"ויקח משה את עצמות יוסף עמו כי השבע השביע את בנ"י לאמר פקד יפקד אלקים אתכם והעליתם את עצמותי מזה אתכם"(שמות יג,יט) למה דווקא משה התעסק עם ארונו של יוסף ולא שאר בנ"י(והרי גם שאר ראשי השבטים העלו איתם אז מדוע הוא שונה)?-ובפשטות כיון שארונו של יוסף היה מוחבא במצרים אז היו צריכים יותר להתעסק בכדי להעלותו,ולכן כשבנ"י מיהרו לא התעכבו למצאו ודווקא משה חיפשו והעלהו. אי נמי-המשפחות העלו את אבותיהם לציון יחוסם. אבל יוסף התחלק לאפרים ומנשה(ביחוס) ולכן ליוסף היה פחות מי שידאג, ולכן משה התעסק (בפרט שהוא לוי,ואפרים ומנשה נחשבים לאחד-יוסף-כשמחשיבים שבט לוי). וזה נאמר במפורש כאן,שהשביע,ניראה שזה משום שקודם נאמר "וחמשים עלו בנ"י מארץ מצרים" ואמרו חז"ל ומובא ברש"י 'ד"א-חמושים-מחומשים אחד מחמשה יצאו' וכו' והיתי חושב שיוסף לא ראוי לצאת ממצרים כיון שהיה לו טוב במצרים,ולכן הוא כמו אותם שמתו בימי האפילה שהיו דבוקים במצרים. לכן מודגש כמה דאג,שהשביע שיעלוהו, שכל כולו רצה את א"י. וניראה שיוסף נילקח ע"י משה שהיה השליח להוצאת בנ"י ממצרים,שכמו שיוסף היה הגורם לירידתם למצרים כך ביציאתם יש לו חלק חשוב,ולכן דווקא משה התעסק בו. ואולי קריעת ים סוף זה מעין מעשה יוסף בבור שהיה ריק ממים, כך ביציאתם ניבקע הים לחורבה,מעין כשירדו למצרים בעקבות הבור(שכעין תוקן וראוים לצאת) והמים ניבקעו לכל שבט לעצמו להראות את מעלתם ויחוסם,להיפך מירידתם למצרים שקרה בעקבות ריב בין האחים והתאחדו להרע ליוסף. כאן יצאו כמאוחדים כל בנ"י יחד,ובמים התחלקו לשבטים והמים מימינם ושמאלם (של כולם) כאחדות בנ"י. שאמנם מחולקים לשבטים אבל מאוחדים יחד כבנ"י. ויוסף נילקח ע"י משה, שהחשוב והמנהיג של בנ"י מטפל בו,וכך כעין מאוחדים עם יוסף,ויוסף כעין בראש,שהוא כעין עיקר יעקב. שהיה תלמידו העיקרי של יעקב, שהיה כחשוב ביותר(שלכן נתן לו כותנת פסים) וכך עלו בדרך שהתווה יעקב בלקיחת ארון יעקב לא"י(בתחילת גלות מצרים) כך גם כאן יוסף כעין עיקר יעקב. וכך זהו כמו תיקון לחטאם שמכרו את יוסף מקינאתם בזה שנחשב כעין עיקר יעקב,וכך ראוים שיגאלו בשלמות. וכמו שליוסף נעשה נס שלא פגעו בו נחשים ועקרבים כך בים סוף לא פגעו בהם המצרים, אלא ניצלו מהם, ע"י שלמות מעלת אחדות קדושת בנ"י שכך זהו מעל הטבע,שהים ניבקע.וזהו מעין הפרדת מים עליונים מתחתונים בבריאת העולם(שהיה ביום שני,כך גם כאן 2-משה ויוסף,או ארון יוסף וארון ה',שארון יוסף הלך לפניו) כך גם כאן ניפרדו המים וזה ע"י שלמות קדושת בנ"י, שזהו מטרת בנ"י לחבר בין שמים וארץ, עליונים ותחתונים, וכך להגיע בארץ לדרגת נבואה כ"ך גדולה עד שאמרו "זה א-לי ואנוהו" שהצביעו באצבע, וזה נעשה ביום השביעי ליציאתם, מעין שבת שהיא מעין עוה"ב שבו ה' יתגלה בעולם, שיעלו כולם לדרגת נביאים, ולא יהיה ה' בהסתר, כמו בים סוף שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בנבואתו. ואולי לכן 'לך ה' הגדולה-זו מעשה בראשית.. והגבורה- זו יציאת מצרים... במתניתא תנא משמיה דר"ע- לך ה' הגדולה-זו קריעת ים סוף ,והגבורה-זו מכת בכורות' וכו' (ברכות נח,א) שהגדולה מתפרשת כמעשה בראשית וקריעת ים סוף,שזה קשור לזה, כמו שאמרנו(ביום השני והשביעי).. . ולפי כל זה מובן 'עתיד הים לראות את ארונך ולהיות בורח' וכו' (תנחומא נשא ל') ואמנם שם זה נאמר בזכות ששמר יוסף על עיניו מהמצריות, אולם ניראה שזה זכותו של יוסף, אולם מצד הקשר לבנ"י והטעם שהזכות(על שמירת עיניו) מתבטעת בקריעת ים סוף, זה כמו שאמרנו.. ובכ"א לכן סמוך שמשה הוציא את עצמות יוסף לקריעת ים סוף, שזה בזכותו..