"ויט משה את ידו על הים וישב הים לפנות בקר לאיתנו ומצרים נסים לקראתו וינער ה' את מצרים בתוך הים" (שמות יד,כז). 'רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים: מים העליונים והתחתונים היו מנערין את המצריים, שנאמר (שמות יד) "וינער ה' את מצרים בתוך הים"' (אבות דר"נ לג,ב). מפשט הפס' משמע שעלו וירדו, שזהו ניעור, אולם אפשר היה להבין גם ניעור שזה מצד לצד, לכן הדגישו שזה ניעור מעלה ומטה. או שבאו להדגיש בהמשך לדרשה הקודמת: 'וענני כבוד למעלה מהם שלא ישלוט בהם השמש. ועברו ישראל כן כדי שלא יצטערו. רבי אליעזר אומר: תהום כפה עליהם מלמעלה, ועברו בו ישראל כדי שלא יצטערו', לכן באו ר"א ור"ש והוסיפו שאח"כ מי התהום השתתפו גם בהטבעת המצרים. אולם מה זה משנה בכלל? נראה שזה קשור לדרשה אחרת: 'פרעה דכתיב ביה (שמות ה, ב) "מי ה' אשר אשמע בקולו", נפרע הקב"ה ממנו בעצמו, דכתיב (שמות יד, כז) "וינער ה' את מצרים בתוך הים", וכתיב (חבקוק ג, טו) "דרכת בים סוסיך" וגו'' (סנהדרין צד,ב). הרי שהפס' רומז על חטא פרעה מול הקב"ה, שזה מזכיר עוד חטא שפרעה נענש: '(שמות א, ט) "ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל". תנא: הוא התחיל בעצה תחילה, לפיכך לקה תחילה. הוא התחיל בעצה תחילה, דכתיב "ויאמר אל עמו", לפיכך לקה תחילה, כדכתיב (שמות ז, כט) "ובכה ובעמך ובכל עבדיך". (שמות א, י) "הבה נתחכמה לו", להם מיבעי ליה? א"ר חמא ברבי חנינא: באו ונחכם למושיען של ישראל. במה נדונם? נדונם באש, כתיב (ישעיהו סו, טו) "כי הנה ה' באש יבא", וכתיב "כי באש ה' נשפט" וגו'. בחרב, כתיב (ישעיהו סו, טז) "ובחרבו את כל בשר". אלא בואו ונדונם במים, שכבר נשבע הקב"ה שאינו מביא מבול לעולם, שנאמר (ישעיהו נד, ט) "כי מי נח זאת לי" וגו'. והן אינן יודעין שעל כל העולם כולו אינו מביא, אבל על אומה אחת הוא מביא. אי נמי, הוא אינו מביא, אבל הן באין ונופלין בתוכו. וכן הוא אומר (שמות יד, כז) "ומצרים נסים לקראתו". והיינו דא"ר אלעזר: מאי דכתיב (שמות יח, יא) "כי בדבר אשר זדו עליהם"? בקדירה שבישלו בה נתבשלו. מאי משמע דהאי זדו לישנא דקדירה הוא? דכתיב (בראשית כה, כט) "ויזד יעקב נזיד". א"ר חייא בר אבא א"ר סימאי: שלשה היו באותה עצה, בלעם ואיוב ויתרו. בלעם שיעץ נהרג, איוב ששתק נידון ביסורין, יתרו שברח זכו מבני בניו שישבו בלשכת הגזית, שנאמר (דברי הימים א ב, נה) "ומשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים סוכתים המה הקנים הבאים מחמת אבי בית רכב", וכתיב (שופטים א, טז) "ובני קיני חתן משה" וגו'' (סוטה יא,א). ממילא יוצא שפרעה הוא שהציע לשעבד את בנ"י, ולכן הוא נענש, וזה כעין מה שדנו על המתת הזכרים (שדרשו זאת בפס'), בדגש על עשיה כעין נגד ה' (שמשתמש בגזרת ה', נגד ה'), ופרעה החליט להשתמש בזה נגד ה' ובנ"י, כמו שבלעם יעץ לו. יתרו ברח, סימן שהיה נגד הגזרה, וזה כנראה שאמר להם שיענשו במיתה במים בצורה כמו שהיה בים סוף, כמו שהגמ' אומרת שאין גזרת המבול חלה על דבר כזה, לכן גם מובן שיצא מזרעו שישבו בלשכת הגזית, כיון שיש קשר לכיוונו לדעת ה' בדבריו, שלכן זכה כשכר שישבו בניו בלשכת הגזית שמכוונים לדעת ה' (וכן בפשטות, כיון שדאג לבנ"י, ראוי שיהיו בלשכת הגזית, שזהו מעלת הת"ח האמיתים, לדאוג לבנ"י בכל כוחם, רוחנית וגשמית, גם אם בנ"י ח"ו חוטאים כמו שהיו בזמן גלות מצרים). לכן עכשיו בקריעת ים סוף, קיבלו מה שבישלו (שזהו דברי ר"א, שהוא בעל המאמר באבות דר"נ), שהם פעלו דרך גזרת ה' במבול כדי להמית את בנ"י בגזרתם. לכן כאן בקריעת ים סוף, לא רק שטבעו בים, שהים סוער ולכן נוערו בפנים ולא יכלו לשחות ולצאת, אלא המים העליונים והתחתונים ניערו והטביעו אותם, שזה כעין דימוי למבול: "בשנת שש מאות שנה לחיי נח בחדש השני בשבעה עשר יום לחדש ביום הזה נבקעו כל מעינת תהום רבה וארבת השמים נפתחו" (בראשית ז,יא), שהמבול הגיע מלמעלה ומלמטה, וכך גם טביעת המצרים היו ממים מלמעלה ומים למטה. (וכן המבול בא לאחר שבוע: "ויהי לשבעת הימים ומי המבול היו על הארץ" [שם,י], כך גם קריעת ים סוף היתה ביום השביעי ליציאת בנ"י ממצרים). זהו שאומרים ר"א ור"ש 'מים העליונים והתחתונים היו מנערין את המצריים', שזה כהדגשה של עונש כנגד שלא שמעו לדברי יתרו, אלא החליטו לגזור על בנ"י מיתה במים, לכן עכשיו מקבלים את עונשם בדימוי למבול, אבל עם דגש שהגזרה של המבול לא חלה על זה, לכן מודגש בפס': "וינער ה' את מצרים בתוך הים" שאמנם התנערו במים כעין המבול, אבל מודגש "את מצרים", שזו אומה אחת ולא כלל העולם, וכן מודגש "בתוך המים", שהמצרים באו למים, ולא המים באו אליהם, ולכן לא על זה חלה הגזרה של אי הבאת מבול לעולם. אולי זה מודגש יותר שהקב"ה בעצמו העניש את פרעה כיון שפרעה רצה להשתמש ע"י גזרת ה' – פעולת ה', לכן ה' בעצמו הענישו כעין אישי