וידעת היום – פרשת אחרי מות

טז,א: וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה, אַחֲרֵי מוֹת, שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן: מה ראה ה' לקשור את ציווי מאפייני הכניסה אל מבית לפרוכת, אל קודש הקודשים, דווקא עם מות שני בני אהרן, הרי היה לו לצוות זאת לפני כניסתם של בני אהרן באיסור, ואז היה נמנע חטאם ומותם? אם היה הציווי על הבאת האש למזבח הקטורת (וְלָקַח מְלֹא-הַמַּחְתָּה גַּחֲלֵי-אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ, מִלִּפְנֵי יְהוָה, וּמְלֹא חָפְנָיו, קְטֹרֶת סַמִּים דַּקָּה; וְהֵבִיא, מִבֵּית לַפָּרֹכֶת; טז,יב) מיושם על ידי נדב ואביהו, הרי לא היו מביאים 'אש זרה' (אש מן החוץ), ובכך היה נמנע חטאם ומותם. מותם עשה רושם רב על העם לדורות הבאים: הוּא אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָה לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ, וְעַל-פְּנֵי כָל-הָעָם, אֶכָּבֵד (י,ג) והעם הבין בכך את הקדושה העצומה של מקום קודש הקודשים. 'וידעת היום' מדוע מצווה משה להסביר את איסור הכניסה לקודש הקודשים, לאחר מות שני בני אהרן.

וידעת היום – פרשת קדושים

יט,ב: קְדֹשִׁים תִּהְיוּ:  כִּי קָדוֹשׁ, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם: קדושת עם ישראל היא בעשותם מצוות ה', המיוחדות רק לעם ישראל ולא לגויים. קיימת אבחנה בין הביטויים 'אני ה' אלוהיכם' ל'אני ה''. הביטוי 'אני ה'' מתייחס לכל אדם, ואילו 'אני ה' אלוהיכם' מתייחס דווקא לבן עם ישראל. 'אני ה'' בא בהקשרים אוניברסאליים, כגון שבועת שוא, עושק, גזל, קללת חרש, מכשול לעיוור, ועוד. הבדלת ישראל מן העמים מבוטאת על ידי הביטוי 'אני ה' אלוהיכם' תוך ציווי מצוות מיוחדות לבני ישראל, כגון קדושה (יט,ב; כ,ז), שמירת שבת (יט,ג), איסור עשיית אלוהי מסכה (יט,ד), לקט ופאה (יט,ט-י; כג,כב), ערלה (יט,כה), איסור אובות וידעונים (יט,לא), אהבת הגר (יט,לד), מסחר צודק והוגן (יט,לו; כה,יז), ירושת הארץ (כ,כד), ועוד. אי קיום מצוות מיוחדות אלה מביאות לידי כך שלא תהיה קדושה לבן ישראל לעומת גוי. 'וידעת היום' מדוע התורה מציינת 'אני ה' אלוהיכם', ואינה מסתפקת ב'אני ה''.