"וּכְלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר תְּבֻשַּׁל בּוֹ יִשָּׁבֵר וְאִם בִּכְלִי נְחושֶׁת בֻּשָּׁלָה וּמרַק וְשֻׁטַּף בַּמָּיִם"

בליעת איסור "נותר" שבמקדש מלמדנו את כלל ההגעלה הבסיסי: "כבולעו כך פולטו" למעט כלי חרס "שאינו יוצא מידי דפיו לעולם"[פסחים,ל].

חלל הפה והשיניים אינם בולעים כי אינם כֵּלים אלא חלק מהגוף החי [פרי מגדים,א"א,תמ"ז בסופו]. אך כיום לרוב האנשים יש מרכיב מלאכותי בשיניים: סתימות, כתרים, ולעיתים גם שיניים תותבות או פלטה ליישור שיניים. אלה עשויים מתכת, חרסינה, אקריל ועוד. היש צורך להגעילם לפסח, ואם כן-כיצד?

ראשית, ברור שיש לנקות היטב את השיניים וחלל הפה לאחר אכילת החמץ האחרונה בער"פ, בכדי להוציא את כל הפירורים. ולעניין הצורך בהגעלה נאמרו סברות לפטור: 1.האוכל שמכניסים לפה בד"כ אינו חם בשיעור יד סולדת כך שאינו נבלע. 2.השיניים נחשבות כלי שלישי שדי להגעילו במים חמים. 3.המאכל נבלע מיד בתום הלעיסה ואינו שוהה בפה. ואף שיש מקום לחלוק על כל אחת מן הסברות הללו, נזקקים להם לפחות לגבי החלקים המלאכותיים שלא ניתן להוציא מהפה, כסתימות, כתרים ושחזורים. ובאשר לשיניים תותבות ופלטות, הרב פרנק זצ"ל ויבלח"א הגר"ע יוסף שליט"א פסקו שדי בניקיונם, וסיפר הרב עובדיה על אדם שהגעיל שיניו התותבות ברותחין ונשתרבבו שיניו ונעשו כשיני עוג מלך הבשן... ויש המצריכים הגעלה מסוימת אך לא ברותחים: היו שהציעו להשרותם חצי שעה במי מלח בריכוז כמות כפולה של מלח יחסית למים, הגרשז"א הגעילם בכלי ראשון המכיל מים עם חומר הפוגם אותם [כי אי אפשר שלא לאכול 24 שעות] בחום 70 מעלות [הליכות שלמה] והרב אליהו זצ"ל הורה לערות עליהם מים חמים, וכך נהגו רבים. לסיכום: חובה לנקות, ויש מצריכים גם הגעלה כלשהי, כמפורט לעיל.