"וידבר ה' אל משה לאמר. זה קרבן אהרן ובניו אשר יקריבו לה' ביום המשח אתו עשירת האפה סלת מנחה תמיד מחציתה בבקר ומחציתה בערב. על מחבת בשמן תעשה מרבכת תביאנה תפיני מנחת פתים תקריב ריח ניחח לה'. והכהן המשיח תחתיו מבניו יעשה אתה חק עולם לה' כליל תקטר. וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל" (ויקרא ו,יב-טז). '"זה קרבן אהרן ובניו" – אף בהדיוטות מקריבין עשירית האיפה ביום שהן מתחנכין לעבודה, אבל כהן גדול בכל יום, שנאמר "מנחה תמיד" וגו' "והכהן המשיח תחתיו מבניו חקת עולם" וגו'' (רש"י). 'ת"ר: אילו נאמר "מנחה מחצית", הייתי אומר מביא חצי עשרון מביתו שחרית ומקריב, חצי עשרון מביתו ערבית ומקריב, ת"ל (ויקרא ו, יג) "מחציתה בבקר ומחציתה בערב", מחצה משלם הוא מקריב. הא כיצד? מביא עשרון שלם וחוצהו, ומקריב מחצה בבקר ומחצה בין הערבים. נטמא מחצה של בין הערבים או שאבד, יכול יביא חצי עשרון מביתו ערבית ויקריב? ת"ל "מחציתה בבקר ומחציתה בערב", מחצה משלם הוא מביא. הא כיצד? מביא עשרון שלם מביתו וחוצהו, ומקריב מחצה ומחצה אבד, נמצאו שני חצאין קריבין ושני חצאין אובדין. כ"ג שהקריב מחצה שחרית ומת, ומינו אחר תחתיו, יכול יביא חצי עשרון מביתו או חצי עשרונו של ראשון? ת"ל "ומחציתה בערב", מחצה משלם הוא מביא ומקריב. הא כיצד? מביא עשרון שלם וחוצהו, ומקריב ומחצה אבד, נמצאו שני חצאין אובדין ושני חצאין קריבין' (מנחות נ,ב). יש הקפדה גדולה שיהיה חצי משלם, מדוע? הקרבן הזה נעשה בתחילת חינוך הכהן, ואצל הכה"ג בכל יום, כך שאולי קרבן זה בא לרמז על החיבור של בנ"י עם התורה, שלכן הכהנים הקריבו זאת בחינוכם למקדש, שלכהנים יש תפקיד של קשר לתורה "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאו'ת הוא" (מלאכי ב,ז), והכה"ג שהוא הדמות המרכזית כשיא הכהנים, שהוא כמלאך ה' ממש בקדושתו מראה זאת בכל יום (וזה מלמד על כל כלל הכהנים שתחתיו) [וביוה”כ נכנס למקום קה”ק ששם התורה – הארון עם הלוחות, שזהו גילוי החיבור של האדם עם התורה בשיאו]. לכן מצד אחד הכמות היא "עשירת האפה", שעשירית רומז לעשרת הדברות שבלוחות, שבהם כל התורה רמוזה וגנוזה ('חנניה בן אחי רבי יהושע אומר: בין כל דבור ודבור דקדוקיה ואותיותיה של תורה, דכתיב "ממולאים בתרשיש" כימא רבא. ר"ש בן לקיש כד הוה מטי הדין קרייה, הוה אמר: יפה למדני חנניה בן אחי רבי יהושע, מה הים הזה בין גל גדול לגל גדול גלים קטנים, כך בין כל דבור ודבור דקדוקיה ואותיותיה של תורה'. יר' שקלים ו,א), והתורה היא דבר ה', לכן רמוז ב"אפה" גימטריה של שם 'אלקים' (שהתורה נתנה תוך איום להקבר בתחתית ההר [שבת פח,א] וחורבן העולם, לכן נרמז בשם של דין [גם מתחיל עם ה' הידיעה “האפה”, כרמז לאות ה' של "יום השישי” שרומזת על התנאי שה' עשה עם העולם]), שזה גם גימטריה של 'הטבע', שבא לתקן את כל העולם ע"י התורה. ('עשרית' זה אותיות 'עשר תי', רמז לזמן המקדש הראשון שעמד ת"י שנים, שבו היה גילוי השכינה, ולכן היה בזה קידוש עולם גדול ביותר ע”י כח מתן תורה שהמשיך מהמשכן עד למקדש. מצד שני כמות החלות הם שתים עשרה: '...שתים עשרה. לחם הפנים בהדיא כתיב ביה. חביתי כהן גדול אתיא "חוקה חוקה" מלחם הפנים' (מנחות עו,א). [נראה שאף הדרשה של "חוקה" בג"ש בא לרמז שבעניין חביתי כה"ג יש עניין של תורה, לכן זה נלמד בג"ש שזה בלימוד דרך מסורת שעולה עד מתן תורה שנמסר למשה, וגם המילה היא "חוקה" כרמז לתורה שהיא חוקת ה' – רצון ה' בעולם]. ששתים עשרה רומז לבנ"י, שאנו שנים עשר שבטים. כך שבחביתי הכה"ג יש גילוי של חיבור התורה ובנ"י, לכן גם מוקרב בבוקר ובערב, כיון שאלו שני זמנים של כעין חיבורים אחרים לקדושה, שבבוקר זה אמת – שמסמל גילוי ברור, ובערב זהו אמונה שהוא נסתר (ולכן יש בו דגש של אמונה). שבכל מצב, גם של כיום שרואים את גילוי ה' (שיש נחת לבנ"י), וגם במצב של כלילה שיש קשיים וחושך לבנ"י, תמיד יש חיבור לקדושה וגילוי תורה. לכן מחלקים את השלם, כיון שיש שני חלקים מחוברים, שזהו בנ"י והתורה שמאוחדים יחד. לכן כשמגלים עניין של שנים, שמראה שיש גילויים שונים, וכן שזה משנים מחוברים (בנ"י ותורה), זה חייב לבא משלם שמחולק, ולא מגיע רק מחלק יחיד, כיון שאין לעשות פירוד בין בנ"י והתורה, שמה שמפרידים זה גילוי שזהו שני חלקים, אבל חובה להיות מהשלם לומר ששניהם אחד ולא מחולקים באמת לעולם. (ונקרא הכה"ג כהן משיח, מעבר לפשט שהוא משוח, זה גם רומז שהעולם יגיע לשלמות של מה מייצג כאן, זהו בזמן שיגיע המשיח בבי”א). יחד עם הסולת יש שלושה לוגין שמן (מנחות נא,א), ולבונה (שם קח,א), נראה ששמן מרמז בשלושה לוגין כנגד האבות, שמהם חיבורנו לתורה כ"בנים" לה', וכן רומז גם בלבונה, שזה אותיות בן,לו,ה, שאנו בנים לה' וזה מתגלה חיצונית בכולנו בתורה שנתן לנו (ה' חומשי התורה), ושיא גילוי החיבור לשכינה בנו זה ע”י אותם ל”ו צדיקים רואי פני שכינה (סנהדרין צז,ב). (הסולת מחיטים כרמז לתיקון העולם ע"י התורה, שעץ הדעת היה [לדעת ר"י] חיטה [ברכות מ,א], והתורה מחזירה אותנו לעשיית רצון ה' עד שכל העולם כולו יהיה מתוקן).