"ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת" (שמות כח,ב). '"לכבוד ולתפארת" – שיהיה נכבד ומפואר במלבושים נכבדים ומפוארים, כמו שאמר הכתוב "כחתן יכהן פאר" (ישעיהו סא י), כי אלה הבגדים לבושי מלכות הן, כדמותן ילבשו המלכים בזמן התורה. כמו שמצינו בכתנת "ועשה לו כתנת פסים" (בראשית לז ג), שפירושו מרוקמת כדמות פסים והיא כתונת תשבץ כמו שפירשתי (לעיל כה ז), והלבישו כבן מלכי קדם, וכן הדרך במעיל וכתנת. וכתוב "ועליה כתנת פסים" כי כן תלבשנה בנות המלך הבתולות מעילים (ש"ב יג יח) … כי המנהג ללבוש בנות המלך הבתולות מעילים שתתעלפנה בהן... והמצנפת ידועה גם היום למלכים ולשרים הגדולים, ולכן אמר הכתוב בנפול המלכות "הסר המצנפת והרם העטרה" (יחזקאל כא לא), וכן כתוב "וצניף מלוכה" (ישעיהו סב ג), וכך יקראם הכתוב "פארי המגבעות" (להלן לט כח), וכתיב "פארי פשתים יהיו על ראשם" (יחזקאל מד יח), שהם פאר ושבח למכתירים בהם. והאפוד והחשן לבוש מלכות, כענין שכתוב "והמניכא די דהבא על צוארך" (דניאל ה טז). והציץ נזר המלכים הוא, וכתיב (תהלים קלב יח) "יציץ נזרו"' וכו' (רמב"ן). בגדי הכהונה הם כבגדי המלכים של קדם, ולכן זה מביא כבוד ותפארת לכהנים הלובשים אותם במקדש (ראה בהרחבה על בגדי הכהונה ב'הגלות והגאולה' – 'משמעותם של בגדי הכהונה', למרן גדול הדור הרה”ג חיים דרוקמן שליט”א). כהן הדיוט לובש ארבעה מלבושים, נראה שזה כנגד ארבע רוחות השמים, שהם באים לקדש את כל העולם ע"י עבודת המקדש. הכה"ג לבוש שמונה בגדים, כעין רומז למעל הטבע (במספר שמונה), שלא רק מקדש בעולם, אלא ממש מתגלה דרכו חיבור כעין מעל הגשמי בעולם, כעין עוד מעל מה שנברא – שמחבר לשלמות הקדושה שתתגלה בעולם (לכן הוא היחיד שנכנס לקה"ק, ששם שיא השכינה). [אולי לכהן ארבעה בגדים, כנגד ארבעים בגימטריה קטנה, כנגד זמן מתן תורה בסיני, שפגמו בעגל ובעקבות כך הצטוו על המשכן (ראה 'תורת המקרא' “תרומה" למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א), וגם עבודת המקדש עברה בעקבות זה מהבכורות לכהנים (רש"י. במדבר ג,יב), לכן מסמלים בבגדיהם את מתן תורה שהם באים לחבר אליו כראוי בשלמות. לכה"ג שמונה בגדים כיון שממש מדגיש את הקשר לתורה שקיבלנו אז, ולהתעלות כל העולם בכך, ולכן כנגד הארבעים יום זה שמונה שמתחלק בחמש כנגד חמשת חומשי התורה. ועוד שאהרן נבחר על שפעל בעגל בשביל לזכות את בנ"י מהדין (ויק"ר י,ג), ולכן שמונה גימטריה קטנה של שמונים, כנגד שתי העליות של משה לסיני לכפרה לבנ"י עד שנאמר לו "סלחתי" ביוה”כ]. אולי ע"פ מה שהתגלה ברמז בתנ"ך על מעלת הבגדים האלה, אפשר לרמז מה הם באים לסמל. לכהן יש כותונת, מכנסיים, מגבעת ואבנט. נראה שכתונת מרמזת על החיבור לתורה, כמו שיוסף קיבל את הכותונת בשל היותו התלמיד המובהק ביותר של יעקב ("וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקנים הוא לו ועשה לו כתנת פסים" [בראשית לז,ג], '… ואונקלוס תרגם: בר חכים הוא ליה. כל מה שלמד משם ועבר מסר לו' [רש"י]), לכן הכותונת מכסה את כולו, עד ידיו ועקבו, כיון שהתורה מתייחסת לכל דבר שאדם עושה בעולם (שאין דבר שאין לו התייחסות בתורה [דברים רבה ו,ג]). מכנסיים מכסות את הערווה שהם מרמזים על הצניעות והשליטה על התאוות. מגבעת נראה שזה כנגד עבודת המידות ועבודת ה' מרצון שלם (ולא כמצוות אנשים מלומדה), שנאמר על מגבעות "פארי המגבעת" ופאר בא ע"י הצד הבחירי – שבוחר במעשיו ללכת כראוי [כמו שמבדיל המלבי"ם בין כבוד לפאר] (לכן הם בראש, כנגד שפועל מרצונו ע”פ בחירתו בשכלו). האבנט הוא חגורה, כעין מסמל הפרדה על גופו בין מעלה ומטה, כך שבעצם גופו השלם קשור למעלה ולמטה, כביטוי שבא לחבר בעבודתו בין מעלה ומטה כדי לעלות, לקדש ולתקן את העולם כולו לשכינת ה'. בכה"ג יש כמו הכהן הדיוט (רק שמוחלף מצנפת במקום מגבעת) ועוד מעיל, אפוד, חושן וציץ. שהוא בא להדגיש יותר את החיבור לקב"ה ע"י מעלת עבודתו הרמה [מכח מעלתו הרמה] (וזה במיוחד מתגלה בכניסתו לקה"ק ביוה”כ, שאם הוא לא שלם כראוי הוא יפגע, לכן במקום המגבעת שהיא כנגד הרצון ללכת אחר ה' כראוי בשלמות, הוא שם מצנפת שהיא “צניף מלוכה” שמודגש בזה מלכות, שכולו דבוק בשרפי קודש של מלכות ה', ולכן כולו בשלמות דבוק בשכלו ברצון ה'). מעיל מתגלה בנביא כלבוש בנות המלכים הבתולות, שזה כרומז על חיבורנו למלך מלכי המלכים הקב"ה במתן תורה כעין כלה לה' (חתונה): 'וכן הוא אומר: (שיר השירים ג) "צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת ליבו”. ביום חתונתו, זו מתן תורה' (משנה תענית ד,ח). [ויש לזה גילוי גם במקדש כהמשכו, כמו שממשיכה המשנה בפירוש הפס': '"וביום שמחת ליבו”, זה בניין בית המקדש']. אפוד וחושן מתגלה במה שהובטח לדניאל כבוד מלכים אם יעזור למלך, שזה מרמז על כך שבמיוחד הכה"ג מגלה אותנו כנציגי ה' בעולם, כמלכים בעולם מכח כביכול עזרה לקב”ה, שתיקון וקידוש העולם תלוי בנו ע”י הליכתנו ע”פ התורה (לכן אלו שני בגדים שמחוברים יחד ["...ולא יזח החשן מעל האפוד". שמות כח,כח] כנגד עשה ול”ת שיחד בתורה). [וזה נרמז בדניאל ברביד על הצוואר, כרמז לאמירה 'על צווארו' (כעין לדוגמה 'רחיים על צווארו') שזה תלוי עליו לעשותו, שכך תלוי עלינו תיקון העולם]. הציץ הוא נזר זהב על המצח שרשום בו "קדש לה'" (שמות כח,לו), שכולם רואים בכך דרכו את המלכת ה' בעולם, שכל העולם מיועד להתקדש לה', לכן זה נאמר בתהלים "יציץ נזרו", 'יציץ – יאיר' וכו' (רש"י. תהלים קלב,יח), שכל העולם מואר מזה בקדושה, שנראה לכל שהעולם כולו מיועד להיות קודש לה'.