בס"ד                                                                                                          ט''ז     בתמוז       התשע"ב

                         עצה בפרשה – פינחס

"וידבר ה' אל משה לאמר, פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את

קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי"(כה, י-יא)

אומנם בלעם הרשע לא הצליח לקלל אך ייעץ לבלק להחטיא את העם ישראל עם בנות מואב כי ידע ''אלוקים

של אלו שונא זימה''(סנהדרין קו:) ואכן הצליחו בנות מואב ומדיין לפתות את העם וחלקם התחיל לזנות איתם ואף

עבדו עבודה זרה לבעל פעור והשפל הגדול היה שזמרי בן סלוא - נשיא בית אב משבט שמעון נפל בידי כוזבי –

בתו של בלק מלך מואב, שבשנאתו הגדולה היה מוכן להפקיר את בתו ולבזות את עצמו ולפרסם את בתו בקלון

(מד"ר כ"א, ג), והביאה עד פתח אוהל מועד, לעיני כולם והמה בוכים, ולא יודעים מה לעשות.

והפלא הגדול שמשה רבינו ע"ה לא יכל לעשות כלום ורפו ידיו ונשתכחה ממנו הלכה - כל הבועל ארמית קנאים

פוגעים בו(שם פב:) ועוד שאף אחד אחר מהעם לא קם ועשה מעשה. ואפשר אולי להסביר ע"פ מה שקרה באונס

דינה שקמו שמעון ולוי ונקמו בשכם והחריבו עיר שלמה על קלון אחותם ואפשר שמזה פחד משה כי שבט שמעון

מלבד שהיה חזק יותר היה רב יותר משבט לוי ואולי העדיף משה לא להגיב כדי לא להיגרר למלחמת אחים ח"ו.

וכשראו שמשה לא הגיב נשתתקו כל השבטים בהבינם שכל התערבות תגרום לתוצאה חמורה יותר.    

עד שקם פינחס ולקח רומח בידו ועשה מה שעשה ונעצרה המגפה לאחר שמתו כ"ד אלף וזה השיב את חמתי

היינו החזירה למקומהּ העליון כי היה צריך לכתוב חמתי מבני ישראל אלא שהתיבה מעל תעיד שהאף והחמה

הגיעו מלמעלה ופינחס לא נתן לאותה קנאה להתפשט כדרכה ועצר אותה ממש מעל בני ישראל ובמסירות נפשו

על קידוש השם החזירה למקום עליון.

ואם תקשה לומר ובכל זאת מתו כ"ד אלף מתו אלא מדיוק וחילוק הפסוק אפשר אולי להסיק אחרת ועוד נראה

שלכאורה המילה בתוכם מיותרת אלא שהקנאה נעצרה מעל בני ישראל שלא היו בכלל המעשה כנאמר השיב

את חמתי מעל ב"י היינו החזירה כנ"ל אך בקנאו את קנאתי בתוכם היינו הקנאה התפשטה כבר בתוכם כלומר

רק בעושה המעשה ותומכיו והגיע אליהם החמה והם כ"ד אלף שמתו היו רק משבט שמעון(ספרי כאן) וזה רמוז

במילה בתוכם(=466) שעולה בגימטרייה כמניין שמעון (=466).

ומובא בגמרא(סהנדרין פב) שדרשו חז"ל על הפסוק(תהילים קו):"ויעמוד פנחס ויפלל" מלמד שעשה פלילות - דין עם

קונו כלומר בעת שיצא הקצף עמד ועשה ריב(רש"י שם) בתפילתו עם השם כלומר דרש ע"פ דין שיעצור הקצף ולא

תפגע מידת הדין בשאר העם שאפילו שלא היו בעושי המעשה ולא תמכו כי כל ישראל ערבים זה לזה. וע"י כך גרם

ב' טובות והם: האחת - שהקצף נעצר בתוך שבט שמעון ולא המשיך לכלות את כל השבט כי הם הקרובים יותר

לעושי המעשה, והשנייה – שמנע את התפשטותו על כל העם, כנ"ל, וזה שנאמר ולא כליתי את בנ"י בקנאתי.

והחלו השבטים לבזות וללעוג לפינחס שסבו - יתרו פיטם עגלים לעבודה זרה והוא בא והורג נשיא שבט מישראל

ולכן מייד נתן לו הקב"ה ברית לשלום ועל דרך שדרשו חז"ל על האות ו' הקטיעה במילה שלום "את בריתי שלם"

(מדרש ר"ע על האותיות) כלומר נתן לו אות שמעשהו היה שלם! כלומר בשלמות וללא פניות אישיות אלא לשם שמים.   

כי בזכותו חזר השלום לשכון בעולם והתורה יכולה להמשיך להתקיים כמובא במדרש שאין העולם מתנהג אלא

בשלום והתורה כולה שלום שנאמר(משלי ג): דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום וכו'(מד"ר כ"א, א).

וזה האות היה כנגד הטובה האחת כנ"ל וכנגד הטובה השנייה היותר גדולה זכה לברית הכהונה שהרי רק מי

שנולד לאהרן ולבניו לאחר שנמשח לכהן גדול בא לכלל כהונה והרי פנחס נולד לפני  ורק ע"י מעשהו בשלמות

קיבל הוא וזרעו אחריו את הכהונה לעולם כמו שכתוב(זבחים קא): לא נתכהן פינחס עד שהרגו לזמרי.

ואמרו חז"ל פינחס הוא אליהו(ב"מ קיד:) אפשר לומר אולי כמו שפינחס גאל את עם ישראל מכליה כך יבוא בע"ה

אליהו הנביא ויגאל את עם ישראל גאולה שלמה ברחמים מכל צרותינו והתקיים בנו הפסוק "הנה אנכי שולח לכם

את אליה הנביא" וגו'(מלאכי ג) וזה ע"י שנרבה שלום ביננו ונקדים שלום לכל אחד למרות שדעותינו שונות זה מזה,

ונתחזק בלימוד התורה שהיא כולה שלום - ואז נזכה לינון ואליה אני שולח.

                 פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

צריך לבקש שלום, שיהיה שלום בין ישראל, ושיהיה שלום לכל במידותיו, היינו שלא יהיה מחולק במידותיו,

ובמארותיו, שלא יהיה לו חילוק: בין בטיבו ובין בעקוּ – תמיד ימצא בו השם יתברך; וזה זוכין ע"י התורה וע"י

הצדיקים שהם נקראים שלום, שעל ידי זה יזכה לאהוב אותו יתברך בכל מקום, בין בטיבו וכו', ולאהוב את חבריו,

ויהיה שלום בין כל ישראל(סימן שלום, אות ו). 

                                                               "נר ה' נשמת אדם"

מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

          ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                       ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה

                             ולע"נ משה אילוז בן סימונה ז"ל, נלב"ע בי"ח בתמוז התשס"ט, תנצב"ה