פרשת ויקרא - פרשת המקדש

דם קרבנו של אגריפס למטה 

ודם קרבנו של עני למעלה

 

הרב ישראל אריאל שליט"א

ראש ישיבת המקדש

וראש ומייסד מכון המקדש

 

 

 

 

המשנה במסכת מידות (ג, א) מביאה, בענין המזבח, שנחלק לשניים, והיה קו אדום חוצה את המזבח ומבדיל בין חלקו העליון לחלקו התחתון.

זה לשון המשנה: "חוט של סיקרא חוגרו באמצע להבדיל בין הדמים העליונים לדמים התחתונים" כלומר, בעולת העוף היו נותנים הכהנים את הדם מעל חוט הסיקרא, ובעולת בהמה היו נותנים את הדם למטה מן החוט.

מסביר ר' מאיר שפירא מלובלין בטעמו של דבר, שאדם עשיר החושב שעשה גדולות בהביאו כבש או פר לקרבן – נותנים הכהנים את דם קרבנו למטה מחוט הסיקרא, ללמד אותו שלא יגיס את דעתו. ואילו עני שהביא עוף ואין ידו משגת, דווקא הוא זוכה, שמעלים את הדם למעלה מחוט הסיקרא.

מן הראוי להביא בענין זה מעשה המחדד את ההבדל בין עני לעשיר, זאת, על פי המעשה במלך אגריפס, המובא בויקרא רבה ג, ה:

"ההדיוט הזה אם מריח הוא ריח כנפים נפשו קצה עליו, ואת אמרת והקטיר הכהן את הכל המזבחה?! וכל כך למה? - אלא כדי שיהא המזבח מהודר בקרבנו של עני.

אגריפס המלך ביקש להקריב ביום אחד אלף עולות, שלח ואמר לכהן גדול אל יקריב אדם היום חוץ ממני. בא עני אחד ובידו שתי תורים אמר לכהן: הקרב את אלו. אמר לו: המלך ציווני ואמר לי - אל יקריב אדם חוץ ממני היום! א"ל: אדוני כהן גדול! ארבעה אני צד בכל יום, ואני מקריב שניים ומתפרנס משניים, אם אי אתה מקריבן אתה חותך פרנסתי! נטלן והקריבן. נראה לו לאגריפס בחלום: קרבן של עני קדמך! שלח ואמר לכהן גדול: לא כך צויתיך אל יקריב אדם חוץ ממני היום? א"ל: אדוני המלך, בא עני אחד ובידו שתי תורים, אמר לי הקרב את אלו. אמרתי לו: המלך ציווני ואמר לי: אל יקריב אדם חוץ ממני היום. אמר: ארבעה אני צד בכל יום ואני מקריב שניים ומתפרנס משניים, אם אי אתה מקריב אתה חותך את פרנסתי; לא היה לי להקריבן?! א"ל: יפה עשית כל מה שעשית!"

באותו יום בו הקריבו את קרבנו של העני ואת קרבנו של אגריפס - והתממש הרעיון הנ"ל: אלף קרבנותיו של אגריפס הובא דמם למטה מחוט הסיקרא, ואילו שני התורים שהביא העני הועלה דמם למעלה ונתרצה קרבנו של עני בעולמות העליונים.

 

 

שבת שלום