'נוטל ידיו לצורך טבול ראשון ולא יברך על הנטילה, ויקח מהכרפס פחות מכזית ומטבילו בחומץ ומברך בורא פרי האדמה, ואוכל ואינו מברך אחריו' (שו"ע או"ח תעג,ו). כידוע דרשו על הכרפס שהוא אותיות 'ס פרך', שמרמז על שבנ"י היו משועבדים במצרים. ששים ריבוא מופיע גם בהקשר למספר אותיותיה של תורה (זוהר חדש צא,א), אולם בתורה אין כמות כזו של אותיות (ובפשטות אולי י"ל שזה עניינים שמתגלים בנסתר, ולא במספר האותיות הגלויות שמופיעות בתורה). אולי אפשר לומר שבנ"י כשיצאו ממצרים היו ששים ריבוא, שאין זה מקרה אלא זה עקרוני כמספר יסודי בבנ"י. בנ"י מתקנים את העולם ע"י התורה, שבכך מקדשים את המציאות החומרית שנבראה בששת ימי בראשית, לכן כנגד זה יש ששים ריבוא כרמז לששת ימי המעשה שבהם נברא העולם ע"י עשרת המאמרות, ולכן זה כעין גילוי של ששים (6X10). לכן בנ"י ביציאת מצרים שיצאו להיות עבדי ה' כדי לתקן את העולם היו במספר זה של ששים ריבוא (אמנם בבריאה היה גם יום שביעי אלא שאין הוא בימי המעשה שבבריאה במאמרות, אלא הוא שביתה מנוחה וקדושה, לכן בששים ריבוא אין התייחסות אליו, אבל כן יש כשמתמקדים במרכז התורה בבנ”י, שהם שבעים זקנים שבהם יש גילוי של שבע גם כנגד השבת). לכן זהו שיש ששים ריבוא אותיות בתורה, שאין הכוונה שיש ממש מספר כזה בתורה, אלא בנ"י הם גילוי של התורה בעולם, שהעולם נברא ע"פ התורה ('… כך היה הקב"ה מביט בתורה, ובורא את העולם' וכו'. ב"ר א,א), ואנו מתקנים ומקדשים את העולם ע"י גילוי תורה בעולם, ולכן זהו כעין אותיות תורה שמתגלות בעולם ע"י שכל אחד מבנ"י הוא גילוי תורה (וזהו אות, חלק אחד מהמרובה, שזהו אחד מבנ"י שהוא כחלק מכלל בנ"י הרבים). לשם כך יצאנו ממצרים, מעבדות למצרים לעבודת ה', ולכן מרמזים בס' ששועבדו בפרך למצרים, שהם יצאו לגאולה להיות עבדי ה' (שעובד ה' הוא בן חורין אמיתי, ולכן גם הכרפס נאכל לפני הארוחה כדרך בני חורין שאוכלים כך כדי לפתוח את התאבון). לכן זה מתגלה ב'פרך' שהוא מרמז על ל"ט המלאכות בשבת: 'למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים. לכך קבעו זכר ליציאת מצרים. ושמעתי מהר"מ שיש במדרש: לפי שבמצרים עבדו בהם בישראל בפרך, ופר"ך בא"ת ב"ש וג"ל, שהם מלאכות ארבעים חסר אחת, וכשנגאלו ממצרים הזהירם על השבת לשבות מאותן ל"ט מלאכות' (תוס' ד"ה 'למען'. פסחים קיז,ב). שמירת השבת היא גילוי שה' ברא את העולם, כך שקשור לתיקון העולם מהחומרי הגס להיות קדוש לה', לכן שבת היא כעין עוה”ב ('שבת אחד מששים לעולם הבא'. ברכות נז,ב) שהעולם יהיה אז מתוקן לה'. לכן זהו ס' ריבוא שהם בנ"י וגילוי תורה בעולם, שיצאו מעבודת פרך לעבודת ה', לקידוש העולם להשראת שכינת ה'. זהו מהותנו, ולכן זה מה שעושים בכרפס, שאוכלים ירק לפני הארוחה, וכן מטבילים אותו, שזה שינוי כדי שישאלו הילדים ונענה להם על יציאת מצרים, שה' לקחנו לעבודתו מעבדות למצרים (נראה גם שהטבילה כעין רמז לטהרת העולם, שהירק הוא ירק אדמה, כרומז שלוקחים מהחומרי הנמוך, ומטבילים אותו כעין רמז לטהרו מטומאה, וכלעתיד לבא שה' ישפוך עלינו מים טהורים ויטהרנו ["וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טמאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם". יחזקאל לו,כה]). אולי גם ששים ריבוא רומז ב-ס' בא"ת ב"ש שזה יוצא ח', כנגד ברית המילה שביום השמיני, שבנ"י במהותנו קשורים לברית מילה, שלכן אנו נקראים תמיד מולים ('"קונם שאיני נהנה לערלים", מותר בערלי ישראל ואסור במולי אומות. "קונם שאיני נהנה למולים", אסור בערלי ישראל ומותר במולי עכו"ם, שאין הערלה קרויה אלא לשם עכו"ם, שנאמר: "כי כל הגוים ערלים, וכל בית ישראל ערלי לב" (ירמיה ט); ואומר: "והיה הפלשתי הערל הזה" (שמואל א יז); ואומר: "פן תשמחנה בנות פלשתים, פן תעלוזנה בנות הערלים" (שמואל ב א)' [משנה נדרים ג,יא]). לכן גילוי הופעתם של בנ"י ביציאתנו כעם עצמאי היה בגילוי של ס' ריבוא, שאז התגלה מהותנו שאנו עם ה'. זהו שיצאנו מעבדות מצרים ששיעבדונו בפרך ב-ס' ריבוא, שאז החל להתגלות גילוי מהותנו, ולכן כנגד זה עושים את הכרפס (והילד שואל ועונים על מהותנו, שה' גאלנו מעבדות מצרים לעבודתו). אולי גם אפשר שישנם ששה אמהות בבנ"י (שרה, רבקה, רחל, לאה, זלפה ובלהה), והיהדות עוברת דרך האמא, ולכן כנגד זה יצאנו כעם עצמאי בששים ריבוא. גם ששים ריבוא זהו כמות גדולה מאוד, שבנ"י התרבו מאוד במצרים (שגם זה בששיות ['דבר אחר, כל אחת ואחת ילדה ששה בכרס אחד, שנאמר "ובני ישראל פרו וישרצו" וגו'' [שמו"ר א,ח], כרמז למהותנו המיוחדת, שלכן כך ה' עשה שיתרבו בנס), וזה קשור למעשי הנשים בשביל הרביה, שלכן בזכותן יצאנו ממצרים: 'דרש רב עוירא: בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים. בשעה שהולכות לשאוב מים הקב"ה מזמן להם דגים קטנים בכדיהן … ונזקקות להן בין שפתים' וכו' (סוטה יא,ב). לכן יש כגילוי לזה בכרפס כרמז לשעבוד ולגאולה בשישים ריבוא (שזהו שהבעלים היו משועבדים בפרך, ולכן הנשים עשו... וכך הגיעו לכמות רבה כ"ך של בנ"י, וזכו ליגאל בכך [בכמות זו], ע"י מעשיהן לריבוי, שזהו גילוי שהיינו ראוי ליגאל בזכותן [שזהו ששים ריבוא כנגד ששה אמהות כרמז לנשים, וכן רמז לריבוי ההולדה כמו שהתגלה בששה בכרס, שזהו רמז לזכות לגאולה [הפעולה לריבוי ההולדה], ולכן יצאנו בששים ריבוא]. אולי גם כשמטבילים את הכרפס, זה כעין ששאבו מים והשתמשו במים לאוכל ולרחצה). אולי אפשר שיצאנו מגלות מצרים לעבודת ה', לקבל את התורה ולקיימה, ועיקרה בא"י, ולכן יש בזה גילוי של חמשת לשונות הגאולה ממצרים (כולל “והבאתי”), ולכן גם בתורה יש גילוי של חמשה חומשים (שבשלמות הזו אנו מתחברים לתורה כראוי), ובבנ"י יש י"ב שבטים, כך שיחד (5X12) זהו ששים ריבוא של גילוי בנ"י עם התורה וגילויה בעולם על ידנו (וזהו ששים ריבוא אותיות התורה). לכן מגלים זאת בליל הסדר בכרפס שרומז ל-ס' ריבוא שהיו בעבודת פרך, וה' גאלנו מזה, בשביל שנשתעבד לעבודתו שמתגלה בתורה.