברת, שמסעות בנ"י היו לתיקונים בקדושה והתרגלות לתורה, שזה חשוב ומוצרך, אולם אין זה להרגל כיון שמקומנו הוא דווקא בא"י. וכך גם בגלותנו אנו בחו"ל לתקן פשעינו ותיקונים בעולם, אולם אין זה העניין החיובי, אלא בלית ברירה בדיעבד שבדיעבד, שלכתחילה צריך היה להיות בא"י שהיא העיקר ומכאן לתקן הכל, וכל מחשבתנו צריכה להיות מופנה תמיד לא"י ובניינה השלם עם המקדש, ולכן אבלים בימים אלו (שלושת השבועות בכלל, ובפרט 9 הימים). יהי רצון שניזכה לראותו בבניינו השלם בבי"א.