"וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכַהֲנוֹ לִי..." (שמות כח, א)

פרשת השבוע תצוה עוסקת במעמד הכהונה בעם ישראל. במבט אל הלכות הכהונה ביהדות ניתן לראות כי היהדות הכירה במעמד הכהונה ככזה שעלול להוביל ליוהרה, לשחיתות ולניצול, ולפיכך עיצבה את חיי הכוהנים ותפקידיהם באופן שימנע מן הכוהנים להידרדר למצב שכזה.

א. על מנת למנוע חיבור בין הפוליטיקה לדת - הופרד מעמד הכהונה מן השלטון הפוליטי הפרדה חדה וברורה. המלוכה הוענקה לשבט יהודה והכהונה לשבט לוי. נטילת הכוח הפוליטי מן הכוהנים היא הצעד הראשון והחשוב בשמירה על טהרתה המוסרית של הכהונה.

ב. על מנת למנוע פתח לשחיתות ולמעשי עוול מצד הכוהנים - אנו מוצאים הגבלות משמעותיות שהתורה מטילה על הכוהנים מבחינת המעמד הכלכלי. כאשר חולקה ארץ ישראל לשבטי ישראל בתקופת ההתנחלות, השבט היחיד שלא קיבל נחלה היה שבט לוי - שבט הכהונה, זאת על פי הוראה מפורשת הכתובה בתורה (דברים יח, א): "לֹא יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם כָּל שֵׁבֶט לֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם יִשְׂרָאֵל". קשה להפריז במשמעותה של הוראה זו כאשר אנו מדברים על חברה חקלאית. באופן פשוט, בחברה כזו, אדם שאין ברשותו קרקע, הוא כמעט נטול יכולת לפרנס את עצמו ואת משפחתו, ונידון לחיי עוני. כמובן היהדות לא ביקשה מהכוהנים לחיות חיי עוני, והעם נצטווה לפרנס את הכוהנים באמצעות "מתנות כהונה" הכוללות אחוזים מסוימים מן היבול. אך למעשה, מבחינה חומרית, מעמדם של הכוהנים היה יחסית נמוך לשאר העם.

בדרכים אלו עיצבה התורה את מעמד הכהונה ככזה:

א. שהעושר נמנע ממנו, השחיתות רחוקה מיכולותיו והוא גם מודר מן השלטון הפוליטי.

ב. מצב חברתי זה יאפשר לכוהנים להתמקד בתפקידם הרוחני/חינוכי שהוטל עליהם - ללמד את התורה לעם כולו, כפי שבא לידי ביטוי בברכת משה רבנו לשבט הכהונה שמגדיר להם את תפקידם החינוכי (דברים לג, י): "יוֹרוּ מִשְׁפָּטֶיךָ לְיַעֲקֹב וְתוֹרָתְךָ לְיִשְׂרָאֵל".

הרב שמואל רבינוביץ (רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים), מהספר: "אבני דרך בפרשת השבוע"