לקט מביאור המלבי"ם לתורה – פרשת בשלח

שמות יג,יז: וְלֹא-נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, כִּי קָרוֹב הוּא:  כִּי אָמַר אֱלֹהִים, פֶּן-יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה--וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה: מלבי"ם: "למה לא אמר שהסב אותם כדי לקרוע הים ולהטביע את המצרים? ... שזה היה ההכנה אם להפיל אימה ופחד על יושבי כנען על ידי נס של קריעת ים סוף, כמו שכתוב 'ישמעו עמים ירגזון' ... ואם מה שקבלו תחילה את התורה". ה' הכין אותנו לכניסה לארץ בהטלת אימה על הגויים וקבלת התורה.

יד,ה: וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם, כִּי בָרַח הָעָם, וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו: מדוע 'ברח' הרי פרעה שלח אותם בעצמו? מלבי"ם: " היה חושב שלבם בוטח באל מעוזם ואין יראים מן המצריים ואין צריך  לברוח, אבל הוגד לו שתחלה ברח העם, כי על כן הלכו ביום ובלילה כבורחים, ומזה הוכיח שמה שחזרו לאחריהם היה מפני שהם נבוכים ושבעל צפון הכריח אותם לחזור". עצם הליכתם יום ולילה ושינוי הכיוון מראה על בריחה, אך גם זה היה מאת ה', להפוך את לב פרעה ועבדיו.

יד,לא: וַיִּירְאוּ הָעָם, אֶת-יְהוָה; וַיַּאֲמִינוּ, בַּיהוָה, וּבְמֹשֶׁה, עַבְדּוֹ: מדוע יראו את ה' ולא מה' ומדוע 'ויאמינו בה'' ולא 'לה''? מלבי"ם: " עד עתה יראו מה' יראת הגמול והעונש, שבזה בא פעל ירא מקושר עם מ"ם, ועתה יראו יראת הרוממות ... אמונה שאחריו למ"ד מציין שמאמין אל מה שאומר לו לפי שעה, ואמונה שאחריו ב' מציין שמאמין בהעצם עצמו ובכחו". 'את' יותר חזק מ 'מ' ו 'ל'.

טז,כב: וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה--שְׁנֵי הָעֹמֶר, לָאֶחָד; וַיָּבֹאוּ כָּל-נְשִׂיאֵי הָעֵדָה, וַיַּגִּידוּ לְמֹשֶׁה: מלבי"ם: "למה באו הנשיאים ויגידו למשה הלא כבר אמר והיה ביום השישי והכינו והיה משנה? ... הטעם מפני ששבתון שבת קדש לה' מחר, שלפי מה שחשבו הנשיאים שעל ידי ההכנה תבוא בו ברכה שיהיה משנה, א"כ השבת הוא רק שבתון לישראל שהם אסורים לצאת וללקוט בשבת, אבל אינו שבתון לה' כי הוא יוריד המן גם בשבת, אבל האמת שהוא שבתון וקדש לה' שהוא ישבות בו ולא יוריד המן בשבת". ה' דואג לנו ומבטיח את פרנסתנו, גם בשבת.

שבת שלום, שבת של הכנה לעתיד רחוק,, בטחון בה' ויראת רוממותו, הכנתנו על ידו יתברך, אורן.