"והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך כי ביד חזקה הוצאך ה' ממצרים" (שמות יג,ט). "והיה לאות על ידכה ולטוטפת בין עיניך כי בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים" (שמות יג,טז). התורה לא אומרת במפורש על איזה יד מניחים תפילין, אולם באו חז"ל ולמדו שמדובר על יד שמאל: 'ת"ר: "ידך" זו שמאל. אתה אומר שמאל או אינו אלא ימין? תלמוד לומר (ישעיהו מח, יג) "אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים", ואומר (שופטים ה, כו) "ידה ליתד תשלחנה וימינה להלמות עמלים", ואומר (תהלים עד, יא) "למה תשיב ידך וימינך מקרב חיקך כלה". רבי יוסי החורם אומר: מצינו ימין שנקרא יד, שנאמר (בראשית מח, יז) "וירא יוסף כי ישית אביו יד ימינו"! ואידך: יד ימינו איקרי, יד סתמא לא איקרי. ר' נתן אומר: אינו צריך, הרי הוא אומר (דברים ו, ח) "וקשרתם" "וכתבתם", מה כתיבה בימין אף קשירה בימין, וכיון דקשירה בימין הנחה בשמאל היא. ור' יוסי החורם, הנחה דבשמאל מנא ליה? נפקא ליה מהיכא דנפקא ליה לר' נתן. רב אשי אמר: מ"ידכה" כתיב בה"י – כהה' (מנחות לו,ב-לז,א). אולם מדוע דווקא ההנחה ביד שמאל? אולי אפשר שמהפס' כאן גם נלמד בגמ' בהמשך על מקום הנחת התפילין: 'אמר מר: "ידך" זו קיבורת. מנלן? דת"ר: (שמות יג, ט) "על ידך" זו גובה שביד. אתה אומר זו גובה שביד, או אינו אלא על ידך ממש? אמרה תורה: הנח תפילין ביד והנח תפילין בראש, מה להלן בגובה שבראש אף כאן בגובה שביד. רבי אליעזר אומר: אינו צריך, הרי הוא אומר (שמות יג, ט) "והיה לך לאות" לך לאות ולא לאחרים לאות. ר' יצחק אומר: אינו צריך, הרי הוא אומר (דברים יא, יח) "ושמתם את דברי אלה על לבבכם וקשרתם" שתהא שימה כנגד הלב' (שם,ב). שאולי אפשר שלת"ק שלומדים בדימוי לשל ראש, אז כמו שבראש זה כנגד הנשמה והקדושה, שזהו אולי ברמז בדבריו 'בגובה שבראש', שמכוון לגובה כלפי מעלה, כרמז לשמים, כך גם בשל יד זה בגובה כרמז להעלאת האדם, ולכן גם בצד שמאל כנגד יצר הרע שבלב, שבא לתקן את האדם מהתדרדרות אחר היצר. אלא שזה קצת דחוק, כיון שאיטר מניח בימין ('ת"ר: אטר מניח תפילין בימינו שהוא שמאלו. והתניא: מניח בשמאלו שהוא שמאלו של כל אדם? אמר אביי: כי תניא ההיא בשולט בשתי ידיו' [שם לז,א])? אלא שאפשר שכיון שהדגש הוא על הצד החלש שמרמז על הצד החלש שבאדם – שנופל לתאותיו, לכן באיטר שיד שמאל היא החזקה אצלו ויד ימין היא החלשה, אז כנגד ימין מסמל אצלו את שיעבוד היצר והעלאת האדם לקדושה. ע"פ הדעה של ר"א שזה מטעם שצריך להיות במקום שאינו נראה לאחרים, אפשר שלכן בשמאל, כיון שבימין אדם פועל, ולכן כשמזיז את ידו הימנית אז תפיליו נראים, לכן מניח בשמאל שאנו מזיזו כ"ך, ולכן כעין במהותו הוא מכוסה (ובאיטר זה להיפך). אלא שעדיין זה לא מסביר מדוע – מה העניין? אולי כיון שתפילין של ראש כולם רואים, שבזה בא לגלות כלפי חוץ את הקשר לה', לגלות ולהשפיע לכל העולם ('[דברים כח, י] "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך", תניא ר"א הגדול אומר: אלו תפילין שבראש' [שם לה,ב]), אז בשל יד זה מופנה לאדם עצמו, לחזקו בקשר לה' בשלמות כלפי עצמו, ולכן מודגש דווקא שנראה לעצמו ולא לאחרים כהיפך משל ראש. לפי הדעה של ר"י שצריך לשים כנגד הלב, מובן שהלב נמצא יותר בחלק השמאלי של האדם, ולכן מובן שמניחים ביד שמאל, שבאים לתת את כל ליבנו לה' בלבב שלם. אלא שעדיין קשה שאיטר מניח בימין, והרי הלב אצלו כמו כל אדם? אמנם ע"פ המאירי שאומר: 'ממה שכתבנו במשנתנו בענין שמאל וימין, למדו קצת גאונים שכל שאדם חייב לעשותו בימין כגון כוס של ברכה ולולב, אטר יד ימינו עושה אותן בשמאל. וכל שהיא בשמאל כגון אתרוג ותפלין, עושה אותן בימין שהרי הוא נעשה על ימין שמאל ועל שמאל (שהוא) ימין. ובתפלין מיהא אין נראה כן, שהרי לשומה כנגד הלב הוא צריך' (בית הבחירה למאירי, שבת קג,א). הרי שהבין שלדעה שכנגד הלב, לא על זה נאמר התרוץ של אביי, אלא דבריו זה לשאר הדעות, אבל ע"פ ר"י שזה כנגד הלב יש לומר שזהו מחלוקת ברייתות (ע"פ זה מובן שלדעת הקבלה גם איטר מניח בשל שמאל, שלמדו כנראה כמאירי). אולם זה קצת דחוק, ואינו מקובל על שאר הפוסקים, ולכן נראה שלדעת ר"י י"ל שרק על הגובה נאמר שהוא כנגד הלב, אולם על היד זה לא נאמר, כיון שההבדל הוא קטן מאוד [שהרי הלב באמצע עם נטיה קטנה לשמאל] (ולכן באמת לא הביאו דעה כזו להוכיח שמניחים ביד שמאל בשל שהיא ליד הלב), אלא שבכ"ז יש רמז כנגד הלב, כעין מה שאמרנו קודם לדעה הראשונה, שבא לשעבד את ליבו לקדושה במקום ליכנע לתאות וליצר, ולכן שם על היד כנגד הלב, כרמז על שעבוד הלב שמתגלה בו התאוות, שזה רמוז ביד החלשה. אולי אפשר לומר הסבר על צד הנחת התפילין ע"פ העקרון שיציאת מצרים קשורה לעקידה, כמו שמובא על קריעת ים סוף (שהיא חלק מהיציאה): 'ר' בנאה אומר: בזכות מצוה שעשה אביהם אברהם אני אקרע להם את הים, שנ' "ויבקע עצי עולה" (בראשית כב), וכתיב "ויבקעו המים”' (מכילתא שמות יד,טו). לכן נראה שדרך העקידה יש רמז גם לתפילין שהם מגלים "כי בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים". מובא על העקידה: 'ר' חנניא בן דוסא אומ': אותו האיל שנברא בין השמשות לא יצא ממנו דבר לבטלה: אפרו של איל הוא יסוד על גבי המזבח הפנימי. גידי האיל אלו עשרה נבלים של כנור שהיה דוד מנגן בהם. עורו של איל הוא אזור מתניו של אליהו ז"ל, שנ' "איש בעל שער" וכו'. קרניו של איל – של שמאל שתקע בו בהר סיני, שנ' "ויהי במשוך בקרן היובל”, ושל ימין שהיא גדולה משל שמאל שהוא עתיד לתקוע בה לעתיד לבא, שנ' "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול והיה ה' למלך על כל הארץ”' (פרקי דר"א,לא). ממילא נאמר כאן שבקרנים יש גילוי של קדושה בעולם, של מלכות ה', שבסיני זה הקטן יחסית, ולעתיד יהיה השלמות. ממילא ע"פ זה נראה שמתן תורה הוא חלק מתהליך יציאת מצרים (שהוא הלשון של "ולקחתי" בלשונות הגאולה), והוא בשל שמאל. כך נראה שלכן מניחים בשל שמאל כרמז ליציאת מצרים שכעין שמאל אל מול הימין שלעתיד (ובאיטר שידו החזקה היא שמאל, אז מניח בימין, כיון שצריך לרמז על החלשה יותר, כנגד שזה פחות מלעתיד). לכן נראה שדרש ר"א ממה שנאמר עם ה' כרמז לכהה, שאפשר שגם מרמז על ה' לשונות של גאולה (כולל "והבאתי”), שהיה ביציאת מצרים שהיא שמאל ביחס לעתיד. וכן לת"ק שלמד מ"אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים", שהשמאל רומז לארץ והימין רומז לשמים, כעין שה' הוריד תורה לארץ כעין ביד שמאל כשמייחסים ביחס לגאולה שלעתיד, שאז העולם ייעשה כשמים לגמרי, שיהיה כולו שלם במלכות ה' כעין שמים, שזהו ימין. (וכן למד מ"ידה ליתד תשלחנה וימינה להלמות עמלים", ומ"למה תשיב ידך וימינך מקרב חיקך כלה", שבנקמת ה' והורדת השעבוד מאתנו יש גילוי מכח הגאולה העתידית, ואילו כיום זה כניצוץ משל העתיד השלם, ולכן כיום זה כעין שמאל עם ניצוץ מכח ימין שלעתיד, ולכן מובא ימין ושמאל בקשר לגאולה שעכשיו שזה כעין המשך כגאולת יציאת מצרים, אבל לעתיד יהיה ימין שלם בגאולה שלמה). ור"נ למד מכתיבה, שזה כעין רומז לכתיבת ס"ת (אע"פ שבפס' זה מזוזה, בכ"ז גם ס"ת נכתב, וכן גם במזוזה יש פס' מהתורה), כרמז למתן תורה שהוא קרן של שמאל, ומלמד על כעין יד שמאל ביחס ליד ימין שלעתיד. (אמנם בקריעת ים סוף נאמר "נטית ימינך תבלעמו ארץ" [שמות טו,יב], אלא שזה כשמביטים על קריעת ים סוף כשלעצמה, שאז זה מתגלה כימין, שמראה את גודל כוחו של הקב"ה. אולם ביחס לעתיד זהו כעין יד שמאל, שחלש מאשר ביחס לעתיד [ורק משפיע מכח הימין שלעתיד גם לעכשיו, ולכן כעין ניצוץ משל ימין שמתגלה עכשיו]: "לכן הנה ימים באים נאם ה' ולא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים. כי אם חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ צפון ומכל הארצות אשר הדיחם שמה והשבתים על אדמתם אשר נתתי לאבותם" [ירמיהו טז,יד-טו]).