'אמר חזקיה אין תפילתו של אדם נישמעת אא"כ משים לבו כבשר ,שנאמר "והיה מדי חדש בחדשו יבא כל בשר להשתחוות" וגו' .א"ר זירא ,בשר כתיב ביה "ונרפא" אדם לא כתיב ביה ונרפא' (סוטה ה,א)והביא על זה התורה תמימה(ויקרא יג,יח) שמה שפרש"י 'כבשר שהוא רך ולא כאבן שהוא קשה' זה לא מדוייק כי הכוונה אדם מלשון אדמה  שהיא קשה. אולם ניראה שרש"י בכוונה נקט אבן שזה כסוג אדמה קשה, שסתם אדמה יכולה להיות רכה מאד... ופרש עוד שזה אסמכתא, אולם עיקר הסיבה שמה שנאמר כאן "בשר" זה משום ששחין יש גם באדם וגם בבהמה, ולכן נקט בשר. ואילו נגע זה רק באדם ולכן נאמר "אדם". ודבריו אינם מספיקים שהרי אין דין שחין בבהמה (אע"פ שקיים בה שחין) לכן ניראה ניראה להוסיף שנקטו בכוונה בשר לומר שאדם שעושה עצמו כבהמה, שהוא עניו ולא מעמיד על כבודו, שזהו כביכול דרגתו כחי (כמו שחין ששיך אף בבהמה) אז "ונירפא" וזהו ליבו כבשר, ואילו בנגעים נאמר "אדם" שמחשיב עצמו לדרגת אדם שהוא ניכבד, שם אין רפואה. וזהו 'אין תפילתו של אדם' בדגש אדם שאין לו להחשיב עצמו כמכובד. והנה בכויה נאמר "או בשר כי יהיה בערו מכות אש" וגו' (יג,כד) ושם לא נאמר רפואה?(בפשטות מספיק פעם אחת לומר...) אולם גם בכויה צריך שתתרפא בכדי לטמא, שאם הפצע חי, אין בו טומאה, כך שדומה בדינו למכה. וניראה יותר מזה, שהמכה זה לא מאש אלא מהחום של המכה, ואילו כויה זה מאש.כך שניראה  שהנה יש 2 סוגי יסורים,יש של אהבה ויש של עונש. במכה זה כעין ייסור של עונש שקיבל מכה, ובכויה זה אמנם יסורים של עונש אולם רומז על יסודי אהבה, שזהו מאש, שאש מסמל את הקדושה, וזהו כרמז על יסורי אהבה. וזהו ההבדל, שיסורי עונש צריך לקבל תפילתו כדי שיסלח לו ולכן צריך שישים ליבו כבשר. אבל ביסורי אהבה אם לא רוצה מיד מעבירים ממנו, ולכן שם אין את הצורך של ליבו כבשר. ולכן שם אין את החיבור של בשר עם רפואה. וזה רמוז כאן כיון שנגע ועונג הם הפכים, שאין למטה מנגע ואין למעלה מענג. ולכן בדברי הנגעים רמוז על הפכו בקדושה, וכן היסורים של עונש רומזים גם על הפכיהם ביסורי האהבה, ולכן נירמז כאן בדיני נגעים(שכויה ומכה כחלק מכלל הצרעת) וניראה שאף רומז למשיח, שעונג זהו מעלת השבת שהיא כעין לעתיד לבא. ולכן המשיח הוא 'יתיב ביני עניי סובלי חלאים' וכו' (סנהדרין צח,א) שהוא סובל חולאים ושם תחבושות כך שזהו כעין סוג של נגעים ששם תחבושות לרפאם, והוא עם עניים ששם ליבו כבשר (לכפר לכל בנ"י) אולם יסוריו של אהבה, שהוא בא לתקן בשלמות, וכך בשל ענוותנותו קיבל על עצמו יסורי אהבה (לכפר לבנ"י). וזהו שמתחילים ביולדת ועוברים לנגעים, שבפשט זה ע"פ סדר, טומאת יולדת ואח"כ של הנולד (שאפילו תינוק בן יומו טמא בנגעים) [וקודם לאלו נאמר החיות הטמאות והטהורות שהאמא אוכלת להתחזק בלידה] אולם זה גם רומז למשיח שהיולדת רומזת למשיח שכמוליד עולם חדש ואז ניכנסים לפרטים שזהו שהמשיח סובל יסורים... ויותר מזה, 'בארבעה דברים נימשלה גאולתם של ישראל... וביולדה' (מדרש רבה שה"ש ח') וכך היולדת מסמלת את גאולת ישראל, והנגעים שמיד מובאים מזכירים את המשיח. וזהו 'דא"ר יצחק אין בן דוד בא עד שתהפך כל המלכות למינות. אמר רבא מאי קרא "כולו הפך לבן טהור הוא" '(סנהדרין צז,א) הרי שלמד על זמן הגאולה מהפס' אצלנו בדיני נגעים.