דבר תורה לפרשת ויקרא- עצה בפרשה
בס"ד כ"ט באדר התשע"ב עצה בפרשה – ויקרא תודה לאל עליון שהשפיע מלב הבאר העליון. ויהי רצון שהשם יחזק את ידי שאתחיל ואסיים חומש ויקרא, אכי"ר. "ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר, דבר אל בני ישראל ואמרת אֲלֵהֶם אדם כי יקריב מכם קרבן..."(א, א-ב) לאחר שהוקם המשכן השם יתברך קורא למשה רבינו ע"ה מאהל מועד ואומר לו את תורת הקרבנות שאדם צריך להקריב על המזבח. האדם היה מביא קרבן לכהן, שמסמל את מידת החסד, על מנת לכפר על עוונותיו. התכלית של הקרבת הקרבנות במזבח היא לעורר את מידת החסד על האדם ע"י הכהן ובכך לרצות את השם יתברך על מנת שיכופר העוון והאדם יחזור לדרך האמת ויגרום נחת רוח לבוראו בחינת ריח ניחוח להשם. מכאן שאדם עושה נחת רוח לבוראו אע"פ שחטא למפרע, בזה שהוא מביא קרבן ויקריב אותו במזבח ונרצה הדין וכך הוא מתקרב לבוראו בחזרה. נמצא ר"ת למפרע - ונרצה יקריב קרבן ריח אדם. היום, שלצערנו אין בית מקדש, בעוונותינו, הקרבן שלנו על מנת לעשות נחת רוח לבורא זה התפילה כמו שכתוב ונשלמה פרים שפתינו. אדם צריך לבוא לתפילה שפל רוח בחינת א' זעירא בתיבה ויקרא כמו משה רבינו ע"ה שהשם יתברך הכתיב לו את התורה ואמר לו לכתוב את המילה ויקרא ומשה רצה לכתוב ויקר דהיינו במקריות כמו שהיה עם בלעם, אמר לו השם יתברך כתוב עם א' והוא כתב עם א' זעירא שנאמר והאיש משה עניו מאוד. לכן צריך לבוא לתפילה בהכנעה עצמית ולהתבטל בפני הבורא וכך תתקבל תפילתנו ברצון. "כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה' "(ב, יא). השאור והדבש מסמלים מידות רעות של גאווה ותאווה. השאור מתפיח ומחמיץ את העישה ולכן מסמל את מידת הגאווה. הדבש מסמל את התאווה כמו שהחכם באדם אמר בספר משלי "דבש מצאת אכֹל דיֶךָּ פֶן...". על כן אסור להקריב על המזבח כל שאור ודבש. אדם צריך להתרחק מהגאווה ולהיות שפל רוח ובמקביל לשבר את שורש החטא - התאווה ורק כך השם יתברך ישכון בליבו. ימחל לי ציבור הקוראים שלא עלה בידי לפרט יותר. ה' יתברך יחזק את ידי בבריאות איתנה לעבודתו יתברך. רצ"ב חוברת הדרכה לפסח תשע"ב בעריכת הרב נחום גמליאל מושב נחם. מומלץ מאוד! קצר ולעניין! תודה ליוהנתן דוד על שליחת הקובץ. יישר כוח! פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב מאוד מאוד צריכין לזהר לפנות המוח מחכמות חיצוניות וממחשבות זרות, מחמץ, שלא יחמץ את חכמתו בחכמות חיצוניות ובתאוות, כי הם מטמטמין ומטמאין את מוחו, ואי אפשר לו לכוון בתפילתו, ואי אפשר לו לשמוח. גם צריך לשמור עצמו מאוד שלא יהיה לו יראה חיצונית, שלא יירא משום דבר רק מהשם יתברך לבד, כי גם ע"י יראות חיצוניות, אי אפשר לכוון בתפילתו, ומונע השמחה. והעיקר – לשמור מוחו שלא יחמיץ, שלא יהרהר בהרהורים רעים ובתאוות שהם בחינת חמץ, שהם סטרא דמותא; וצריך לגעור באלו המחשבות שהם סטרין אחרנין, ולגרשם מדעתו ומחשבתו שלא יתקרבו אליו, ולשמור את עצמו מאוד שלא יכנוס במוחו אלו המחשבות חס ושלום. גם צריך לשתף האהבה עם היראה, ואז דיקא יוכל לזכך מוחו שיתפלל בכוונה גדולה בכל הכוחות עד שתהיה תפילתו בחינת רעמים, שע"י זה זוכה לשמחה וכו' כנ"ל(סימן תפילה, אות יא). "נר ה' נשמת אדם" מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה ולרפואת הרה"ג יוסף שלום בן חיה מושא הי"ו ולרפואת הרה"ג יעקב חי בן מרגלית יוסף הי"ו ולהצלחת תמר עמר, זיווג הגון ותשובה בע"ה
