לקט מ"תורה ככתבה" לאי"ם – פרשת אחרי מות

טז,לד: לחוקת עולם, לכפר על בני ישראל מכל חטאתם אחת בשנה: תובנה: כל אדם חוטא בהכרח לפחות פעם אחת בשנה. התורה מצווה לחזור על טקס הכפרה לעם ישראל מידי שנה ביום הכיפורים (פסוק כ"ט), כלומר ודאי העם חטא. אילולי היה חטא – לא היה צורך בכפרה. הטקס כולל כפרה לכהן הגדול ולבני ביתו (פסוק י"א) ולעם כולו (פסוק י"ז).

יח,ו: לא תקרבו לגלות ערוה: ש: מדוע דווקא 'לגלות ערוה' ולא 'לשכב'? ת: 'גילוי ערוה' כמשמעו הוא חשיפת המקומות המוצנעים שבאישה. חשיפה זאת מביאה להתעוררות יצר המין, ובסופו של דבר גם למשכב אסור, וכדי להרחיק את האדם מן העבירה האיסור חל כבר על חשיפת הערוה. גם חשיפת המקומות הצנועים של אב (פסוק ז') ודוד (פסוק י"ד) אסורים בהקשר של משכב עם האם (אשת האב) והדודה (אשת הדוד).

לקט מ"תורה ככתבה" לאי"ם – פרשת קדושים

יט,ד: אַל תפנו אֶל האלילים: ש: מדוע דווקא 'אַל תפנו' ולא 'לא תפנו'? ת: התורה מעדיפה את צורת השלילה  'לא' על פני 'אַל' (774 פעמים מול 107), וגם בפרשת 'קדושים' זהו בערך היחס (28 פעמים 'לא' מול 4 פעמים 'אַל'). בגלל נדירותה היחסית של צורת 'אַל' נראה כי היא באה לתת הדגשה נוספת לאיסור, לבל יהין האדם אפילו לחשוב לעשותו, כגון פנייה אל אלילים, לחלל את הבת להזנותה (יט,כט), לפנות אל האובות והידעונים ולבקש להיטמא בהם (יט,לא). גם צורת 'לא' מביעה איסור מוחלט, אך נראה שאלו איסורים שניתן היה לחשוב שמותר לעשותם, והתורה אסרה אותם, כגון לעשות אלוהי מסכה בלי לעבוד אלוהים אלה (יט,ד), לאכול בשר זבח השלמים ביום השלישי (פסוק ז'), אי-כילוי פאת השדה בעת הקציר (פסוק ט') וכו'.

יט,יז: לא תשנא את אחיך בלבבך: ש: איך אפשר לצוות על הלב? ת: התורה מביאה דרך לפרוק מהלב שנאה לאח, על ידי כך שיוכיח אותו כעמית, חבר, ולא כשנוא ונזוף ("הוכח תוכיח את עמיתך"), ואז דברים היוצאים מהלב יתקבלו על הלב, ולא תהיה שנאת אחים, שהרי אם תהיה שנאת אחים, גם לך, שלא הוכחת אותו, יהיה חלק בזה ("ולא תשא עליו חטא").