"בימים ההם כשבת המלך אחשורוש על כסא מלכותו אשר בשושן הבירה. בשנת שלוש למלכו עשה משתה“ וגו' (אסתר א,ב-ג). שנת שלוש למלכותו הכוונה שאז חשב שבנ"י לא יגאלו עוד, ולכן מלכותו כביכול שלמה בשל כך, ועל זה עשה את המשתה כמו שאומרים חז"ל: '(אסתר א, ב) "בימים ההם כשבת המלך", וכתיב בתריה "בשנת שלש למלכו"! אמר רבא: מאי "כשבת"? לאחר שנתיישבה דעתו … אמר: השתא ודאי תו לא מיפרקי' וכו' (מגילה יא,ב). במגילה שם ה' לא מופיע כיון שה' פעל מאחורי הקלעים בדרך הטבע (אוצר הגאונים. מגילה ז,א), אבל כן נרמז על שה' סובב את הדברים, שלכן "המלך" מרמז על הקב"ה: '"אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ". ר' יודן ור' לוי בשם ר' יוחנן: כל מקום שנאמר במגלה זו "למלך אחשורוש" במלך אחשורוש הכתוב מדבר, וכל מקום שנאמר "למלך" סתם משמש קדש וחול' (אסת"ר ג,י), שזהו רמז לקב"ה – שאינו מוזכר בגלוי אלא מוסתר דרך אחשוורוש. כך שבמעשים של פורים יש למצוא את יד ה' (ראה ב'לזמן הזה' אדר, 'המלך – מלכו של עולם', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א שמרחיב בזה). נראה שלכן הכל החל בשנת שלוש למלכותו, כרמז ליום שלישי בבריאה שאז נבראו הצמחים שיגדלו אח”כ (שלא צמחו הצמחים עד שאדם התפלל [חולין ס,ב]), שזה מרמז על אחשוורוש שהוא זה שאח"כ גידל את המן, שרמוז בעץ הדעת ('המן מן התורה מנין? (בראשית ג, יא) "המן העץ”'. חולין קלט,ב) [גם המן כבר היה קיים במעמד של שר בזמן המשתה, כמו שדרשו חז”ל: '“לעשות כרצון איש ואיש" אמר רבא: לעשות כרצון מרדכי והמן, מרדכי דכתיב "איש יהודי”, המן "איש צר ואויב”' [מגילה יב,א]. 'כרצון מרדכי והמן – הם היו שרי המשקים במשתה' [רש"י]. אלא שלא היה אז במעמדו הרם שלזה אחשוורוש נישאו רק בהמשך לאחר שנים [שהרי נאמר שאחשוורוש נישאו לאחר שאסתר נלקחה לאחשוורוש שזה היה בשנה השביעית...]. כך שזהו כמו הצמחים שבתחילה כשנבראו 'שיצאו דשאים ועמדו על פתח קרקע', כך המן היה כבר קיים במעמד של שר, אבל לא צמח למעמדו הרם אלא רק לאחר מכן, כמו הצמחים שיצאו וצמחו למעלה לאחר שאדם התפלל]. בכל זה היה עניין חשוב – שהיתה כאן כוונת מכוון (הקב"ה) כדי שלבסוף יקבלו עליהם בנ"י את התורה מרצון ('(שמות יט, יז) "ויתיצבו בתחתית ההר". א"ר אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם. א"ר אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא! אמר רבא: אעפ"כ הדור קבלוה בימי אחשורוש, דכתיב (אסתר ט, כז) "קימו וקבלו היהודים", קיימו מה שקיבלו כבר'. שבת פח,א), שאת התורה קיבלו ביום שבת ('ודכולי עלמא בשבת ניתנה תורה לישראל, כתיב הכא (שמות כ, ז) "זכור את יום השבת לקדשו", וכתיב התם (שמות יג, ג) "ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה", מה להלן בעצומו של יום אף כאן בעצומו של יום' שם פו,ב), וקבלת התורה היתה כעין איחוד – כביכול חתונה של בנ"י עם הקב"ה ('וכן הוא אומר: (שיר השירים ג) "צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת ליבו”. ביום חתונתו, זו מתן תורה' וכו'. משנה תענית ד,ח), כך אחשוורוש לקח את אסתר בשנה השביעית, כרמז לכח שבת שקשור לקבלת התורה. (וכן קשור למחיית עמלק בפורים, כמו שיהיה מחיית עמלק שלמה לעתיד לבא, ולעתיד זהו כמו יום שבת: 'שבת אחד מששים לעולם הבא' [ברכות נז,ב]). הפור שהמן הפיל, וכן הזמן שנקבע להשמדת ישראל, וכן המהפך היה בשנה הי"ב ("... בשנת שתים עשרה למלך אחשורוש" וגו'. אסתר ג,ז), שזה כנגד י"ב שבטי בנ"י, כרמז שעמלק רוצים להשמיד את בנ"י, וכן שעל בנ"י מוטלת המצווה להשמיד את עמלק. שבכוונה ה' סובב כך כנגד הבריאה (ובנ"י), לרמז שהכל מסובב בכוונת מכוון, גם אם זה בנסתר, שה' ברא את העולם ומסובבו.