'אסתר מן התורה מנין? (דברים לא, יח) "ואנכי הסתר אסתיר"' (חולין קלט,ב). 'למעשה אסתר – הסתר אסתיר, בימי אסתר יהיה הסתר פנים ומצאוהו צרות רבות ורעות' (רש"י). ראה ב'לזמן הזה' אדר, 'אסתר מן התורה מניין?' למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א שמסביר ומרחיב בזה, ומביא שהיה בפורים הסתר פנים כפול, כרמוז בפס' זה “הסתר אסתיר”. אולי כיון שרמזו על זמן אסתר בפס' הזה, אז יש עוד רמזים: "ויאמר ה' אל משה הנך שכב עם אבתיך וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ אשר הוא בא שמה בקרבו ועזבני והפר את בריתי אשר כרתי אתו. וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים והסתרתי פני מהם והיה לאכל ומצאהו רעות רבות וצרות ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה. ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה כי פנה אל אלהים אחרים. ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל" (דברים לא,טז-יט). הגזירה בפורים היתה בשל שתי סיבות: 'שאלו תלמידיו את רשב"י: מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור כליה? אמר להם: אמרו אתם. אמרו לו: מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע. – אם כן שבשושן יהרגו, שבכל העולם כולו אל יהרגו? אמרו לו: אמור אתה. אמר להם: מפני שהשתחוו לצלם' וכו' (מגילה יב,א). רשב"י לא ענה להם שסיבתם אינה נכונה, אלא שסיבתם אינה מספקת, כך שיש עדיין גם את הסיבה שהם נתנו (שזה מובן, שאחרת מדוע לא נרמז כלל במגילה על מה נענשו? לכן מובן שההתחלה של המגילה בסעודה קשורה לסיבה להבאת הגזרה. שבשל שנהנו מסעודתו של אחשורוש זה העלה עליהם את הדין על ההשתחויה לצלם נבוכדנצר [ולכן נגרם אח"כ שהמן רצה שישתחוו לו כרמז לע”ז שהשתחוו לצלם]). לכן במדרש מופיע הסיבה של המשתה כסיבה לגזרה (אסת”ר ז,יג), וכן רש"י מביא את שתי הסיבות: '"ומרדכי ידע" – בעל החלום אמר לו שהסכימו העליונים לכך, לפי שהשתחוו לצלם בימי נבוכדנצר ושנהנו מסעודת אחשורוש' (רש"י. אסתר ד,א). נראה שזה רמוז בפס' “וזנה אחרי אלהי נכר הארץ אשר הוא בא שמה בקרבו" רמז להשתחוויה לצלם נבוכדנצר (זה היה לאחר שיצאו לגלות, זה כעין רמוז "אשר הוא בא שמה בקרבו" שיכול להיות מובן גם שהוצא לגלות, ושם חטא בע"ז [שלא כפירוש הפשוט שהכוונה שבאו לא"י]), וההמשך "ועזבני והפר את בריתי אשר כרתי אתו" זה מרמז על ההנאה בסעודת אחשורוש, שהחטא בזה היה שזו סעודה שחוגגת שבנ"י לא יגאלו חזרה לארץ, ולא יבנה המקדש (מגילה יא,ב), שזה מרומז שכעין עזבו את ה', שלא רוצים לבא לא"י שבה מקום השכינה ועבודת ה' הראויה, והיה בזה גם כהפרת ברית שנעשה במתן תורה, שלאחר מכן הומשך במשכן (שמשה המשיך להעביר את התורה במשכן, שה' דיבר אליו מבין שני הכרובים כהמשך ממתן תורה), שכאן חגגו שלא יגאלו וממילא גם לא יבנה המקדש עוד. אז "… והסתרתי פני מהם והיה לאכל ומצאהו רעות רבות וצרות”, ה' הסתיר פניו ולכן באה צרת המן (אולי רמוז באותיות כשמתקדם במילים באחד [ז"א אות ראשונה במילה ראשונה אח"כ אות שניה בשניה וכו', ובלי ו' החיבור שבתחילה] “הסתרתי פני מהם" אותיות המן), שהוא קשור לאכילה (“והיה לאכל"), כמו שדרשו על המן את האכילה מעץ הדעת: 'המן מן התורה מנין? (בראשית ג, יא) "המן העץ"' (חולין שם), שהפס' הוא "המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת", לכן נרמז בפס' בלשון אכילה על צרת המן. גם נראה שבאכילה אדם מכניס לעצמו – לגופו, כך גם המן לא הסתפק להרוג אלא הגזירה היתה גם לקחת את ממונם: "ושללם לבוז" (אסתר ג,יג), לכן זה כאכילה שמכניס לעצמו, שכאן זה מכניס לעצמו – לאוצרו. גם נאמר "ומצאהו רעות רבות וצרות", שנאמר בשלוש לשונות, כמו שאצל המן בשלוש לשונות: “להשמיד להרג ולאבד". לאחר מכן נאמר "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל", שזהו מצוות כתיבת ס"ת (החינוך מצווה תריג. רמב”ם ספר המצוות מ”ע יח), ויש בזה מעלה גדולה: 'היא שצונו שיהיה כל איש ממנו כותב ספר תורה לעצמו. ואם כתבו בידו מעלה עליו הכתוב כאילו קבלה מהר סיני' וכו' (רמב”ם שם), כך שבזה נעשה כעין קשר לקבלת התורה בסיני. זה כמו שנעשה בפורים קשר לקבלת התורה בסיני: '(שמות יט, יז) "ויתיצבו בתחתית ההר" א"ר אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם. א"ר אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא. אמר רבא: אעפ"כ הדור קבלוה בימי אחשורוש, דכתיב (אסתר ט, כז) "קימו וקבלו היהודים" קיימו מה שקיבלו כבר' (שבת פח,א).