בדין אכל אפיקומן בלא הסיבה

א.

הנה המשנה ברורה סותר עצמו כביכול בדין דאכל אפיקומן ולא הסב דבסי' תע'ב ס'ק כ'ב כתב 'מיהו באפיקומן אם שכח לאוכלו בהסיבה לא יחזור ויאכלנו דהא אסור לאכול שני פעמים אפיקומן'  ובשעה'צ שם ס'ק לג כתב שהוא מ' חיי אדם, וסומכין על הראבי'ה או על דעת הרמב'ם שלא הזכיר הסיבהבאפיקומן' עכ'ל, אך בסי' תע'ז ס'ק ד' כתב 'ובדיעבד אםשכח ואכלו בלא הסיבה אינו צריך לחזור ולאכול, אם קשה עליו האכילה'ובשעה'צ שם ס'ק ג כתב שהוא מה'פרי חדש, שסמך בדיעבד על דעת הרמב'ם' עכ'ל, וקשה סי' תע'ב אסי' תע'ז דממה שכתב בתע'ז משמע שאם לא קשה עליו האכילה כן צריך לחזור ולאכול שוב אפיקומן משא'כ בסי' תע'ב דמשמע שאף אם לא קשה עליו האכילה אסור. ויותר מזה דהא בסי' תע'חס'ק א' כתב המ'ב 'ובדיעבד אם אכל אחריו (אחר האפיקומן) שום דבר,יחזור ויאכל כזית מצה שמורה לשם אפיקומן' עכ'ל, וקשה למה שכתב בתע'ב, ששם משמע שגם אם אכל אחריו שום דבר האיסור עומד בעינו. ועל כל זאת אתמהה.

וראיתי שנשאלו בזה כמה מגדולי הזמן, וכן הגאון ר' חיים קנייבסקי בספרו שונה הלכות הביא את שתי פסיקות המ'ב כל אחד במקומו אך עכ'פ הרגיש בדבר וכתב דצ'ע.

ב.

והגאון ר'משה פיינשטיין זצ'ל ב שו'ת אגרות משה (או'ח ח'ג סי' סז) עושה אוקימתא בדברי המ'ב: דמה שכתב בתע'ז מדובר שהוא לפני ברכת המזון ואףלפני נטילת ידיים למים אחרונים שאז יכול לאכול כזיתים הרבה ולכן לכתחילה אם לא קשהעליו צריך לחזור ולאכלו פעם שניה אך אם קשה עליו האכילה סמך המ'ב על דעת הרמב'ם דלא הזכיר הסיבה באפיקומן כלל, אך אם קשה עליו אינו צריך לחזור. ובתע' במדובר שהוא אחר ברכת המזון קודם הברכה על הכוס שאז אסור לו לאכול פעם נוספת שהוא עניין איסור להרבות ברכות שלא לצורך ולכן אף אם לא קשה לו אין לו לחזור ולאכול פעם נוספת, עכ'ד (כן תירץ הגאון ר' משה מרדכי קראם בספרו 'הלכות חג בחג' פרק כבסעיף ה הערה 11).

והקשה עליו הרה'ג ר' יהודה עדס שליט'א (במאמרו בקובץ התורני הלכתי 'קול מהיכל', ניסן התשס'ו, עמוד קכט) וז'ל:'ודבריו [של הר'מ פיינשטיין הנ'ל] צ'ע דאה'נ אם לכתחילה נתן דעתו לאכול כמה זיתים של אפיקומן, יש לדון בזה דשרי, דהרי הרא'ש כתב דתקנו לאכול כזית מצה בסוף הסעודה זכר לקרבן פסח הנאכל על השובע, וקרבן פסח יכוללאכול כמה שירצה, אך הכא הרי מיירי ברצה לאכול כזית אחד של אפיקומן,וכשסיים אכילת כזית זו כבר יצא יד'ח אפיקומן לדעת הרמב'ם שלא תקנו הסיבה באכילת אפיקומן, וכיון שכבר התקיימה מצות האפיקומן ומעיקרא לא התכוון לאכול יותרמכזית אחד, כבר חל עליו דינא דאין מפטירין אחר הפסח ואסור לאכול עוד מצה' עכ'ל.

ודבריו אלוהם מילתא דתמיהה בעיני, דהא קיי'ל (שו'ע או'ח תעז ב) דבליל הסדראין אנו מתחשבים בדעתנו ואפי' אם עקרנו מחשבתנו מלאכול אין זה נחשב כהיסח הדעת, ד'אתכא דרחמנא סמכינן' דהיינו כמו שאורח שסמוך על שולחן בעל הבית ויכול לימלך בדעתו כל עוד לא סיים בעל הבית סעודתו, כך אנו סמוכים בלילה זה על שולחנו של הקב'ה שהוא כבעל הבית עלינו ולכן אף אם חשב מאן דהוא לעקור עצמו מאכילה באותו לילה יכול לימלך בדעתו ולהמשיך באכילתו כשהוא סומך על דעתו של בעה'ב (עיי' הגהותרעק'א על או'ח סי' ת'פ הקושיא שהביא מספר גן המלך לבעל שו'ת גינת וורדים  סי' ל'א, בענין 'אתכא דרחמנא סמכינן' ומכח קושיא זו דוחה הרב'צ אבא שאול(שו'ת אור לציון ח'ג) את הנפסק בשו'ע, עיי'ש) .     

ג.

הרי'י וייס זצ'ל בשו'ת מנחת יצחק (ח'ט סי' מו) כותב שנתקשה בזה וכה כותב לנכדו 'ואם תעיין בזה ותמצא איזה יישוב בדברי המ'ב מה טוב ומהנעים', ומסיים דצריך עיון גדול. אך בתשובה נוספת (שם סי' מז) כותב דהנה מקורו של המ'ב מהחיי אדם, וכותב שבאמת לא יודע הוא מהו מקורו של החיי'א, וכתב שראה בספרים פתחי עולם ומטעמי השולחן שהעתיקו דברי החיי'א כהמ'ב אך התיבות 'דהא אסור לאכול ב' פעמים אפיקומן' מוקפות, ולכן -כותב- נראה שאף שהביא המ'ב את דברי החיי'א מ'מ לא פסיקא ליה לפסוק הכי אלא פוסק הוא כמו שכתב בסי' תע'ז דאינו צריך אם קשה לו. ועל הקושיא מסי' תע'ח תירץ דמה שכתב הרמ'א (מהטור) 'דאין אוכלים בשתי מקומות' משמע דבמקום אחד מותר לחזור ולאכול, ובזה שפיר כתב המ'ב דאם אכל אחריו יחזור ויאכל כזית מצה משומרת לאפיקומן.

ודבר זה קשה לאומרו עד למאוד, ולכן נראה בהסבר דבריו שסובר שגם בדברי המ'ב האלו י"ל לומר שחזר בו המ'ב ממה שכתב בתע'ב ופוסק כמו שכתב בתע'ז.

ד.

ובספר הליכות שלמה (פ'ט סעי' נה אות קו) הביא לתרץ מר' שלמה זלמן אויערבך זצ'ל וז'ל 'אולי י'ל דבסי' תע'ב מיירי שכבר כילה לאכול ואילו בסי' תע'ז מיירי שעדיין לא הפסיק מאכילת המצה, וממילא אין כאן האיסור של אכילת ב' פעמים, כי כל מה שמוסיף לאכול בלא הפסק חשיב כאכילה אחת, ובזה שפיר יש מקום לחוש לדעת רש'י והרשב'ם ולאכול כזית נוסף בהסיבה. ואחר ראיתי שכן כתב ר' חיים קנייבסקי בתיקונים והוספות להוצאה שניה של ספר שונה הלכות.

ולכאורה קשה (כדלעיל) דהא בליל הסדר יכול אדם לימלך בדעתו אף אם במחשבתו עוקר עצמו מאכילה ועיין לעיל אות ב' שהארכנו בזה.    

ה.

מפאת הקושיא ע'ד הר'מ פיינשטיין (שהובאה בסוף אות ב), מתרץ הגר'י עדס (שם עמ' קלה) שנראה שדין זה הוא מחלוקת בין החייאדם להפרי חדש, שהחיי'א נוקט כהרא'ש שאפיקומן הוא זכר לקורבן פסח ולכך צריך שעל אכילת האפיקומן יהא שם אפיקומן ולא צריך בדווקא שיהא זה בגמר הסעודה, אך הפר'ח סובר שהאפיקומן צריך להיות בגמר הסעודה ולכן כל זמן שאוכל משהו לאחר האפיקומן מבטל הוא את שם האפיקומן מהמצה שאכל לפני כן לשם אפיקומן.   

ו.

ולפני שראיתי כל התירוצים הנ'ל הוקשתי בזה וכאשר דנתי בזה עם מו'ר הגאון ר'אלימלך יעקב שליט'א, ועלה מדברינו דנראה שהוא מחלוקת בין מרן השו'ע להרמ'א,ולכן בסי' תע'ב כאשר מציין המ'ב בדברי הרמ'א כותב דאסור לאוכלו פעמיים. אך בסי' תע'ז כשמציין המ'ב בדברי מרן כותב שאינו צריך לחזור כשקשה עליו האכילה.

ותוך כדי העיון מצאתי לכך כמה ראיות: דלשיטת הרמ'א (שאסור לחזור ולאוכלו פעם נוספת) בין אם מדובר לפני ברכת המזון אין לו לחזור דהא בדיעבד סומך הרמ'א ע'ד ראבי'ה דאין צריך היום להסיבו ע'כ כשאוכל עוד אפיקומן ללא צורך נחשב כאוכל לאחר האפיקומן דאסור (שהתבררלמפרע שהיה האפיקומן הראשון שנאכל ללא הסיבה כשר שסומכים ע'ד ראבי'ה בדיעבד ואין צריכים לחזור). וכן אם מדובר כאן לאחר ברכת המזון אסור לו לחזור ולאכול האפיקומן פעם שניה דהא אז יצטרך לברך על הכוס (ואזיל הרמ'א לשיטתו שמברכים על כל כוס) והרי הוא כמוסיף על הכוסות כוס שאינו צריך לה דהא יצא בדיעבד (דסומכין על דעת הר'מ). וכן משמע דעת מרן, שאם קשה עליו האכילה אינו צריך לחזור, ואם לא קשה עליו צריך לחזור ולאכול. משום שלשיטת מרן בין אם מדובר לפני ברכת המזון ובין אם מדובר לאחר ברכת המזון צריך לחזור ולאכול דהא מרן פוסק דאם אכל אפיקומן ללא הסיבה צריך לחזור ואין הבדל בין הזמנים בהם נזכר.

ועוד דהנה בשער הציון בתע'ב כתב שאסור לאכול ב' פעמים מפני שסומכים בזה על הראבי'ה ועל הרמב'ם שלא הזכיר הסיבה באפיקומן אך בתע'ז כתב מהפר'ח דאינו צריך לחזור שסמך הפר'ח על הרמב'ם ולפלא שלא הזכיר השעה'צ דגם סומכים בזה על ראבי'ה אלא דמוכח דבתע'ב זהו דברי הרמ'א שסומך עלראבי'ה בדיעבד אך בתע'ז זוהי שיטת מרן שלא סומך על ראבי'ה גם בדיעבד ולכן הבין המ'ב דמה שכתב הפר'ח אזיל לשיטת מרן ולכן לא הזכיר הפר'ח שסומכים על ראבי'ה בזה אך עדיין הוקשה למ'ב איך אומר זאת הפר'ח דהרי מלשון השו'ע משמע דתמיד חוזר ולכן היה חייב המ'ב להוסיף ולהעמיד דברי הפר'ח במקרה דקשה עליו האכילה ודו'ק.