וְאִישׁ בָּא... וַיָּבֵא לְאִישׁ הָאֱלֹקִים... עֶשְׂרִים לֶחֶם... וַיֹּאמֶר תֵּן לָעָם וְיֹאכֵלוּ. וַיֹּאמֶר מְשָׁרְתוֹ מָה אֶתֵּן זֶה לִפְנֵי מֵאָה אִישׁ? וַיֹּאמֶר תֵּן לָעָם וְיֹאכֵלוּ, כִּי כֹה אָמַר ה', אָכֹל וְהוֹתֵר. וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם, וַיֹּאכְלוּ וַיּוֹתִרוּ כִּדְבַר ה': מלכים ב', ד' מב - מד).

   את שתי הפסוקים האחרונים הנ"ל אנו קוראים בהפטרת פרשת תזריע (כאשר הם לא מחוברות), ובהם מסופר ש...

   סיפור מעניין, לא?

   מדובר בתקופת רעב שהתיאבון של כולם גדול ורחב וכאשר יש הזדמנות לאכול - אין ספק שאף אחד לא מעיז להחמיץ אותה, ולמרות זאת מְשַׁרְתוֹ של אלישע הנביא מחלק 20 כיכרות לחם ל2000 איש, וחשבון פשוט מגלה שאם כיכר לחם אחד שוקל בערך 750 גרם, אזי יוצא שכל סועד קיבל 7.5 גרם, בערך ביס אחד של לחם. נכון שזו ארוחה 'מאוד' משביעה? וראה זה פלא. לא רק שהלחמים הבודדים הללו הספיקו, עוד נשאר מהם עודף. כיצד זה יתכן?

   את השאלה הזו שאל משרתו של הנביא אלישע, ואלישע ענה לו בארבעה מילים: כִּי כֹה אָמַר ה'... ה' גזר שכך יהא, ולכן הנס הזה קרה. ומה הקשר לפרשת תזריע?

   בפרשת תזריע אנו קוראים על דבר מאוד תמוה ונטול הגיון, אשר אינו נתפס בשכל גשמי. "צרעת על עוון לשון הרע".

   יהודי מדבר לשון הרע על חבירו, ולפתע הוא מקבל "מכות מיסטיות". הבית שלו נהיה חולה... הבגדים שלו נופלים למשכב... בשרו מְשַׁנֵה צבע והצרעת אוחזת בו והוא הופך להיות חולה אנוש, ושום תרופה לא עוזרת לו!

   הוא יכול לשתות חבית שמן זית... לאכול שק שלם של גזר... לקשור על היד חוט אדום עם כרבולת של תרנגולת ערבית ועין של דג טונה וחמסה ענקית... אך כל הסגולות הללו לא יועילו לו להירפא, ורק לאחר שהוא יכה על חטא וישוב בתשובה, אזי בשרו ישתקם ויחלים והמחלה המיסטית תעלם ממנו.

   והשאלה נשאלת: כיצד יתכן שעל ידי מספר מילים של לשון הרע אדם הופך מבריא וחזק לחולה אנוש? מה ההסבר לכך ששום תרופה ופטנט לא מועילים לרפא את המצורע - ורק על ידי הרהורי חרטה המצורע מתרפא?

   כִּי כֹה אָמַר ה'... כך גזר הבורא בתורתו - וזה לא חייב להיות מובן לנו, שהרי אלוקים נמצא מעל המסגרת של השכל הגשמי והלוגיקה האנושית.

   ומדוע בחרנו להעלות את הידיעה המרעישה הזו לכותרות?

   מפני שמי שמבין את הרעיון הזה ומתחבר אליו מוצא כאן עידוד עצום לכל משבר והוא יכול לעבור את החיים בהצלחה בעזרת ה' ויצר הרע לא יוכל לבלבל אותו, וכל גל של ניסיון או צער שיעברו עליו חלילה - לא יוכלו להסיט ולמוטט אותו מדרך התורה והמצוות.

   הוא לא יתרגש מהקושיה של צדיק ורע לו ורשע וטוב לו, הוא גם לא יתבלבל משנאת הדת ורדיפת התורה ולומדיה, ולא מהמציאות המבלבלת של "דרך רשעים צָלֵחָה", מפני שהוא מבין שהעולם כלל לא פועל על פי שכל גשמי ואין הוא מנווט על פי נתוני השטח - יהיו אשר יהיו, אלא יש רק נוסחה אחת שמנחַה את כל היקום. כֹה אָמַר ה'... פירוש:

   א) העולם הזה אינו פועל על פי שכל גשמי - ומה שיקרה בעתיד אינו קשור כלל לנתוני השטח, והכל מנוהל על ידי בורא עולם - בלבד. אם ה' רוצה - אפשר לחלק 20 כיכרות לחם ל2000 איש בזמן רעב ויהיה בזה ברכה וזה יספיק לכולם ועוד ישאר מזה עודף, מצד שני אם ה' ירצה שאדם ימות ברעב - אז אותו אדם ימות ברעב גם אם הוא יהיה גביר אביר כביר ונדיר, כפי שקרה לסניור רוטשילד שננעל בכספת ליד ארגזים מלאים בכסף וזהב, אך העושר האגדי הזה לא עזר לו והוא מ ת שם ברעב...

   (ומה שמעניין הוא שלאחר מותו של רוטשילד פתחו את יומנו האישי וגילו שכתוב שם שהוא היה בטוח שאלוקים לעולם לא יוכל להרוג אותו ברעב משום שיש לו הרבה מקורות של רכוש - ואם אלוקים יפסיק לספק לו עוד הכנסות ועושר גם ככה יש לו מספיק כסף כדי לממן לעצמו את שארית ימיו.

   אך המציאות עשתה לו בית ספר והתברר לו שאלוקים בלבד הוא הבוס הרשמי והשולט הבלעדי בעולם והוא בלתי מוגבל, והוא יכול להרעיב גם את האדם הכי עשיר... בתוך הכספת שלו...).

   זו הנקודה הראשונה שלמדנו מהמצורע ומהנס שעשה אלישע הנביא.

  ב) מחמת שהבורא לא מושפע כלל מנתוני השטח הגשמיים ואין הנהגתו כפופה לשכל הישר שלנו, לכן כבר כל הקושיות שלנו על הנהגת ה' מתבטלות ומתאדות, ואין הם אמורות לעניין אותנו ולערער את עבודת ה' שלנו חלילה.

   משום שזה שאנו לא מבינים את הנהגת ה', זה בגלל מוגבלותנו... בגלל שאנו מודדים את העולם לפי "שכל גשמי" ואילו הבורא מנהיג את עולמו עם "שכל אלוקי", ואת השפה הזו איננו יודעים לקרוא ולהבין.

   בדיוק כמו שכבש לא מבין מה ההבדל הכספי בין יהלום נדיר לגרגר חומוס... (ואדרבא, הכבש  עוד בטוח שגרגר חומוס שווה יותר מיהלום - כי זה יותר טעים), ממש כך איננו יכולים להבין את מחשבות ה' ולהשיג את סיבת ונימוק הנהגתו בעולם, וכפי שאמר אדוננו דוד בספר תהילותיו "מַה גָּדְלוּ מַעֲשֶׂיךָ ה', מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבֹתֶיךָ" (תהלים צ"ב ו'), ומבאר שם הרד"ק בזו הלשון: כשאני מתבונן בהם [במעשה ה'], אני מכיר כי גדולים הם וגבוהים להשיגם... שלא נגלו לחכמים טעמי העולם בשאלות קשות שיש בעניני העולם, למה היה כך ולא היה כך... כך גזרה חכמתו, ואנחנו לא ידענו דעתו ומחשבותיו למה, כי עמקו למטה וגדלו למעלה.

   דוד מלכנו חי את ההשקפה הזו ברמ"ח אבריו ושס"ה גידיו ולא היה לו בזה שום פקפוק ומקמוק, עד כדי כך שלא רק שהקושיות והתמיהות בהנהגת ה' לא הפריעו לו, אלא הוא אף הצליח לשיר ולנגן את הפסוק הבא:

   "כִּי שִׂמַּחְתַּנִי ה' בְּפָעֳלֶךָ, בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ אֲרַנֵּן" (תהלים צ"ב ה').

   פירוש: בורא יקר, מה שאתה עושה ופועל ומנהיג בעולמך, לא רק שאין לי על זה קושיות, אלא אני עוד שואב מזה כוחות ושמחה וְחַיוּת.

   זו התשובה המושלמת לכל הקושיות באמונה שהיצר מעלה לנו בראש ומנסה להטביע באמצעותם את יראת השמים שלנו, ומי שיחיה כך - יצר הרע לא יוכל להזיזו ולהסיטו מדרך ה'. משום שאדם כזה לא מתייעץ עם יצר הרע לפני כל מהלך שהוא עושה - והוא גם לא מנתב את חייו על פי "שכלו הגשמי", אלא הוא צועד עם הנוסחה של כֹה אָמַר ה'...

   כאן המקום לציין שוב פעם את מה שצייננו בעבר - שעל כל הקושיות על הנהגת ה' יש תשובות ברורות ומדויקות, ודוגמא לכך ראינו בסיפור עם רבי יהושע בן לוי שטייל עם אליהו הנביא ורבי יהושע ראה את אליהו עושה הרבה דברים תמוהים. מעניש צדיקים... נותן שכר לרשעים... גודע את פרנסתם של מכניסי אורחים וכו', ורבי יהושע לא הצליח להבין את הנהגת ה' באותם מצבים תמוהים והוא ראה בהם חוסר צדק משווע, אך בסוף אליהו הסביר לו במדויק את המניע לכל מה שעשה ורבי יהושע קיבל תשובות ברורות לכל קושיותיו (הסיפור המלא הובא בסדר הדורות ערך ריב"ל סימן ד, ובספר המעשיות של ר"נ גאון).

   הסיפור הזה מראה לנו שוב פעם שבאמת יש תשובות לכל הקושיות שיש לנו על ה' - ולעתיד לבוא בעזרת ה' התמונה תתבהר לנו וכל הקושיות יתבהרו לנו, ובינתיים  עלינו להתאזר בסבלנות ולהמתין. והיכן זה כתוב?

   וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא, הִנֵּה אֱלֹקֵינוּ זֶה, קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ, זֶה ה' קִוִּינוּ לוֹ, נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ (ישעיהו כ"ה ט').

   פסוק זה נאמר על אחרית הימים, ובו כתוב המסר שאמרנו מקודם. אך לפני שנראה היכן בדיוק זה כתוב - נקדים כאן שאלה קטנטונת שצצה ורצה במוחו של כל מי שקורה את הפסוק הזה. מהי השאלה?

   יֵשְנוֹ כלל ידוע שהמילה אלוקים מסמלת את מידת הדין, ואילו המילה ה' מסמלת את מידת הרחמים. ומכיוון שכך, הרי שהפסוק הנ"ל סותר את עצמו. משום שבהתחלה כתוב בו שהצדיקים אומרים לעתיד לבוא "הִנֵּה אֱלֹקֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ", ולאחר מכן כתוב שהצדיקים אומרים "זֶה ה' קִוִּינוּ לוֹ". מה פשר המעבר והשינוי הזה?

   כעת נסביר את הפסוק, ונראה כיצד הקושיה הזו מתיישבת:

   אכן יש תשובות לכל הקושיות שיש לנו על הבורא, ובעזרת ה' יבוא יום והתמונה השלמה תתבהר לכולנו. בינתיים עלינו להאמין בבורא ולדבוק במצוותיו למרות הקשיים, וזה חלק מהניסיון של האדם היהודי.

   האם הוא עושה את מצוות ה' בגלל "שהוא" מבין שכך צריך לעשות - ובמקום שהוא לא מבין את הנימוק האלוקי הוא מסרב פקודה ומתעלם מהמצווה, או שהוא מקיים את המצוות בגלל "שה' ציווה" - ולכן הוא לא זז מהתורה ומצוותיה גם במקום שהוא לא זוכה להבין את סיבת והנהגת ה'.

   האמת היא שההשקפה הזו יפה מאוד מעניית, אך בשטח היא לא קלה לביצוע. סוף סוף יש לנו קשיים, ניסיונות, צרות, לחץ חברתי וכו', והיצר חוגג עלינו ונלחם בכל הכוח להרוס כל יהודי מאיתנו ולהסיטו מדרך ה'.

   אם כן כיצד ניתן להתעודד ולהתרומם ולשאוב כוחות עם מבול כל כך גדול של הפרעות בעבודת ה'? התשובה לשאלה זו נמצאת אצל הרבנית "פנינה".

   מה כוונת המשורר והסופר?

   ברשות הרבים וברשות היחיד וברשות בעל הבית והמסובים נרחיב מעט את הדברים, משום שחוץ מהמסר הנפלא הטמון בהם יש בידיעת הפרטים גם עניין של "מה רבו מעשיך ה' - ושיחו בכל נפלאותיו", ומשום כך נפרוס את כל היריעה ולא נקמץ במילים.

שמעתם את שתי הנונים הנפלאים?

   1) הפנינה היא תוצאה של "חבלי לידה" שהצדפה עוברת כדי להתמודד ולהתגונן "מגוף זר" שחדר לתוכה, אך דווקא מתוך אותו כאב ומלחמת הישרדות נוצרת הפנינה היקרה.

   2) ביהלום יש הרבה פסולת שמוציאים ממנו על ידי ליטוש וניסור וקידוח, עד שמגיעים ליהלום נקי. אך הפנינה היא מושלמת ואינה צריכה שום טיפול, משום שמה שבא בקשיים הוא הדבר הכי מושלם ויפה, ואין מה לשפץ בו.

   מי שמתעמק בשתי הפנינים הללו שלימדה אותנו הרבנית פנינה - ומבין את הנמשל הטמון בהם, מצליח לשאוב הרבה עידוד בעבודת ה'. ומהו הנמשל?

   א) יהודי יקר! הניסיונות שהנך עובר והצער וחבלי הלידה שהנך חש הם בעצם "פנינים רוחניים נפלאים" שהנך מייצר, וזה עושה לבורא עולם נחת רוח גבוהה שאין כמוה - הרבה יותר מעבודת ה' רגילה של אדם שאין לו ייסורים, וכפי שגילו לנו חכמנו ז"ל "שטוב אחד בצער ממאה שלא בצער" (אבות דר"נ ג' ו').

   ואל תדאג! הבורא משלם לאדם על כל טיפת צער וקושי שהיו לו בעבודת ה', ובסוף מתברר שהמאמץ והצער זיכו את האדם "בפנינים רוחניים", והם כלל לא היו לריק.

   ב) בעבודת ה' רגילה בודקים כל פרט ומקטלגים אותה לפי רמת הניקיון והזָכּוּת הרוחנית שהאדם החדיר בשעת קיום המצווה, ולפעמים נדרש מהאדם ללטש ולתקן את עצמו ולהשלים את מה שהחסיר בעבודת ה'. אך עבודת ה' שנעשית מתוך מסירות נפש היא מושלמת וזכה ואין מה לשפץ בה - משום "שרחמנא ליבא בעי" [ה' מעוניין שניתן לו את הלב], ולפסגה הזו כבר הגיע האדם שעבד את ה' מתוך מסירות נפש.

   כמו כן, מי שעובד את ה' מתוך מסירות נפש מתרומם ברגע אחד למקום הגבוה ביותר - כפי שראינו אצל ר' אלעזר בן דורדיא שברגע אחד של מסירות נפש הוא שינה זהות והפך מאלעזר בן דורדיא החוטא לרבי אלעזר בן דורדיא וקנה את עולמו, עד כדי כך שרבי יהודה הנשיא אמר עליו את המשפט המפורסם "יש קונה עולמו בשעה אחת" (ע"ז י ע"ב), כמו כן ראינו בתלמוד שרבי עקיבא שאף כל חיו להגיע למעלה הזו (ברכות ס"א ע"ב), ומזה נבין את העוצמה הגדולה של עבודת ה' מתוך קשיים.

   יהודי יקר! בשעת קושי וניסיון בעבודת ה' תזכור את כל זה ותתאמץ להתגבר על היצר, תזכור שהמאמץ יוצר פנינה רוחנית נדירה שעושה נחת רוח לבורא ואף מזכה אותך בניקוד גבוה בעולם העליון.

   האם זה לא מספיק בשביל שתתאמץ?