ימים אלו ימים מיוחדים מלאים באור ובכוחות מיוחדים.
וידע האדם שבכל ימות השנה מחוייב האדם לעבוד על עצמו להיות בשמחה בכל צעד ושעל בחייו, אך מי"ז בתמוז עד אחרי ט' באב ממעטים בשמחה, אך זה בכל ענייני העולם הזה צריך למעט בשמחה אך את השמחה צריך האדם לרכז ולצמצם בתוך לימוד התורה ובתפילה ובעשיית המצוות. וכך בכל תפילה שהאדם מתפלל יקדיש אותה בשמחה גדולה וכל לימוד או חידוש תורה או דבר תורה שהאדם שומע ישמח בו שמחה גדולה וימלא את הזמן בשעת עשיית המצוה בשמחה גדולה וזה: "משנכנס אב ממעטים בשמחה", ממעטים את כל השמחה ומצמצמים אותה רק בזמן של עשיית המצוות ולימוד התורה הקדושה. ולכן נמלא הימים באור של שמחה של תורה, שמחה של מצוה ובזמן הפנוי שאנו עסוקים בענייני החיים נהיה מרירים על חורבן בית המקדש ועל גלות השכינה ועל ההתדרדרות הגדולה בכל הערכים אשר אנו רואים מיום ליום. ונקפיד לא להכנס לעצבות משום שהעצבות היא המידה הקשה והרעה ביותר והיא מיסודות של המידות הקשות והחמורות אשר מביאות את האדם לאבדון ולחוסר תקומה.
והנה חשבנו היום לחזק ולהתחזק בימים אלו, פה במרוקו, זמן של תפילות ותחנונים לאבינו שבשמים מעוררים זכות אבות ומתעוררים מהתבוננות במעשי אבות. הנה בפרשת השבוע פרשת פנחס מצאנו דבר של פלא גדול, כאשר זימרי בן סלוא היה עם המדיינית, באחד הזמנים הקשים אשר היו לאבותינו במדבר, אומרת התורה הקדושה "והמה בוכים פתח אוהל מועד" (בני ישראל עמדו פתח אוהל מועד והיו בוכים) ובתרגום יונתן פירש: עמדו בני ישראל פתח אוהל מועד וקראו קריאת שמע, מדוע בשעה הקשה הזאת של עם ישראל זה מה שעושים, קוראים קריאת שמע ולא עושים דבר אחר, נותנים מוסר לזימרי איך עושה מעשה חמור וקשה כזה, מדוע דווקא קוראים קריאת שמע?   

ועוד קשה ב': נאמר בתורה, "וירא פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן ויקם מתוך עדה ויקח רומח בידו". וקשה, מה אכפת לנו איך הרג פנחס את זמרי, ברומח או בכלי מלחמה אחר, מדוע התורה מדגישה לנו את הכלי שהרגו שזה רומח?.
אלא אפשר לבאר ולאמר יסוד גדול: רבנו הבעל שם טוב מלמד אותנו דרך בעבודת ה', כאשר האדם עומד לקיים מצוה והיצר הרע מקשה עליו את קיום המצוה ומרגיש התנגדות ויצרים גדולים לא לקיים את המצוה, סגולה להקל ולהכניע את היצר הרע יאמר שם המצוה לפני שמתחיל לקיימה וכן את הפסוק שנאמרה בתורה וכן את הדינים וההלכות אשר נאמרו על אותה מצוה וכך יקל לו לקיים את המצוה וינצח את יצרו. וראיה לדבר מאדם הראשון כאשר חטא ואכל מעץ הדעת אמר לו הקב"ה "ותאכל מעץ הדעת אשר ציויתיך לאמר לא תאכל ממנו" וקשה הרי המילה "לאמר" נראית מיותרת, מה זה לאמר ?. אלא אמר רבנו הבעל שם טוב: הקב"ה אומר לאדם גם אם היה קשה לך לעמוד ביצר של אכילת עץ הדעת "לאמר", היית אומר את הציווי והפסוק שציויתי אותך וכך היית מנצח את היצר הרע.
ועל פי יסוד דברי רבנו הבעל שם טוב נבאר: בשעה שזמרי חטא היה בלבול גדול בעם ישראל איך נשיא שבט שמעון עושה מעשה חמור וקשה כזה, לכן כל עם ישראל בכו והתרגום מתרגם: קראו קריאת שמע שזה יסוד של מסירות נפש, קריאת שמע לעורר בליבם כח לעמוד נגד היצר הרע.

ולכן גם פנחס לקח רומח משום שרומח הוא כנגד רמ"ח מילים שיש בקריאת שמע וזה אשר בא לעורר פנחס, כח שיעמוד עמו שיוכל למסור את נפשו על קידוש ה'.
ויסוד זה נלמד ונשים מול עיניינו תמיד, שהקריאה מעוררת את הזמן. ובכל עת וזמן יעורר בנפשו כח התורה הקדושה ובזמן שהיצר עומד על ימינו לשטנו יגער בו וידחק אותו על ידי לימוד תורה, קריאת שמע, קריאת תהילים והזכרת לשון התורה האוסרת ומזהירה אותנו מן העבירה המסויימת אשר עומדת לנגדו.
מתפללים ומבקשים מאבותינו ורבותינו הקדושים שיהיו מליצי יושר בעד כל כלל עם ישראל ובעד קהילת קודש "שובה ישראל", שבעזרת ה' יושפע שפע רב מכל העולמות ויקויים בנו: "והריקותי לכם ברכה עד בלי די עד שיבלו שיפתותיכם מלאמר די".
ונקפיד בכל כח בקריאת תיקון הנפש ולהרבות בכבוד שמים ונחזק האמונה בהקב"ה ונשמח שמחת אמת בתורתנו הקדושה ונזכה לגאולה שלמה בקרוב ממש.
ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום.