בחג החנוכה אנו גומרים את ההלל בכל שמונת ימי החג, אוכלים סופגניות ומשחקים בסביבון. לעומת זאת, בחג הפורים אנחנו לא קוראים את ההלל בכלל, טועמים אוזני המן ומרעישים ברעשן. לכאורה, אלו הבדלים טכנים אך אם נתבונן נגלה שיש בהם משמעות פנימית עמוקה.

הגמרא במסכת מגילה (י"ד ע"א) דנה בשאלה מדוע אין אומרים הלל בפורים ואחת התשובות המובאות שם  היא שעצם העובדה שההצלה בפורים לא היתה שלמה אלא הצלה גשמית בלבד, מאחר שנשארנו תחת חסות אחשורוש, היא הסיבה שבגינה לא אומרים הלל בפורים, וזאת בשונה מחג החנוכה שבו השתחררנו מעול היוונים והישועה היתה מושלמת, גשמית ורוחנית.

אז בשעה טובה מצאנו את הסיבה לשוני בעניין אמירת ההלל בין חנוכה לפורים  אך בכדי להבין את סיבת שאר ההבדלים נציג עוד הבחנה מהותית בין חנוכה לפורים:

בחג חנוכה גזרו היוונים על עם ישראל גזירה רוחנית המתבטאת בכך שאסרו על היהודים לשמור תורה ומצוות. המרד היהודי התאפיין בכך שהמכבים המועטים עושים את הלא ייאמן ומנצחים את ההמון היווני. אמנם זהו נס על דרך הטבע, אך ישנה התערבות אלוקית על טבעית בנס פך השמן, ובזכות נס זה קבעו חכמים את שמונת ימי חג החנוכה. אם כן אנו רואים שבחנוכה ה' נגלה אלינו בצורה של נס גלוי.

לעומת זאת, בחג הפורים המן הרשע גזר על ישראל גזירה גשמית וציווה "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים" ולאחר מכן, כל  המאורעות אשר התרחשו היו בדרך הטבע. וראייה לכך היא שאם נעבור בקריאה על על המגילה, לא נמצא את שם ה' מוזכר בה אפילו פעם אחת (!). יוצא מכך, שהישועה אשר התחוללה בחג הפורים היתה בדרךשל נס נסתר. כנראה בגלל זה גם קוראים למגילה בשם מגילת "אסתר" הרומז ל "הסתר" פניו של הקב"ה בכל מאורעות המגילה.

בחנוכה צורת המשחק בסביבון היא בדרך שאנו אוחזים בו מלמעלה ומסובבים, מה שמסמל את המהלך העל- טבעי, הנס הגלוי, אשר הגיע בחינת "מלמעלה- למטה". ואילו בפורים, כאשר אנו מרעישים ברעשן אנו אוחזים בו מלמטה ומסובבים, מה שמסמל את המהלך הטבעי, הנס הנסתר, אשר הופיע בחינת "מלטה- למעלה".  וכן על אותה הדרך גם בעניין הסופגניה ואוזן המן. הסופגיה כולה מתוקה ומיוחדת באופן גלוי, לעומת אוזן המן שמבחוץ היא סתם בצק, אבל הטעם האמיתי נמצא בפנים, נסתר.

לפיכך אנו אומרים בחנוכה את הנוסח של ברכת על הניסים בצורה של גוף שני, נוכח- "רבת את ריבם, דנת את דינם, נקמת את נקמתם". ולעומת זאת אחרי קריאת המגילה אנו מברכים "הרב את ריבנו והדן את דיננו, והנוקם את נקמתנו"- גוף שלישי, נסתר.

היסוד האמוני החשוב שאנו לומדים מחג הפורים הוא שעלינו להתבונן ולמצוא את הקב"ה גם בשעה שיש בה כביכול הסתר פנים. כפי שאומר ר' נחמן: "ואפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה בוודאי גם שם נמצא השם יתברך".

ישנו הבדל יסודי נוסף, אולי ההבדל הגדול ביותר בין פורים לחנוכה, אשר מובא בספר ילקוט שמעוני: "כל המועדים עתידים להבטל וימי הפורים אינם בטלים לעולם. ר"א אומר: אף יום הכיפורים לא יבטל לעולם". נשאלת השאלה: מדוע דווקא פורים ויום הכיפורים אינם מתבטלים? מה הם שונים משאר המועדים? המהר"ל בתפארת ישראל מבאר שהסיבה היא "כי עניין אלו המועדים הם כמו התחייה (הגאולה לעתיד לבוא) שאחר שהגיעו למיתה יחזרו לחיים כבראשונה". ומסביר: ביום כיפורים האדם שחטא ונגזר עליו המיתה- עשה תשובה ויחזור לו החיים, זאת בדומה לפורים, שבו עם ישראל כבר הגיעו לחרב וחזר להם החיות.  "ולכך ראוי שאלו שני מועדים בפרט לא יהיו בטלים לזמן התחייה כי אלו המועדים הם גם כן ממין אותו העולם ודוגמתו". היכולת המופלאה שלנו לחזור בתשובה ולהדבק בקב"ה, כפי שפעלנו בחג הפורים, וכפי שאנו משתדלים בכל יום ובכל שנה ביום הכיפורים  היא התכונה המאפיינת שתביא במהרה את הגאולה השלמה.